בתשובה לקורא נבוך, 07/08/03 15:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הספר Wittgenstein's Poker מספר על ויכוח מר בין ויט' וקרל פופר שארך כעשר דקות. לאחת מהפגישות השבועיות של "מועדון המדע המוסרי" בקיימבריג', 1946. ויטגנשטיין היה היו"ר של המועדון, וקרל פופר הסכים1 להשתתף בפגישה הזו, בה נכח גם ברטרנד ראסל. "מהעדויות הסותרות על מה שבאמת קרה באותה פגישה, עולה אירוניה עסיסית. אנשים שתחומי התענינותם הם חקר הידע, ההבנה והאמת, לא הצליחו להגיע לידי הסכמה על השתלשלות הארועים בפגישה בה הם נכחו". לפי עדותו2 של פופר (ואחרים), ויטגנשטיין התלהט והתעצבן (כדרכו) מסידרת טיעונים שפופר העלה. ויט' התחיל לשחק עם הדוקרן הלוהט שהיה מונח ליד האח, לנפנף בו ולהשתמש כדי להדגים ולהדגיש את התנגדותו לפופר. בשלב מסוים עלתה שאלת מעמדה של האתיקה ו-ויט' ביקש מפופר דוגמה לחוק מוסרי. פופר ענה לו "לא לאיים עם דוקרן על מרצים אורחים". ויט' הזועם שרק את הדוקרן ועזב את החדר בטריקת דלת. ויט' היה ידוע במזגו הרתחן וחסר הנימוס, "אל תנסה לחרבן גבוה יותר מהתחת" הוא אמר ביחס לפילוספים דוגמת פופר שחשבו שהם יכולים לשנות את העולם. אחד ממשתתפי הפגישה תיאר את "ויטגנשטיין שמתנהג, כמו תמיד, ביהירות גרוטסקית, דעתן, וחוצפן גס". הרושם הראשון של בואוסמה מויט' היה שהוא "אדם מרתק בעל הליכות פשוטות וחברותיות". יומיים אחרי כן הוא ראה צדדים נוספים באישיותו של ויט' "יש בו מתח וחוסר סובלנות, אשר יש בהן כדי להפחיד כל אחד...במקרה אחד הוא היה קרוב לאלימות". אם כך, לא נראה שבהכרח פילוסוף המלמד אתיקה ומוסר יתנהג בהתאם להן - ועכשיו אולי הציטוט של בואוסמה מקירקגור בתחילת המאמר, מקבל משמעות אמיתית. ___ 1אנקדוטה מענינת - פופר הסכים לבוא לפגישה לבקשותו של מזכיר המועדון וואספי חיג'אב, סטודנט פלסטיני מירושלים. חיג'אב עשה את טעות חייו כשביקש מויט' להדריך אותו בעבודת הדוקוטורט, ולאחר שלוש שנים של מאמץ מתסכל, הוא נטש את הפילוסופיה. לקח לו 25 שנה להתגבר על ההשפעה ההרסנית (לדבריו) של ויטגינשטיין. 2האם הוא שיקר? צריך לקרא את הספר. אם הוא כן, היה זה כנראה בנסיון להגן על שאיפת חייו - למוטט את הפילוסופיה של הלשון שהיתה אופנתית בימיו, ולנצח באופן אישי את ויטגנשטיין "המכשף שעקב אחרי הקריירה שלו כצל". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי על הסיפור הזה. אבל תסכים איתי שלא התגובה(הספונטנית)הזאת ולא האמירה בעניין החירבון הופיעו בספר ''כל כיתבי'', או ''הרצאות נבחרות''. אצל או.ק.ב. מדובר בהרצאה שהוא הכין מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה לא חש בהבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר תורגם לעברית http://www.yediothsfarim.co.il/Proza/sciDir/dCat2002... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, כשאני הזכרתי לפני כמה תגובות את העובדה שויטגנשטיין הגיע מתחום הנדסת המכונות, היו שטענו נגדי שאני מבצע בו אד הומינם, אולי כמעין רמז לפשטותו - דבר שאליו כלל לא כיוונתי. אם באמת רוצים 'לטפל' בויטגנשטיין האדם והתנהגותו או בסתירות לא פשוטות ומביכות שהופיעו בדברים שונים שאמר, יש גם לכך דרך, אולם השאלה שצריכה להישאל בכל זאת היא הלינקאג' בין דיעותיו וכתביו של אדם לבין התנהגותו והתנהלותו בשטח; האם ניתן להפריד בין השניים? אני אמנם חושב שקשה לדחות על הסף את אלמנט הסימפטיה המתקיים או לא מתקיים בין הוגי רוח שונים, שכמובן משפיע ומנתב את התייחסותם לזולתם כמו גם לקולגות אחרות, וכאן חוזרת השאלה על כל הסתעפותיה: האם ניתן לנתק משנתו של אדם מהתנהגותו בפועל? האם דבר זה מוסרי או כלל אפשרי? האם ביקורת על סוג התנהגות והתנהלות של אדם מוכר (שיש לה סימוכין רבים) אינה 'נושא' בפני עצמו, או שמא כל התייחסות לכך הינה בבחינת אד הומינם לגופו (והתנהגותו) של איש, ולא לדיעותיו? שים לב שאינני מתייחס בקביעה זו לדברים שקיימים באדם כעובדה מולדת, אלא כצורה בה בוחר אדם להתנהג, או אפילו הדיעות שהוא בוחר להשמיע או לכתוב. האם ניתן לבצע ניתוק בין שני אלמנטים אלו, קריא דיעותיו ומשנתו של אדם VS התנהגותו והתנהלותו? אני מאמין שכן, אך הדבר לא תמיד פשוט, כפי שרשמתי במאמר אחר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, תשובתי הופנתה לנבוך, ולא בכדי - תגובה 162110. זאת הסיבה לכותרת שבחרתי לפתיל הצדדי הזה. התכוונתי להדגים שגם פילוסופים, חסידים, צדיקים ורוכלים מתנהגים כשאר האדם. לא התכוונתי "לטפל" באיש ויט', למרות שאני לא מוצא שום פגם בכיוון איליו ניסית למשוך. כמובן שזהו קו טיעון שונה מ"מהות המאמר" (כל מה שזה לא יהיה). במאמר מוסגר אני יכול להעיר שאני לא בטוח ש"אד הומינום" הוא "תמיד בחזקת מוקצה מוחלט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ברצינות, למי יש זמן לקרוא את מדור הרכילות של הפילוסופיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון נכבד. אבל ברצינות, למי יש זמן להודיע כי אין לו זמן לקרוא את מדור הרכילות וכו'. מדובר כאן בספר מעניין מאוד, שמתנהל יפה מאוד עם הראשומון של האירוע. ראוי לציין כי אל מול הדיאלוגים של סוקראטס הוא מראה, עבורי לפחות, את מה שעבר על הדיאלוגים הפיל' במהלך ההיסטוריה האנושית, ודבר זה נושק (ואולי - רק נושק ולא יותר) אף לעניין המתודה. קיימים פילוסופים שמציינים, במהלך התייחסות (דיאלקטית בעיקרה, תלוי כמובן בסדר-הגודל של האיש) לדעות קודמות של אחרים, שמות פרטיים ואף נוהגים באירוניה ובהלבנת פנים, וזאת מתוך תשוקה טהורה ועזה, או ממניעי 'רצון לעוצמה', כך שלעיתים מקרים אלו הם אף חלק מהספרים הקדושים עצמם. עובדה היא שבואסמה, אדם מכובד ואוטירוטה גדולה ממני אין-שעור (אינני יודע לגביך) בוחר לציין מאורעות מהכרותו האישית עם ויגנשטיין, כפי שצוטט במאמר שצירף מר.אלכסנדר מאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריאות. יש הבדל בין לציין מאורעות אישיים בהיסטוריה של הפילוסופיה לבין לכתוב ספר שלם שהוא בגדר אופרת סבון פילוסופית. בכלל, כל הנטייה הזו לעסוק בטפל. לא מעט אני שומע אנשים פוסלים דברים של ניטשה "כי הוא היה מטורף" או של היידגר כי הוא היה נאצי, שופנהאואר כי הוא מיזנארופ. וכו'. אז אנקדוטה פה ושם זה משעשע ולפעמים רלוונטי במידה מסויימת אבל לקרוא ספר שלם? אני אישית הייתי מעדיף לקרוא ספר עם תוכן, אבל, כפי שכבר אמרתי, לבריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אנקדוטה על וויטגנשטיין (תקציר- פרימן דייסון מוזמן לקפה אצל הוויטגנשטיין, מגלה שבנושאים מסויימים "מוטב לשתוק", ומצהיר שלדעתו האדון הוא שרלטן ואדם בלתי נעים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |