בתשובה לLior, 10/06/03 4:19
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 150998
זה בסדר, אתה לא היחיד שחולק על הקו החברתי כלכלי שלי, אבל המחלוקת שלנו מורכבת יותר ממה שאתה מציג:
אתה מצהיר על עצמך כשייך לאסכולה שאומרת: "אם עלויות הייצור המקומי אינן כלכליות, תייבא", אסכולה המדברת במושגי מסחר, ייצור וכלכלה, ומשליך אותם לתחום התרבות. לטעמי תרבות אינה עסק (אם כי זה לא מזיק שכמה אנשים יכולים להתפרנס מפיתוחה והפצתה), אלא "הוצאה" (להבדיל מ"השקעה"), כמוה כתחומים נוספים הקשורים במושג החמקמק של איכות (להבדיל מרמת) החיים.
בנוסף, גם בתחום הטהור של מוצרים, השאלה מתי עלויות הייצור המקומי אינן כלכליות, וכדאי לייבא צריכה להבדק בזהירות. האם עדיף לייבא מוצר במחיר (לצרכן) של 9 ש"ח, במקום ליצרו בארץ, במחיר לצרכן של 10 ש"ח? לכאורה, התשובה, מנקודת מבטו של הצרכן, מובנת מאליה: חסכון של 10% אשר משאיר לו שקל פנוי נוסף, יכריע את הכף לטובת המוצר המיובא. למעשה, התשובה מורכבת הרבה יותר. גם אם נניח בצד את השיקול הציוני (במרכאות או בלעדיהן, לבחירתך), הרי אותו צרכן החוסך שקל, הוא אזרח החי ופועל במדינת ישראל. ככזה, יש לו אינטרס שרמת התעסוקה בארץ תעלה - שהרי דמי האבטלה המשולמים לאותם עובדים אשר אינם מייצרים את המוצר שהוא מעדיף לקנות את מקבילו המיובא, כמו גם המיסים הנגרעים מאוצר המדינה בשל אותו אי ייצור, מכוסים מכיסו של אותו צרכן - אם בהעלאת נטל המיסים המושתים עליו, ואם בהורדת רמת השרותים הממלכתיים המסופקים לו.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 151002
אולי לא הסברתי עצמי כראוי:
אני לא נגד תרבות. אני נגד תרבות שלא מחזיקה עצמה. הרעיון הבסיסי היה לא למנוע תרבות, אלא לא לסבסד אחת. יש מספיק תרבות כלכלית שניתן ליבא, וברמה גבוהה.
לגבי פיתוח תרבות מקומית: אם היא יכולה להרשות זאת לעצמה טוב, אם לא - אז לא חובה. למה שאומן מופע דוקים ישראלי יהיה זכאי למימון ציבורי בשם התרבות (למרות שאחותו הקטנה היא הקהל הבודד שלו) בעוד שאגודת כורי הזהב הישראלית לא תזכה לאותו מימון (כדי לכסות הפסדים על השקעות בחיפוש זהב במדינת ישראל - עוד עסק משתלם, אך מה לא נעשה בשביל הביטוי העצמי).

לגבי השקילה הזהירה שאתה מציע של כדאיות MAKE OR BUY: מובן שבמקרה הגבולי שהיצגת תיטה הכף לעיתים חזרה לייצור, אבל לא בהכרח - הרבה יותר פשוט להסיר כמעט כל רגולציה, ולתת לשוק להחליט, זה יותר פשוט וזול, כי זה חוסך מנגנונים מיותרים שבד"כ לא מצדיקים את עצמם, ומונע עיוותים. כי גם בדוגמה שלך לא מופיעים כל הגורמים להחלטה, כמובן: מוצר בעלות שתיארת הוא קומודיטי נצרך ונפוץ בכמויות גבוהות, אחרת לא שווה ליצרו, וזה אומר שההפרש בין 9 ש"ח ל -10 ש"ח יכולה להתבטא, עבור רכישה של מאות אלפים כמותו בשנה, במשכורת של הרבה מאוד ישראלים. כמו כן, הדרך היחידה למנוע מהיבואן ליבא את המתחרה ובכך לשבור את הייצור המקומי היא הטלת מכסים, ועכשיו פתחת פתח ליצרן המקומי להעלות את המחיר עד לגובה המכס כמעט (שיוצא יותר גבוה מ - 10 ש"ח), כי זה עדיין משתלם לו, המדינה מגינה עליו - אז לא לנצל זאת? וכך מר ישראלי שובמפסיד בבואו לקנות.
ואם כבר, אז למה לא להוריד את איכות המוצר קצת, הרי אין לי ממש תחרות... והופ, הגענו למצב בו היינו לפני שהגלובליזציה פתחה לנו את העיניים.
כמה קל היום להיות פטריוטים ולהיזכר בימים הטובים של טרום הפתיחות, כשאפשר לקנות LEVI'S.
קצת על הקיצוץ בתקציב התרבות 151004
הסברת את עצמך כראוי. אני בעד מימון (חלק מ) הפעילות התרבותית מכספי משלם המיסים. בכך כאמור אנחנו חלוקים.
לגבי השקילה הזהירה: אינני טוען כי צריך להעדיף את התוצרת המקומית בכל מחיר, כל מה שאמרתי הוא שהחשבון אינו טריוויאלי. (וזאת, עוד לפני שהכנסתי את העלויות לצרכן הנובעות מסילוק המתחרים. במקרה זה הורדת המחירים היא לטווח קצר ובגדר השקעה). אגב, טבעם של מכסים הוא בכך שהם הדדיים, ואינני בעד מניעה מהיבואן לייבא (ולו במחיר נמוך יותר מזה של היצרן המקומי) - אני רק טוען שהשיקול שעושה הצרכן בהעדיפו ת המוצר הזול, עלול להתברר כמקח טעות. אני לא מדבר על פטריוטיות, אלא על שיקולי תועלת.
במעין הפוך על הפוך, המצב של חוסר רגולציה מוחלט, והתורה הכלכלית חברתית המיוצגת באייל בצורתה הקיצונית ביותר ע"י אבי, והאומרת "איש איש לנפשו", מזכירה דווקא את התמוטטותן של הכלכלה (ואיתה האימפריה) הסובייטית, כמו גם של החברה והאידיאל הקיבוציים, בשתיהן שלטה (באופן מעשי, בניגוד לאידיאולוגיה) הגישה של "מה ששלי הוא שלי, ואילו מה ששל כולם הוא לא של אף אחד."

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים