בתשובה לאפופידס, 17/05/03 18:54
קטונתי, ובגדול 147130
לפני מסע הפרסום הזה, היה מסע פרסום אחר (שבין היתר השתתפה בו יעל אבקסיס). משהו של הרשות השנייה, אאל''ט, שדיבר על ''לקחת נשימה'' ולהירגע. הכוונה היתה להזכיר לאנשים המתוחים עקב המצב, שאפשר גם אחרת.

לטעמי, התשדירים ההם היו יותר אסקפיסטיים, פטרוניים ומרגיזים מאשר התשדירים של אריסון. או אולי נעים לי יותר לראות גחמה לא מזיקה של אדם (עשיר) אחד מאשר הטפת מוסר מוסדית.
קטונתי, ובגדול 147149
"מחשבות טובות," קראו לזה.

יש גם את התשדירים של "צו פיוס" ("אנחנו בעד פיוס בעם היהודי. ערבים? מי אלה?"), שהם בנימה דומה.
קטונתי, ובגדול 147190
ולפני שנים, בימי שמיר היו את תשדירי "מאמץ לאומי" שהזכירו בסיגנונם את הפאתוס של שנות ה50.
"אז מה לעשות? לעשות!" 147215
א. אנסקי.
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147222
...כי בידינו הדבר!" – אילנית, בשם ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
''קמילה תביא צמיחה...'' 147240
הודעה בטעם רע 147274
זה לא היה הסלוגן של אגודת המאוננים?
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147285
"מה לעשות? לעשות", מכה התעשיין ז"ל, מה שמו, על השולחן, ומטיף ליוזמה פרטית.
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147286
סטף ורטהיימר
אם סטף היה מת, הוא היה מתהפך בקבר... 147289
היא התכוונה לבומה שביט.
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147287
תגובה 147215
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147288
לא התעשין אלא השחקן (והקרין), לא ז"ל אלא יבל"א, לא מה שמו אלא אלכס אנסקי (כפי שציין ההמ"ה בתגובה 147215), אבל חוץ מזה דייקת בפרטים.
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147295
אבל אמרת נכון - בומה שביט! היו אולי תשדירים שאלכס אנסקי הקריא, אבל היו גם 5 דקות הטפה לאומית שבומה שביט העביר בערוץ הראשון בטלוויזיה, כל יום קצת לפני או אחרי "מבט".

במו עיני ראיתי - הוא דפק על השולחן ההוא!
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147296
ודאי, את צודקת, אני סתם נהנה להקניט אותך. אחרי הכל דובי הוא נציג הסנילים באייל, את כנראה אחראית על הסלט.
בומה שביט אכן הטיף ודפק על השולחן. אלכס אנסקי נקש על השולחן קלות (באמצעות עט פיילוט), ואמר את המשפט האלמותי "ובכן, מה לעשות? - לעשות!"
(או מה לעשות? - לעסות! כמו שהמסז'יסטית שלי אומרת)
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147298
תסלח לי מאוד מר הגלילי, אני זוכרת תמיד כל פרט ופרט. רק לא בהקשר הנכון.
''אחרי קמילה תבוא צמיחה... 147405
והניף את אגודליו. קלאסיקה בלתי נשכחת.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים