 |
התגובה שלך מעניינת ונכונה, וגרמה לי להבין יותר לעומק את מה שהבאתי במאמר באופן אינטואיטיבי.
זה נכון ש''אהבת ישראל'' או ''שנאת שונאי ישראל'' הם מושגים מופשטים, שקשה לקרב אליהם את הרגש, הרגיל לגרויים מיידיים על מנת להתעורר. אולם ככל שהמושג ''עם ישראל'' הוא יותר מוחשי ובעל חשיבות, וככל שמתעמקים במשמעותו תפקידו ומזדהים עם ''עם ישראל'', כך שני המושגים הנ''ל מקבלים מימד ריגשי. אני חושבת שעלית על מה שהיה מיוחד אצל הרב כהנא. הוא היה מסוגל להרגיש בפועל ממש את האהבה לעם ישראל, כך שמצד אחד היתה לו אנרגיה לפעול כפי יכלתו לשחרור יהודי ברית המועצות. ומצד שני הפגיעה ביהודים כאבה לו ממש כך שהוא היה מסוגל לשנוא את השונאים והפוגעים בו. זה לא סתם שהוא היה חותם תמיד במילים ''באהבת ישראל''.
אפשר להשוות את זה לכך שרואים גברתן מרביץ לאישה זקנה ברחוב. במקרה כזה רגשות השנאה לאלים יפרצו מאליהם, גם בלי להכיר אותו ולשפוט אותו. לעומת זאת אם קוראים על מקרה כזה בעתון, זה מכסימום מעורר רגש קהה. האדם המזדהה עם עמו עד כדי כך, שכאשר רע למישהו מהם, הוא מרגיש כאב ממשי, הוא מסוגל לרגשות האהבה והשנאה בעוצמה גדולה. אני יכולה להעיד שכאשר נהרגו יהודים הוא ממש כאב, ולא כי זה עזר לו לקדם את רעיונותיו, אלא ממש בכנות, שאני מודה שהפתיעה אותי.
הוא ''ראה'' את הגברתן מרביץ לזקנה ברחוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש