בתשובה לאשר שכטר, 15/08/03 10:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זכותך לחשוב מה שאתה רוצה על המאמר שלי כמובן אם כי לעניות דעתי ועל פי מה שראיתי משלך כאן ובמניפסט לא אתה האדם שיכול לקבוע אם משהוא בנושאי שירה הוא חובבני להחריד או לא. והערה זהו ככל הנראה המאמר המקיף ביותר ( לכל הפחות מבחינת האורך ) שנכתב על זך ועל כלל יצירתו ומחשבתו ב-17 השנים האחרונות וכנראה יותר מכך . מאמרים שמתפרסמים כיום בכתבי עת ובעיתונים נוטים להיות קצרים מאוד בגלל מגבלות מקום .הגבלות שלא חלו על מאמר זה. אבל אלה הם חילוקי דיעות אישיים ולא רלבנטיים . אתה מוזמן לכתוב מאמר תגובה שיסביר למה המאמר הוא חובבני להחריד ואני כמובן שומר לעצמי אז את זכות התגובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באשר למאמר, אלי, אם יורשה לי להעיר, הוא דומה מאוד באופיו למאמרך על זך שהופיע באוקפי. בשניהם אתה נוטה משום מה לכתוב מגילות של תקצירים. אני עוד לא הבנתי מדוע אבל נראה לי שבמודע אתה משווה למאמריך אופי סיכומי שטוח. חוזר על הידוע מאליו ומוסיף את שלך בראשי פרקים במקום ההפך. זה מה שמשווה לדבריך אופי שטחי וחסר חידוש. אולי כדאי לך לקחת זאת לתשומת לבך. כן נהניתי לראות שאתה חורג מן העיסוק התמידי בהבדלים הצורניים שבין זך לאלתרמן ומעמיק לתוך התכנים ותפיסות העולם שעומדות בבסיס יצירתו של זך. אלו הם דברים שנוטים ללכת לאיבוד. אבל שוב, אתה מתעקש לכתוב בצורה שטוחה, לא מפורטת, כאילו היית כותב איזה סיכום לעצמך. או שזה מכוון או שאתה צריך עורך טוב וללמוד לכתוב. אתן לך עצה שקיבלתי לאחר שטיוטת הסמינר הראשון שלי הוחזרה לי בבושת פנים ואם מליון הערות ומחיקות: לא משנה כמה אתה כותב וכמה אתה פורש את היריעה, אבל מה שאתה כותב חייב להיות טוב: מזוקק, צרוף. כדאי לך לאמץ את הכלל הזה וגם כדאי לך, אם כבר נותנים עצות, להרחיב יותר בתפיסה האלתרמנית לצד ואולי לפני ההתעמקות בתפיסתו של זך גם זו נוטה להיבלע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר אכן דומה לזה שבאוקאפי מאחר שהוא המאמר שהופיע באוקאפי בשינויים מסויימים. האופי הסיכומי השטוח כפי שאתה מכנה זאת הוא הכרחי מבחינתי . אתה ככל הנראה לא הבנת זאת כלל אבל המאמר אינו מיועד לקובץ של כמה עשרות יודעי ח''ן מומחים לשירה שעברו את הקורסים הנדרשים באוניברסיטה וחיברו עבודות סמינריוניות ותזות ומבינים את המונחים המקצועיים והכל. המאמר מיועד לקהל הרחב של אנשים שחלקם אולי רק שמעו את השם ''נתן זך '' וחלק גדול מהם גם את זה לא. ולכן חיוני שאסביר להם במסגרת המאמר את הדברים שלך נראים כבסיסיים ו''חסרי חידוש''.הם חדשים לחלוטין עבור הרוב המוחלט של הקוראים. ובעניין זה כדאי להוסיף שאחת הסיבות של ההתרחקות של הציבור הרחב מהשירה כיום היא האופי המשעמם היבש של כתבות וביקורות על שירה בעיתונות הספרותית שמיועדות ככל הנראה אך ורק לאותו ציבור זעיר של יודעי ח''ן מטעם עצמם בדומה למה שמוצע כאן ( הפרופסור דן מירון הוא דוגמה קלאסית ) , ומי שקורא את הרוב המוחלט של הכתבות האלה לא יהיה לו שום חשק לקרוא אחר כך ספרי שירה. לא מן הנמנע שביקורת השירה תרמה רבות להמאסת השירה על הציבור המשכיל . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולגבי עצתך להרחיב בתפיסה האלתרמנית זאת אעשה רק אם אכתוב מאמר מיוחד על אלתרמן , המאמר היה מספיק ארוך גם כך, אחרי הכל אין המדובר כאן בעבודה סמינריונית אלא במאמר עבור הקהל הרחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, ידעתי שהמאמר נראה לי מוכר מאיפשהו... לגבי כתיבה לקהל הרחב - כדאי לזכור שהעובדה שאנשים אינם מומחים בשירה עוד לא עושה אותם מטומטמים והקהל של האייל הוא עדות מצוינת לכך. מאמר לקהל שאינו מקצועי אכן צריך להרחיב ברקע ובמובן מאליו אבל גם זאת באורך רוח. שטחיות והיא דבר שחשוף גם לעין בלתי מקצועית ואם אתה מודע לה אתה בהחלט יכול להימנע ממנה. בדבריך אינך רק מכווץ מסכם ומשטיח מבחינת אורך היריעה אלא גם מבחינת צורת הכתיבה. בהחלט ניתן להעמיק ולעניין גם בסיכומים. אין שום חובה להביא רקע מלא אלא עדיף לפחות לדעתי להביא רקע בעל תוכן קצר אך שמוסבר היטב. כתיבה טובה היא כזאת שיוצרת קריאה איטית ומהנה שתעניין גם את המומחה וגם את הטירון. כתיבה שטוחה תעייף את שניהם. ישנה יכולת שכלית טהורה שאינה קשורה לבקיאות בנושא ואליה עליך לפנות: גם אצל המומחה וגם אצל הטירון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי בעמקות בפרטנות ובאורך רוח על הדברים שנראו לי כחשובים והם האידיאולוגיה של נתן זך והשפעתו לאורך הזמן . אתה יכול לטעון עד מחר שאני כותב בשטחיות אבל עד כה אתה ועוד אחד או שניים הם היחידים שטענו כך לעומת זאת קיבלתי תגובות רבות ששיבחו את המאמר וטענו שלמדו ממנו רבות . אני לא אתפלא אם כל התגובות השליליות האלה הם של תלמידי ספרות מקצועיים שבהחלט רגילים לצורת הצגה אחרת יבשה ומשעממת עד מוות כמקובל אצל המרצים והחוקרים לספרות שלנו , צורת הצגה שיכולה לעניין אך ורק חוקרי ספרות . ובכן ייתכן ששיטת ההצגה שלי נראית לך שונה מהמקובל אבל זה עדיין אינה הופך אותה ללא ראויה והאמן לי זאת השיטה הטובה ביותר לזכות בעניין גם של אנשים שאינם מתעניינים באופן רגיל בספרות ובנתן זך . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה מעדיף רייטינג על איכות. זכותך. אני גם לא טענתי כי שיטתך אינה ראויה כי היא שונה מהמקובל ולא השוויתי אותה לשום שיטה אחרת. טענתי שמהותית, על סמך התכונות הקיימות בה, היא פגומה. אני לא יודע לאילו חוקרים אתה מתייחס אבל אני מכיר כמה מרתקים למדי כמו כן אני לא טענתי שבעייתו של המאמר שאינו מלמד דברים חדשים אלא שהוא מציג הידוע בצורה פגומה. מה שאני רגיל אליו ומה שאין במאמר אינם קשורים כלל לכך שמה שיש במאמר לא כתוב היטב. אבל עזוב, מה זה משנה בעצם. אינך צריך להגן על יצירתך וזה באמת נעשה כבר מוגזם ומיותר. כתבת כפי שכתבת ובזה זה נגמר. מי שלא טוב לא שלא יקרא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה רגיל אליו כתוב בצורה האקדמאית המובנת רק לכמה חוקרים ותלמידים במחלקות לספרות באוניברסיטה , אבל הוא לא יהיה מובן לרבים בקהל הרחב שאולי יתעניינו בנושא של שירה ונתן זך אבל ידחו בגלל השפה הקשה והבלתי מובנת עבורם. אתה מוכן לוותר על כל האנשים האלה בגלל מה שאתה מכנה ''איכות'' שמשמעותה עמידה בתקנים האקדמאיים הסנטדרטיים של כתיבה של עבודות סמינריוניות ומאמרים בכתבי עת אקדמאיים . לדעתי אין שום סיבה לוותר על הקהל הרחב הזה , שלידיעתך הוא זה שמממן את המחלקות לספרות באוניברסיטה ואת כלל המחקרים האקדמאיים. לעניות דעתי מן הראוי לנסות למשוך כמה שיותר אנשים לתחומים אלה גם אם זה אומר שיש לפנות אליהם על ידי חיפוש ''רייטינג '' כפי שאתה מכנה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לפנות לקהל הרחב לא חייבים לכתוב גרוע ושטוח. איך אמר ערוץ 1 : לא חייבים לכוון נמוך כדי לפגוע. גם בקרב מי שאינם בקיאים בהסטוריה של השירה העברית יש אנשים אינטילגנטיים היודעים להעריך כתיבה טובה ולא טובה. אבל עזוב, כל העניין הזה נהיה מוגזם ומרוח. כתוב כפי שתרצה. מי ייתן ותרבה לפרסם ונהנה מדבריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין כאן שהמחלקות לספרות באוניברסיטאות השונות סובלות מזה שנים בירידה גדולה ומתמשכת במספר התלמידים ובאיכותם.כפי שהעיד על כך פרופסור מנחם פרי מהמחלקה לספרות באונ' תל אביב כשהתארך לאחרונה בוינט חלק לא קטן מהתלמידים היום היום במחלקות אלה מודעים רק ליצירות הספרותיות החדשות ביותר ולדבר לא מעבר לכך. ובהקשר לכך כדאי לציין שבמאמר שפורסם לפני כעשר שנים כתב חוקר ספרות עברית באוניברסיטה שכבר מזה עשרים שנה הוא פוגש בכנסים ובדיונים אקדמאיים תמיד את אותו מספר מצומצם של חוקרי ספרות עברית שאל שורותיהם לא מתווספים אנשים חדשים. סביר להניח שמאז המצב רק החמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסור מנחם פרי אחראי במידה לא מעטה לירידה ברמת התלמידים ובאיכותם ולכך שהם מכירים רק יצירות חדשות, שבמקרה יוצאות בחלקן בהוצאה שהוא מנהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד אחראי מנחם פרי לירידה ברמת המחלקה שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או או. זו מגילה ארוכה מאוד אבל לא זה המקום להיכנס אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכנסת כבר. תמשיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שהכותרת פה היא "מצב מחלקות לספרות" באופן כללי ולא זו שבתל אביב בפרט אולי אומר כמה מילים על העניין וזה רלוונטי לכל המחלקות. אם כי אני די מסופק שזה יעניין את אלו שאינם תלמידי מחלקות אלה והם מן הסתם הרוב המוחץ פה. ובכן הבעיה המרכזית היא שהמחלקות לספרות הפכו לפח הזבל של מדעי הרוח. היות שכמעט כל נושא מוצא ביטוי בספרות הרי שכל נושא נראה כראוי ללימודים במחלקה: פסיכואנליזה, אידאולוגיות, פילוסופיות וכמובן כמובן פמיניזם. נראה שהתחום הפולשני והאגרסיבי הזה תוחב את ראשו לכל חור אפשרי. בתל אביב למשל מספר הקורסים בפמיניזם במחלקה לספרות שווה בערך למספר הקורסים שעוסקים בתחומים אחרים כולם ביחד ואולי יותר מאלה שעוסקים נטו בספרות. בפרויד למשל או ביונג יעסקו אולי באיזה קורס עלוב בחוג לפסיכולוגיה או פילוספיה אולם בחוגים לספרות הם יקבלו ביטוי אדיר. לי אישית אין שום סלידה ספציפית מנושאים אלה, לבד מהעבודה שאני חושב שאינם מחקר הספרות, אלא שהם באים על חשבון דברים אחרים. בשל מספר התקנים הנמוך יוצא למשל שלומדים פמיניזם אבל לא טולסטוי או לאקאן במקום סטרוקטורליזם. זאת נוסף לעובדה שכנראה אותם מומחים מתעקשים שלא להבין שמחקר הספרות הוא זה העוסק בספרותיות של הטקסט הספרותי ולא בתמונת החברה המשתקפת בו. על החברה עצמה לומדים בחוג למדעי התרבות או איך שזה לא ייקרא. זה בערך כמו שכימיה של המוח וביולוגיה של המוח יילמדו באותו חוג כי שניהם עוסקים במוח. יוצא שישן נדחק מפני חדש שגם מפוקפק בפני עצמו וכך יש לנו קורסים מלבבים על תאוריות שעוד לא יבש הדיו על הספרים שבהם נכתבו אבל תלמידים לא יודעים מי הם וירגיליוס או בירדסלי. מה שנקרא פלורליזם או ליברליות הפך פשוט להפקרות ובשם החופש האקדמי ועצמאות הסטודנט מייצרות המחלקות לספרות באוניברסיטאות דורות של בורים. נראה שהגורם הבסיסי לכל העניין הזה הוא שהאקדמיה כבר לא רואה עצמה כגורם מחנך שתפקידו להקנות ידע ולהחליט איזה ידע חשוב יותר מאחר. זה נכון גם לגבי חוגים אחרים לדעתי. אף מרצה לא רוצה להתעסק עם מה שהוא למד לפני שנים ולכן בוחר ללמד מה שמעניי אותו היום. אז לו נורא מעניין בשיעור אבל אנחנו יוצאים בורים בגלל זה .לא נזכיר את הקלות הבלתי נסבלת שניתן להתקבל ללימודים אקדמיים ואת הרמה האפסית של חלק ניכר מהלומדים אותם בחוג שלנו למשל יצאה לפני שנה תקנה שביטלה את החובה לקחת את אחרון הקורסים בספרות עתיקה תוך תקווה שהוצהרה בכתוב שהסטודנט יידע לאזן את לימודיו כראוי. נו, כבר אני רואה סטודנטים רצים לקרוא את הסיודוס ואוריפידס כדי לאזן את השכלתם האקדמית. לשם השווא, לפני 20 שנה היו 4 קורסים כאלה ומתוכם שניים חובה. התוצאה של תקנה כזאת היא בורות גדלה עוד יותר אם כי אנשים בורחים מללמוד ואם כי תלמידים מתחילים לא יודעים מה טוב להם. אם הייתי רוצה ללממוד לבד הייתי שומע חופשי. אני סומך על המוסד שיכוון אותי לפחות בתחילת דרכי אבל כנראה שאין כבר על מי לסמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למשל, הייתי שמח אם אור היה מפנה אותי למאמר על שירה אותו הוא מחשיב כמשובח על מנת שאוכל להבין למה התכוון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |