בתשובה ליהונתן אורן, 04/05/03 0:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני מבין נכון, הסרקאזם בהודעתיך מכוון לכך שיש איזושהי פגיעה בעובדים מעצם העברת האחריות מעובדי העיריה לקבלנים חיצוניים. מדוע זה כך? מספר העובדים הדרוש לתחזוקת התברואה בעיר מסויימת הוא נתון. מה זה משנה אם העובדים הם עובדי עיריה או עובדי חברה פרטית? אם המצב הוא כזה שהעיריה מעסיקה יותר עובדים מהנדרש, הרי צמצומם, כך נראה לי, הוא עניין חיובי. אני מבין את הקריאה בזכות שירותים סוציאליים, אבל בהחלט לא בדמות אבטלה סמויה (כל זאת כמובן במנותק משאלת הזכות לשבות). מצטער מראש על התמימות והבורות שתגובתי וודאי משקפת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש התכוונתי להיות סרקאסטי, ואני לא חושב שהשאלה מעידה על בורות. בלי להיכנס לכלכלה ויחסי עבודה (אני לא מבין כלום באף אחד מהנושאים האלה), התשובות הרגילות נעוצות במבנה התחרות: ההיצע של העובדים גדול מהביקוש להם, מה שמאפשר למעסיקים לנצל אותם בצורה לא-הוגנת. לשלם להם משכורות נמוכות עבור יותר עבודה, לפטר אותם כשהם פחות יעילים (כשהם קצת מתבגרים למשל) וכדומה. אבל אני רוצה לטעון טענה יותר קיצונית ומרגיזה, בהתבסס על ניסיון החיים שלי. *אני בעד העסקת יותר עובדים מהנדרש*. יצא לי לעבוד במוסדות ציבוריים, ואני יודע שיש שם הרבה אנשים שלא יוכלו לעבוד במקום אחר ולפרנס את משפחתם בכבוד. לא בגלל שהם רעים או עצלנים, אלא בגלל שהם באו מארצות שבהם עבודה לא הייתה ערך מרכזי, או שהם טיפוסים קצת חריגים או שסתם הם לא מוכשרים במיוחד. התרומה של האנשים האלה למערכת היא שולית (קח את מערכת האחזקה של כל אחת מהאוניברסיטאות ותחליף אותה בחברת אחזקה עם שליש מהאנשים. זה יעבוד בקלות), אבל חברה סבירה ומוסרית צריכה לאפשר גם לאנשים כאלה להקים משפחה, לילדים שלהם לחיות בצורה סבירה ולהתגאות בהורים שלהם וכולי. יעילות היא לא תמיד הדבר החשוב ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להשקיע כל כך הרבה כסף בתחזוקה של האוניברסיטאות, קח את אותה חברה חיצונית, תשלם שליש על האחזקה ובכסף שקיבלת תוזיל את שכר הלימוד - או תן עוד מילגות למיעוטי יכולת. אולי פגעת בכמה עובדים אחזקה, אבל הועלת לכמה אנשים אחרים שאחרת לא היו יכולים להכנס לאוניברסיטה. אתה באמת חושב שזכויותיהם של עובדי האחזקה חשובות יותר מזכויותיהם של צעירים שאין להם כסף ללמוד באוניברסיטה? כי אני חושב שלא. קח את כל הבזבוז העצום שיש במוסדות ציבוריים, תבטל אותו, ותגלה שאתה יכול להוריד מיסים בצורה משמעותית. פתאום הקלת במצבן של המון משפחות, שמהכנסה של 7,000 שקל ברוטו נשארים להם 6,000 שקל ולא 5,000 שקל. העלאה של 20% - לא משהו לזלזל בו (תראה כמה רעש עושים על קיצוץ של אחוזים בודדים אצל אותן משפחות). קח את קצבאות הילדים, תבטל אותן לגמרי (ביבי בכיוון הנכון) ואת הכסף תעביר למערכת החינוך כדי לספק ארוחה חמה בצהרים וחינוך חינם אמיתי. לפתע פתאום עזרת להורים בלי לתת להם כסף, הסרת את התמריץ בייצור ילדים סיטוני (באף מקום בעולם אין לבדוואים או לחרדים כל כך הרבה ילדים כמו פה מאז שהגדילו את קצבאות הילדים אי שם בשנות השמונים. מספר הילדים במשפחה חרדית ממוצעת יותר מהוכפל) ושיפרת את החינוך. ברגע שאנשים יפסיקו לחשוב על זה שקפיטליזם שקול ל"נשאיר את המצב הקיים, רק נפסיק לעזור לחלשים וניתן להם לגווע ברעב" ויקשיבו למה שאומרים להם, לפתע הם יקלטו שיש עוד דרכים לעזור, חוץ מאשר לתת כסף סתם כך (דרך שלא עובדת, והמציאות שלנו מראה את זה טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, המדינה צריכה לתת שירותים, לא כסף. לא זוכר כבר איפה קראתי את זה בפעם הראשונה, אבל זה הפך למנטרה שלי מאז. ארוחות בבי"ס, לא קצבאות ילדים. מלגות לימודים ולא תשלומי העברה. סיוע לפתיחת עסק/קניית דירה ולא מענק שחרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ייצור מקומות עבודה חדשים, ולא מענקים ליזמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, אם אני זוכרת משהו מאותו "כנס משתחררים" מרגש, אז אתה מקבל שני סכומי כסף עם השחרור. כמה אלפים בודדים (תלוי במספר חודשי השירות ואופיו) עם קבלת המשכורת הצבאית האחרונה שלך (מה שנקרא במקומותינו, "המענק"), וסכום כסף נוסף, גדול יותר, שאפשר לנצל רק למטרות מאד מסויימות - לימודים במוסד מוכר, פתיחת עסק, קניית דירה וכאלה. לא נסיעה לחו"ל, לא שופינג מטורף, ולא, אפילו לא רכישת אוסף הדיסקים המלא של צביקה פיק. מצד שני, אם אני ממשיכה לזכור משהו, אחרי חמש או שבע שנים מיום השחרור, אם עוד לא השתמשת בכספי הפיקדון ואתה זוכר שהם קיימים, אתה יכול להוציא אותם ולהשתמש בכסף כרצונך. _________ העלמה עפרונית, מעירה פתילים ישנים בעקבות חגיגות העשירית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלך היא שבהינתן התנאים הנכונים, כל אחד יכול להגיע להיות אדם עובד ויצרני בחברה. אם רק ניתן מלגות וחינוך טוב, ואם רק ניתן תמריצים מספיקים לעבודה, המצב ישתנה מהותית. אני חושב שלא. קודם כל, עד כמה שאני מבין את השיטה הקפיטליסטית, היא בנויה על אחוזי אבטלה מסוימים. כל מיני תהליכים שמובנים בשיטה גם גורמים לפליטה על בסיס קבוע של אנשים ממקומות העבודה. אבל אני לא רוצה להיכנס לכאן: אני לא מכיר את הטיעונים של כל "מתנגדי הגלובליזציה". יהיו כאן בטח אנשים שיוכלו להציג את העמדה הזאת טוב ממני (מה גם, שבסופו של דבר אני קפיטליסט). אני אומר משהו הרבה יותר פשוט: חלק מהאנשים באוכלוסייה הם לא עובדים יעילים. הם אולי אנשים נהדרים (ואולי לא), אולי יש להם המון רצון טוב בעבודה, אבל הם פשוט לא יכולים לתרום הרבה להגברת התפוקה של החברה. אני לא מדבר על כמה חריגים, אלא על אחוז מסוים מהאנשים (אני לא יודע להעריך אותו), ומספר האנשים האלה הולך וגדל ככל שהטכנולוגיה מחליפה את הפעולות הקבועות (ריטואליות) או הפיזיות שפעם עשו אנשים. אז אפשר להוציא את אותם אחוזים לא-תורמים מהאוכלוסייה אל מחוץ לגבולות הלגיטימיות החברתית. ואפשר גם לא. אני בעד לצמצם את הבזבוז במוסדות ציבור. אבל חייבים לראות את התמונה הכוללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאמין או לא אך יתכן שתגובה זו עזרה לכמה אנשים לשמור על מקום העבודה שלהם. למרבה הצער זה על חשבון תקציב המדינה, אבל אולי זה שווה את זה. (לא בטוח ולא ברור עד כמה, אך כאמור, יתכן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש בסיפור פרטים נוספים שאינם חסויים, אשמח לקרוא יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אני מעדיף לא להכנס לעניין בפומבי, למרות שעיקרו אינו חסוי. הפרטים (המשעממים) ימסרו ליהונתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יפה. אתה משאיר ליהונתן הודעה בפומבי מלאה רמזים שמסקרנים את כולנו, וכשאנחנו מתעניינים, ''אני מעדיף לא להכנס לעניין בפומבי, הפרטים יימסרו ליהונתן''. אדוני, אתה כבר נכנסת לעניין בפומבי, אז תמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נודניק! מדובר בפרוייקט בעל כדאיות מפוקפקת, שממומן מכספי משלם המיסים ושנזדמנה לי אפשרות להשפיע (באופן מוגבל ביותר אגב) בכיוון הפסקת מימונו. כך אומנם התחלתי לעשות. לאחר מחשבה נוספת נזכרתי בדבריו של יהונתן ועקב גבוליות העניין, חדלתי. לא בררתי מה קרה עם זה מאז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרונת: תגובה 273955 ותגובה 274207 לא נכתבו על ידי אותו אלמוני. תודה על ההסבר, ועל אי-הפעילות הברוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו מובן קצת יותר. ונודניק אתה בעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אלא בגלל שהם באו מארצות שבהם עבודה לא הייתה ערך מרכזי" מוזר. האם העבודה בשבילך היא ערך? ערך מרכזי? והאם עבודה כערך חיונית ליעילות? אישית, אני לא רואה בעבודה ערך, אלא כורח, כי מה לעשות, צריך לשלם שכר דירה, וחשבונות, ולקנות אוכל. ובגלל שהיא כורח, אני תמיד מחפשת דרכים איך לייעל אותה, כדי שאצטרך לעשות כמה שפחות ממנה וזמני יהיה חופשי לעשיית הדברים שאני באמת רוצה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לכתוב ספרים זה עבודה או פנאי? אני לא בטוח שאנחנו מסוכרנים על המושגים). האם עבודה היא ערך? לדעתי כן. בתרבות המערבית העבודה היא חלק חשוב מהבניית הזהות האישית, כך שעבודה היא ערך במובן הזה. יש גם מובן חזק יותר של "חובה" (למשל, בתרבות הגרמנית), אבל אולי הוא קיים רק אצל חלק מהאנשים. אז נדמה לי שהעבודה היא "ערך אמפירי". ז"א, אנשים מייחסים לה חשיבות מרכזית בחייהם ומכאן ערכה. האם גם ראוי שהיא תהיה ערך? אני לא יודע, וזה לא נראה לי כל כך פשוט. פעמים רבות דווקא מסגרות חיצוניות ומחויבויות הן אלו שיוצרות חירות נפשית, בעוד שמחסור בהן מגביל את האדם. האם עבודה כערך חיונית ליעילות? כנראה שלא. אבל נראה לי שהעבודה כערך עדיפה: הערך יוצר מניע פנימי לעשייה, ופעולה מתוך מניעים פנימיים נחשבת לחופשית ומעוררת הזדהות שלנו עם מעשינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לכתוב ספרים זה עבודה או פנאי? אני לא בטוח שאנחנו מסוכרנים על המושגים." אם משלמים לך- עבודה. אם לא- פנאי. שם לב שעבודה ועשייה אינן מילים נרדפות- לפחות לפי ההגדרה שלי, עבודה היא עשיית מטלה מסויימת תמורת תשלום. כך שבהחלט יכולה להיות עבודה ללא הרבה עשייה (למשל, בזמנים כשעבדתי בתמיכה טכנית במשמרות לילה, רוב העבודה שלי הייתה פשוט *להיות* שם במקרה שלקוח יתקשר. חלק ניכר מהמשמרת הטלפון היה דומם), או לחלופין עשייה שאיננה עבודה (למשל הכתיבה כאן באייל, אם אתה מוכן לקרוא לזה "עשייה" <g> ). האם העובדה שאנחנו עובדים כיום רק 8 שעות ביום, ואילו פעם עבדו 12 שעות ביום, אומרת שהעבודה היא פחות "ערך" כיום? שאנחנו פחות יעילים? באחד הדיונים באייל, מישהו (שכ"ג? או שאני מתבלבלת עם מישהו אחר?) הציע אוטופיה בה אין צורך לרוב האוכלוסיה לעבוד רוב הזמן. אני לא חושבת שנראה בחברה כזו בהכרח פחות עשייה. זה לא אומר שעבודה ועשייה אינן יכולות לבוא ביחד, רק שהעבודה כשלעצמה אינה ערך בעיני (אגב, גם לא עשייה. אני רואה עשייה ככלי למימוש דברים אחרים, וככזו, היא אינה יכולה להיות ערך בפני עצמה). "בתרבות המערבית העבודה היא חלק חשוב מהבניית הזהות האישית, כך שעבודה היא ערך במובן הזה." לא הבנתי. כל מה שהוא חלק (חשוב או לא, על זה ניתן להתווכח) מהבניית הזהות האישית הוא ערך? חלק חשוב מהזהות האישית שלי בנוייה על כך שאני אשה. האם היותי אשה הופכת להיות ערך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שקצת התחרבשתי כי לא היה לי כוח לקרוא את ההודעה המקורית שלי, שאליה הגבת. בהודעה ההיא, "ערך מרכזי" היה ערך תרבותי. כוונתי הייתה שאי אפשר לצפות מאנשים שבאו מתרבויות לא קפיטליסטיות בערכיהן לאמץ ערכים כאלה, ושעדיין צריך לאפשר להם לחיות בכבוד. לנושא שהגענו אליו. כן, לדעתי כל מה שהוא חלק מהבניית הזהות האישית הוא ערך, אם כי ערך *מכשירני* ל"חיים הטובים". הטיעון הוא כזה: בתנאים הסוציו-היסטוריים הנוכחיים עבודה בכבוד היא תנאי הכרחי לזהות אישית; זהות אישית היא תנאי הכרחי ל"חיים הטובים"; המבנה החברתי צריך לאפשר לבני-החברה להגיע ל"חיים הטובים"; לכן, המבנה החברתי צריך לאפשר לבני-החברה עבודה בכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין דומה - הכלכלנית תמר בן יוסף על "הלא יעילים עם הקביעות". "מה עושים עם אלה שלא זזים? לפי תיאוריית היעילות הרווחת בשנים האחרונות, אין שאלה, הם צריכים ללכת הביתה. לפי התפישה ששררה פה פעם, ישנו אי-שם חוזה בלתי כתוב בין עובדים מסוימים למעסיקים מסוימים. חוזה ששם בפי המעסיק את הדברים האלה בראשית ההתקשרות: אתם תתנו לי את עבודתם שכה נחוצה לי עכשיו, ואת נאמנותכם לאורך שנים – אני אתן לכם שכר נמוך, ונאמנות עד לפרישתכם מרצון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד שאפו, קצת יותר טרי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |