בתשובה להאייל הנימול, 28/07/03 20:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל הנה הצעה: ילדים אינטליגנטים מדי נחשבים לחנונים, הם חריגים, מציקים להם והופכים את חייהם לגיהנום. מכאן, שלשיטתך, יש לפגוע במוחם באופן אקטיבי, כדי להוריד את מנת המשכל שלהם ולהתאים אותם לחברה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(הנחה כבר-לא-סמויה: להודעה לעיל יסודות אוטוביוגרפיים) אני מאמין, ואני מתנצל מראש על החוצפה, שאיני אינטליגנטי פחות ממך, ואף על פי כן מעולם לא התייחסו אלי כאל חריג או הפכו את חיי לגיהנום. אולי, רק אולי, הצלחה חברתית קשורה יותר לסוציאביליות מאשר למנת המשכל? ובמקרה זה, לגבי אנשים בעלי יכולות חברתיות נמוכות - לא הייתי מהמר על כך שפגיעה מוחית היא פיתרון מוצלח עבורם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף שבמקום להיעלב, תתייחס לנקודה עצמה. אני בטוח שאתה אינטליגנטי הרבה יותר ממני. לא אל עצמי אני מתייחס, אלא אל הנער גאוני בן-עילוי, שלא מצליח להסתדר בחברה לא בגלל חוסר-יכולת חברתית, אלא בגלל שהוא בכלל לא מצליח לדבר ברמה של אנשים כמונו. לפי שיטתו של האייל הנימול, כמה מכות בראש הן הפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להיות גאון גדול כדי להחשב לחנון ולהיות ממודר חברתית. הכל תלוי בסביבה בה אתה נמצא. ניקח אותי, לדוגמא. בביה"ס היסודי סבלתי מחוסר הצלחה חברתית משווע - הייתי מנודה, לא היו לי חברים קרובים, ונותרתי רוב הזמן מסוגר. למה? כי הייתי חנון (או איך שלא קראו לזה אז). וראה זה פלא - בחטיבת הביניים יצאתי מהסביבה החברתית הזו ועברתי לכיתת מחוננים - לא בגלל האתגר האינטלקטואלי אלה בעיקר כי רציתי להיות בסביבה שלא תראה בי חריג שכזה. וראה זה פלא - מכיתה ז' ועד י"ב היו לי המון חברים, כמה מהם טובים מעוד, אפילו יצאתי עם כמה בחורות פה ושם. האם נעשיתי סוציאבילי פתאום בחודשיים שבין כיתה ו' לכיתה ז'? לא. הסביבה השתנתה, וזו החדשה יכלה לקבל אותי למרות שאני מעז לקרוא ספרים מדי פעם ואפילו (אללי!) לקבל ציונים טובים פה ושם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |