 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כן אני אחיה בצערי עליך ואתה תחיה בצערך עלי.. :) מדברך אני מבין שאתה לא מוציא את עצמך מחיקו של העם היהודי אלא אתה משתדל לא להשתייך בכלל. זוהי כמובן החלטה אישית שלך וכמובן שאין לי שום רצון ושום יכולת לבקר אותה. שיבושם לך. בנוגע לפנאטיות - כך דעותיך נראות לי. אני בטוח שאם תשאל את הגברת כהנא, היא בוודאי תאמר לך שהיא לא פנאטית אלא שמשנתה רצופה רציונליות צרופה.. נ.ב. מספיק לי לצאת לרחוב כדי שיהיה לי חם.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אומר "מוציא את עצמך מחיקו של העם היהודי" כאילו זו פעולה אקטיבית, כאילו אי פעם הייתי בחיקו של העם היהודי, והוצאתי את עצמי מחיקו. האמת היא, שמעולם לא הייתי בחיקו. טענתי לאורך זמן מסויים שאני בחיקו, כי פחדתי לשאול מה לעזאזל לי ולמדינה הזו אחרת. מאז השתנו הדברים, ואני לא פוחד לומר את הברור לי. מה בדיוק בדעותי נראה לך פנאטי? אתה בטח לא רואה עצמך חלק מן העם הבלרוסי. האם עלי להתייחס אליך כאל פנאט? שהרי, הוצאת עצמך בדרך כה קיצונית מן העם הבלרוסי. איך אתה מגדיר פנאטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם ההחלטה האישית שלך שלא להשתייך לעם היהודי. מבלי להכיר אותך, אני משער שכן השתייכת אליו מתישהו (גם באופן לא רצוני), או במילים אחרות - אדם אחר היה בוחר מסלול אחר מהמסלול שאתה בחרת. ושוב, אין לי בעיה עם זה. לי, לעומת זאת, מעולם לא הייתה נקודת השקה עם העם הבלרוסי, ולכן אני חושב שזו לא השוואה טובה. אפשר לשאול לאיזה עם אתה משייך את עצמך? האם אתה משייך את עצמך לאיזה שהוא עם? ומה לגבי הזהות שאחרים משייכים לך? כמו שלך יש זכות לשייך את עצמך לעם הסיני או לא לשייך את עצמך לשום קבוצה, אני יכול לטעון שאני רואה אותך כיהודי. אולי יהודי "רע" אבל בהחלט יהודי. גם אם זה לא מוצא חן בעיניך.... נ.ב. בנוגע לפנאטיות - אני רוצה להבהיר שאני *לא* חושב שאתה פנאטי, כי אחרת לא היה טעם בכל השורות המשתפכות כאן. (זו גם הסיבה שסה"כ לא טרחתי להגיב למאמר של הגב' המכובדה כהנא...). אמרתי את מה שאמרתי בתור "טיזר". אני אישית לא ממש יודע להגדיר פנאטיות. אבל אני חושב שזה קשור לתשובות מוחלטות והכללות גורפות, אבל אולי לא רק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם יש דבר כזה עם "ישראלי," אני מניח שאני משתייך אליו. אם לומר את האמת, אני מעולם לא הרגשתי שייך עד כדי כך לאיזו מסגרת עמית או חברתית שהיא. יש לי קצת חצנת - מחלה שהמצאתי כרגע, שאינה מאפשרת לי להרגיש שייך אי פעם, לאורך זמן. השאלה האמיתית היא, מדוע אני חייב לשייך עצמי לאיזשהו עם? מדוע עלי לקחת על עצמי איזושהי תרבות אחת כזו "שלי," וכל השאר הן "אחרות?" בשבילי כולן "אחרות." אני מעדיף להרגיש "שייך" לקבוצה של אנשים ספציפיים, כאלה שהכרתי באופן אישי, משפחה, חברים, וכן הלאה. קבוצות גדולות יותר גורמות לי למיגרנות. אני לא רואה טעם להתייחס לזהות שאנשים מייחסים לי כאשר הם בקושי מכירים אותי. אם נוח לך לראות אותי כיהודי, אתה יכול. אם נוח לך לראות אותי ככנעני, סבבה. אם נוח לך לראות אותי כסלאבי, יופי. בהקשרים מסויימים, אני מניח שאנצל את התפישות האלה של אחרים לתועלתי, אבל תמיד אבהיר את עמדתי בעניין. כאשר אנשים אכן מכירים אותי, אני מקווה שהם מייחסים לי זהות "כלילית" משלי, ולא זורקים אותי לשבלונות. אני חושב שיש מקום להגיב גם לפאנאטים, ולו רק בשל מה שמר ברזילי (אאז"נ) קרא לו "הקהל." טענות שאינן נידונות גם לשלילה עלולות להשאר בזכרון הקולקטיבי כאמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
- פלג גראוצ'ו. אתה לא מוכן להשתייך לעם שמוכן לקבל אותך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |