בתשובה לטל כהן, 09/01/01 16:46
תגובת ''בצלם'' 14251
לא נותר לי אלא להדגיש שאין לי להוסיף על שכבר אמרתי, וכי אותו נוהל קיים. אני אישית איני יכול לנהל חקירה ולהביא עדויות לעיונם של הקוראים, למרות שהדבר אפשרי על ידי תחקור פשוט של תושבי השכונות שמופו. מאידך, אשמח לעזור לכל גורם שמעוניין לחקור את הנושא,ואתה אף מוזמן להעביר את המסר הנ"ל לנוגה קדמן או לכל גורם אחר בארגון "בצלם" עימו אתה מנהל שיח.

מעבר לכך, איני יכול לבקש דבר נוסף מהקוראים, וכל מי שמעוניין לטעון שאני משקר, מוזמן לעשות כן. לי אישית זו נראית תמימות מצד אנשים כמו דב אנשלוביץ, אשר מיהרו להביע זעזוע מהמעשים שתארתי, ומיד לאחר מכן לערער על נכונותם. הרי הדעת נותנת שצבא שאינו מהסס להחזיק במשך שלושה חודשים רצופים 20,000 איש במעצר בית על מנת להגן, במידה מוגבלת, על בטחונם של 400 איש אחרים (במקרה יהודים), בוודאי שלא יהסס להוציאם מביתם באישון לילה אם הדבר יתאים לתפיסתו הבטחונית. ככלל, כל מי שמביע זעזוע מהסיפור המתואר חושף ברבים, להשקפתי, את חוסר ידיעתו לגבי כל הנעשה בשטחים. אין זו בושה - רוב הישראלים היהודים עונים להגדרה זו.
תגובת ''בצלם'' 14258
הרשה לי להביע זעזוע מהסיפור – לא כפי שאתה הבאת אותו, אלא הסיפור ה"רך" יותר (ללא "מיפוי") כפי שהובא בעדות לעיל. חוסר ידיעה לגבי כל הנעשה בשטחים? לא בהכרח. ניתן לדעת על הנעשה, ועדיין להזדעזע כל פעם מחדש למשמע עדויות. לא כל מי שמודע לנעשה בשטחים מאבד את רגישותו לאחר זמן-מה.

ישנו הבדל, כמובן, בין פלישה לבית לצורך "מיפוי" (בלתי מוצדק לחלוטין) לבין פלישה לבית יחיד, ש*אולי* (ואני מדגיש: *אולי*) היתה לה הצדקה (מידע מודיעיני, למשל). כמובן שמכאן ועד למניעת הפינוי המיידי של האישה, המרחק רב: לכך *לא* היתה הצדקה.
תגובת ''בצלם'' 14282
דווקא הסיפור שהובא בעדות בצלם הוא, כהגדרתך, ''רך'' מאוד בהשוואה למקרים אחרים שהובאו באתר שלהם.

המילה 'זעזוע' מרמזת על הפתעה מצד האדם אליו היא מתייחסת, בעוד ואף אחד שמכיר את המצב בשטחים לא יופתע מסיפורים כאלו. המילה 'עצב' מתאימה יותר בהקשר הזה.
US point of view 14290
)First of all sorry about the English, I don't have a Hebrew keyboard...(

Whenever something happens in the Middle East everyone around me )I live in the US( starts talking about the Israeli-Palestinian conflict. Almost everyone here is is somewhat "Pro-Palestinian", so I am always in the minority, and it is always an uphill battle to explain to them that Israel is not a horrible country. You have CNN in Israel, so you see how they make you look.

I used to tell people: "listen, I was born there,I know a lot of people there who are in the army. They would never do such a thing! It's a humane army, only defending Israel, never intentionally hurting innocent civilians."
Now, its not that I'm so naive to think that *nothing* horrible ever happens, but I thought that, for the most part, the army tries to keep to the moral high-ground, as much as is possible under difficult circumstances.

This story not only makes me sick, but makes me question why I should stand up for Israel and Zahal when I tell Americans about the Middle East.

I think if Zahal loses its humanity and its morality, Zahal has already lost the war. All the intelligence and "mipuy" in the world won't be able to save it.

This war is different than the Six Day War and Yom Kippur. This is a war against civilians )no matter how much they want to harm Israel(.
Thus it is not a "winnable" war.
The problem is, even though there's no military solution to the war, it seems lately that there's no political one either. There is no compromise, because Arafat doesn't want one. So if Israel can't win the war using force, and can't compromise because the other side isn't interested in compromise, all that remains for Israel to do is defend itself, while at the same time keeping its humanity and its morality as the *cornerstones* of this defense effort. And I don't think there has to be a conflict between a strong defense and strong morals. On the contrary, a strong defense comes from having the moral conviction that your way is the right way, that even though you are facing adversity you are able to keep your humanity intact, and that when all is said and done, you shall prevail.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים