בתשובה לירדן ניר, 17/07/03 22:51
עיניים להם ולא יראו אוזניים 158194
הטרייד-אוף המשמעותי יותר לדעתי הוא בין ראייה תלת-מימדית לבין כיסוי בו-זמני של שדה-ראייה רחב. הראייה התלת-מימדית מבוססת על העובדה ששתי העיניים קבועות במקומן ומביטות לאותו כיוון (אני משער שהבקרה היא עניין של מוטוריקה, ולא מבוססת על פידבק ויזואלי, כי אחרת לא היו פוזלים, ופזילה קלה לא הייתה דופקת את הראייה התלת-מימדית).
עיניים להם ולא יראו אוזניים 158308
הממ... נדמה לי שאפשר בארכיטקורה שלי לחשב תמונה תלת-ממדית על-פי אותו רעיון, אבל במקום על-ידי השוואת הבדלים בין שתי נקודות הקלט, על-ידי בחינת השינוי כאשר מזיזים את הגוף (או את היד, נניח, אם היא תהיה האיבר העיקרי לצורך מיקוד הראיה). כלומר, ברור שאפשר; השאלה היא אם זה יהיה קל יותר או קשה יותר חישובית. במחשבה ראשונה אני לא רואה סיבה לחשוב כך או אחרת.

כמובן שאם מוכנים להשקיע יותר חישוב, בארכיטקטורה שלי אפשר לקבל תמונה תלת-ממדית טובה הרבה יותר, כי אפשר יהיה להזיז את שתי הידיים... לחילופין, אם מנגנון החישוב (המוח, או מנגנוני-ביניים עצביים) "יודע" איפה נמצאים תאי החישה זה ביחס לזה, אני מנצח את הטרייד-אוף שלך: אני מקבל מידע בו-זמני מהרבה זוויות שונות, ולכן תמונה תלת-ממדית בלי צורך בתנועה בכלל.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים