בתשובה לטל כהן, 07/06/03 9:37
בנוגע למשפט חסמבה 150625
הגברת אפרתי הנכבדה שלחה את כתב היד שלה לגברת מוסינזון . הגברת מוסינזון הבהירה לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהיא אינה מעוניינת שכתב יד זה יצא לאור משום שהיא רואה בו ביזוי של ערכיו של בעלה ופגיעה בו .
הגברת אפרתי הוציאה לאור את הספר בניגוד לבקשתה המפורשת של הגברת מוסינזון , אז היא תבעה אותה לדין ולמרבית הצער הפסידה .
יש לקוות שמשפט חוזר בבית המשפט העליון ישנה את פסק הדין .
בנוגע למשפט חסמבה 150644
האפרתי (ולא "אפרתי") שלחה את כתב-היד לגב' מוסינזון כדי לקבל הקדמה או סוף-דבר מפרי עטה. במקום זאת, היא קיבלה דרישה שלא לפרסם את הספר. עם כל הכבוד לגב' מוסינזון, אין לה כל זכות להציג דרישה שכזו בשל הפגיעה בבעלה. גם התביעה לא הוגשה בשל הפגיעה בבעלה (כלומר, זאת היתה הסיבה האמיתית לתביעה, אך לא נושא התביעה). למרבית השמחה, התביעה נדחתה.

צא וחשוב: אם האפרתי היתה כותבת ספר השם את מוסינזון ללעג ולקלס באופן חמור יותר, וזאת מבלי להשתמש בדמויות מ"חסמב"ה", הרי שאלמנתו לא יכלה להגיש תביעה כלל. אין שום דבר לא חוקי בפגיעה בכבודם של אנשים (כל עוד לא מדובר בלשון הרע וכיוצ"ב, כמובן), אפילו אם הם מתים. גם אם זה לא נחמד, זה חוקי, וטוב שכך.
בנוגע למשפט חסמבה 150648
יש כאן שילוב של דברים : גם הפגיעה בשמו של יגאל מוסינזון ,שהוא עצמו ודיעותיו בוזו לאורך הספר , וגם השימוש בדמויות שהוא יצר והשתמש בהם במשך עשרות של שנים שוב על מנת לפגוע בהם ולהציגם ללעג .
כפי שכבר אמרתי המשמעויות של פסק הדין הם שלשום סופר אין יותר שליטה על מוצרי רוחו , כל אחד יכול לעשות בהם כעת ככל העולה על רוחו ללא חשש הוא רק צריך להסביר שהמעשים של הדמות הם לא כאלה "שניתן היה לצפות שיעשו ". כלומר יכול מישהו לשבת ולכתוב ספר המשך ל"שירת הסירנה " ( אגב שילוב דברי ביזוי וניבול פה נגד עירית לינור ) ולהציג את הדמות הראשית שם כקורבן מייבב של גברים ולהסביר אחר כך שאין בכך כך רע משום שהדמות המקורית הרי לא הייתה יכולה להתנהג כך. יכול מישהו לקחת את דמות הבלש של יאיר לפיד ולכתוב עליו ספר שבו הוא מוצג כרוצח סידרתי ( אגב שילוב דברי ביזוי וניבול פה כנגד יאיר לפיד ויצירתו ) ואחר להסביר שאין בכך כל רע וכמובן אי אפשר יהיה לעשות לו דבר שהרי כפי שיסביר הכותב "הדמות המקורית ברור שהיא לא תתנהג כך ".הסופר המקורי אינו יכול לעשות דבר בעניין .
יש רק דמות אחת בעולם הספרות בארץ שתהיה חסינה וזהו הוא "קופיקו " של תמר בורנשטיין לזר ,וזאת משום שבעלה של הגברת לזר הוא איש עסקים ממולח שכבר דאג להגן על היצירה של אישתו מדברים כאלה בדיוק באמצעים שונים . רוב הסופרים בארץ למרבית הצער אינם אנשי עסקים ממולחים כאלה.
הדבר שבאמת מדהים אותי זה עצם החוצפה. היא באמת ציפתה שהגברת מוסינזון תכתוב לה הקדמה או דברי ברכה לספר כזה ?
בנוגע למשפט חסמבה 150649
כאמור, הפגיעה בשמו הטוב של מוסינזון, גם אינה נחמדה, היא חוקית. ביום בו דברים לא נחמדים יהפכו להיות לא חוקיים, תהיה לך סיבה אמיתית לדאגה.

כיצד דאג בעלה של הגב' בורנשטיין-לזר להגן על "קופיקו" מפני פרודיה? נדמה לי שהדבר אינו אפשרי, אבל יתכן כמובן שאני טועה, ואשמח לשמוע פרטים.
בנוגע למשפט חסמבה 150650
אני דיברתי גם על עצם השימוש בדמויות של המחבר ללא רשותו או רשות משפחתו שזה ההשלכות של המשפט הזה.כל סופר שאי פעם יצר דמות ידועה ומוכרת בארץ הזאת נפגע כתוצאה מהמשפט הזה.
ואשר לקופיקו עד כמה שאני יודע אי אפשר להשתמש בשמו המפורש למטרות פרודיה ( אם כי מן הסתם אפשר להשתמש בדמות דומה עם שם דומה ) מאחר שזהו סמל מסחרי רשום TRAD MARK .
בנוגע למשפט חסמבה 150651
ואגב ההשלכות של המשפט הן גם כלפי חו''ל . יכול עכשיו איזה ישראלי לשבת ולכתוב הרפתקה פארודית של הארי פוטר עם שמו המפורש ואי אפשר יהיה לעשות לו כלום בגלל הפסיקה הנ''ל .
ואולי לא לדווקא לפוטר כי הוא מוגן באמצעים דומים לאלה של קופיקו אבל לדמויות ספרותיות וקולנועיות אחרות.
בנוגע למשפט חסמבה 150652
האם תוכל לתאר את המצב בחו"ל? אני כמעט בטוח ששמעתי, כי בארה"ב, למשל, אין כל הגבלה על פארודיה לשם פארודיה, על כל דמות שהיא, כל עוד הדמות לא מנוצלת למטרות אחרות, ולא מתיימרים להיות היוצר המקורי.

למשל, בארה"ב, האפרתי הייתה יכולה לפרסם את ספרה ללא כל בעיות, כחלק מזכות חופש הביטוי שלה, אך אם הייתה, למשל, שמה בפי דמויות חסמב"ה פרסומת לאפטר-שייב, אותו הייתה מוכרת, היא הייתה מוצאת עצמה משלמת פיצויים לגברת מוסינזון.

האבחנה לא ברורה לי, בדיוק, אבל נדמה לי שיש כזו, והמצב בישראל לאחר הפסיקה הזו אינו כל כך מפתיע או מיוחד.
בנוגע למשפט חסמבה 150654
אינני עורך דין מומחה , עד כמה שאני יודע כאשר מופיעות בארה''ב פארודיות על דמויות ידועות מהתרבות הפופולארית במגזינים כמו ''מאד '' הם לעולם אינם משתמשים בשם המדוייק אלא בשם דומה ,כמובן לכל ברור למי הכוונה.
לדוגמה כאשר עושים פרודיה על סופרמן קוראים לו לדוגמה ''סופרדופרמן'' וכאשר עושים פרודיה על קפטין קירק יקראו לו ''קפטין ג'רק '' וכך הלאה .
יש לעומת זאת את הסיפורים בפנזינים שמשתמשים בשמות המדוייקים ובהם כבר עסקתי במקום אחר.
בנוגע למשפט חסמבה 150849
מצטער, כל הדוגמאות שאתה מביא לדברים האיומים והנוראים שעלולים לקרות עכשיו בחסות החוק, לא נראים לי בכלל איומים ונוראים. מקסימום טעם רע, בשום מקרה לא עוול מוסרי למישהו.

אני לא הייתי עושה אפילו את ההבחנה של השופט, האם צפוי שהדמות המקורית היתה מתנהגת כמו הדמות בפרודיה. הייתי רוצה להרשות הכל, חוץ מהעתקה של טקסטים ממש. למען האמת זו נראית לי הבחנה מוזרה קצת.

רוצה לפרסם ספר? קח בחשבון את האפשרויות הבאות: יקרעו או יזניחו עותקים כאלו ואחרים; הוא יעמוד בחלון ראווה לצד ספרים איומים ונוראים; והוא ישמש חומר לפרודיות. רוצה להיות מפורסם? קח בחשבון את האפשרות שתהיה בעצמך חומר לסאטירות. בכל מקרה, הסכנה גדולה יותר רק ככל שהיצירה שלך ואתה עצמך מצליחים יותר; כמחיר של תהילה זה לא נראה לי יקר מדי.
בנוגע למשפט חסמבה 150851
הפרשיה הזאת ללא ספק עשתה שירות טוב להאפרתי שהמשפט עורר עניין ביצירתה שהייתה שוקעת לתהום הנשיה של האדישות בלעדיו,ונתן לה אפשרות להיראות כאבירת החופש וזכויות הסאטירה וכל זה , ועל כך היא צריכה להודות לגברת מוסינזון מכאן ועד הודעה חדשה .
מצד שני הוא עורר עניין מחודש כל שהוא גם בחסמבה , שלא הייתה בדיוק במרכז העניינים בשנים האחרונות .
בנוגע למשפט חסמבה 150860
זה קשור לתגובה שלי?
(אם לא, לא נורא, אני רק רוצה להבין)
בנוגע למשפט חסמבה 150886
לא.
בנוגע למשפט חסמבה 150661
יש משפטנים בקהל? למיטב ידיעתי אין מניעה מפרודיה (ישירה) על trademark, אבל על הכותב לציין משהו בסגנון "השם קופיקו הוא סימן רשום של ..., ויצירה זו לא באה לערער על הזכויות החוקיות של בעל הסימן הרשום".
בנוגע למשפט חסמבה 150662
נראה לי שאנשי חברת וולט דיסני לפחות לא יסכימו איתך . כאשר דודו גבע עשה פארודיה על דונאלד דאק בשנות השמונים הם תבעו אותו לדין על כך וזכו במשפט.
כאשר מישהו מעז לכתוב בארה''ב או באירופה סיפור שבו מככב טרזן בשמו המפורש רוב הסיכויים שבתוך כמה ימים תוגש כנגדו תביעה משפטית מיורשיו של אדגר רייס בוראוז .
אבל כנראה שלא דינה של אלמנתו של סופר כדינם של אנשי עסקים רבי כוח .
בנוגע למשפט חסמבה 150705
גבע לא נתבע על הפרת סימן רשום (הוא לא רשם ''דונאלד דאק'') אלא על הפרת זכויות יוצרים, למיטב ידיעתי. העובדה שבית המשפט פסק לחובתו של גבע היא כתם באמינותה של מערכת המשפט הישראלית, לטעמי.
בנוגע למשפט חסמבה 150715
בעניין הזה אני מסכים איתך. גבע לא היה צריך להפסיד .

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים