בתשובה לאלי, 20/08/03 9:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלי, במובן מסויים (ובלי קשר לספר הספיציפי של אלי שי) יש בעיה גדולה בגישה שאתה מציג, בבחינת "הלך החבל אחרי הדלי". יוצא מדבריך, שכשהמטרה (שעל חשיבותה אין לנו מחלוקת) היא לפנות לקהל הרחב, האמצעי הוא התפשרות על מה שאנחנו רוצים להגיד. רוצה לומר, אם אני חושבת שאנשים צריכים ללמוד על שבתאי צבי, אני חייבת לכתוב ספר על הכוויה בפין של שבתאי צבי, ולא על התופעה המשיחית מנקודת מבט חברתית, כי אחרת ה"קהל הרחב" לא יקרא (במאמר מוסגר: אולי אנחנו נותנים פחות מדי קרדיט ל"קהל הרחב" הזה? אולי ספר כתוב טוב ומעניין, שאין בו שערוריות מין במקום שהן לא הכרחיות או חשובות, ימשוך עניין ציבורי?). התוצאה? הקהל הרחב באמת קורא - אבל לא על משיחיות. על הפין של שבתאי צבי. לא בטוח שהפסדנו יצא בשכרנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עד-בלי-די. כשחוקרים יורדים נמוך כדי לרתק את הציבור הרחב, זה תמיד נגמר רע (יואב בן-דב עולה בדעתי). באופן דומה, סופרי ילדים המכבדים את האינטליגנציה של קוראיהם הקטנים כותבים ספרים טובים יותר - ואף פופולריים יותר (מקנת גרהם ועד אורי אורלב). אם התזה של שי נכונה, קצת מפתיע שהיבט זה של חייו של האיש הנחקר-כל-כך לא זכה עד כה להתייחסות ראויה. אבל גם אם זה המצב, וזה בהחלט ייתכן, אני סבור (וכנראה גם הדר) שספר מקיף ומעמיק על שבתאי צבי המדגיש *גם* את ההיבטים המיניים היה ראוי ואפקטיווי יותר, גם אם שאר הספר היה פחות חדשני וסנסציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדבריו של שי הוא מסתמך במסקנות שלו על מסמך שאיש לפניו לא טרח לרדת לעמקו ולהסיק את המסקנות הדרושות. אני משער שהאקדמאים בתחומו יתווכחו עם המסקנות שלו אם יטריחו את עצמם להגיב על ספרו , אבל המסקנה שלו נראית לי כסבירה בהחלט. אגב הוא עצמו מציין שהוא מופתע שמאז ימי גרשון שלום לא טרחו לחקור בפרטות את חייו של צבי כפי שהוא עצמו עשה , ככל הנראה סמכו על גרשון שלום שהוא כבר עשה כל מה שיש לעשות בעניין. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלי תודה על התגובה המסמך הוא אכן תעודה היסטורית שעמדה נוכח החוקרים במשך למעלה משלוש מאות שנה התעודה מציינת במדיוק את מקום הפגיעה באיבר המין של שבתי צבי את זמן הפגיעה בסביבות השנים חמש-שש את נסיבות הפגיעה את משמעת השתיקה שנגזרה על הקורבן את ההשלכות הנפשיות והפתולוגיות של הפגיעה התעודה עצמה ראויה להחשב כמסמך המכונן הפורמטיבי של הבשורה השבתאית וכאחת העדויות החשובות על ראשיתו של שבתי צבי התעודה נכתבה בידי האיש השני במעלתו בתולדות התנועה קרי נתן העזתי שלום עמד על המימד המיני המובהק של הדברים אך לא פענח אותם כעדות להתעללות מינית בקטין אחת התופעות העדכניות המעניינות היא שבחברות שמרניות דיווחים על מקרים כאלה מצונזרים כסוג של דיבור מלוכלך כסיפור סנציוני והזוי או כעדות על מופרעותו הנפשית של המדווח או של הקורבן חבל שבישראל של שנות האלפיים קיימות עדיין תגובות כה פרימטיביות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך לא כל כך נכונה. על ההיבטים המיניים של הדת, המיסטיקה או התאוסופיה כותבים חוקרים "רציניים", ובהחלט ישנם מאמרים וספרים מרתקים. אגב, הנושא המיני איננו יחודי ליהדות, או לקבלה אלא הוא קיים [כמעט?] בכל דת, ראה למשל את הקמה סוטרה. אחד החוקרים הגדולים של היהדות ושל הדתות הוא אליוט וולפסון, ועליו כתבתי מעט בפתיל הזה http://mann.blog.lab.co.il/thread.php3?rep=476 הנושא כולו הוא סנסציוני מטבעו, משום שאנשים בד"כ לא חושבים על דת=מין (ראה מאמרי "הביאה הגדולה" דיון 1422), אבל אפילו ניטשה כבר הזהיר אותנו מפני "הכהן הסגפן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרון שלום, תודה על התגובה ועל ההתייחסות הקודמת לספר. אכן נכתב לא מעט על ההקשרים המיניים של דתות ומיסטיקה ואכן אליוט וולפסון הוא אחד הכותבים הבולטים במתחם של מיניות וקבלה וכתב מחקרים מזהירים בתחום זה לכל מי שחושב בטעות שהמחקר שפרסמתי במשיח של גילוי עריות אינו רציני הצעתי הצנועה; א. לקרוא את הספר באורח ישיר ועצמאי ולא באמצעות ביקורת עקיפה ובלתי רצינית בעליל ב. אם לאחר שיקרא את הספר ירצה לקיים דיון רציני בשאלת אי רצינותו של הספר ושל המחקר המפורט העומד מאחוריו אשמח להעמיד אותו על טעותו. הספר משיח של גילוי עריות כמו גם מחקריו של וולפסון נכתבו כל אחד לפי שיטתו על יסוד המחקרים של אסכולת שלום בהבנת המיסטיקה היהודית והעובדה שהאחד כותב בארצות הברית והשני בישראל אין פירושה שמחבר זה או אחר בלתי רציני נכון לעכשיו האקדמיה האמריקנית פתוחה יותר למחקר על מיניות ויהדות ומתוך כך היא גם פתוחה יותר לקידום חוקרים כאלה שלעתים נחסמים במקצה המקומי. תחומי היהדות בישראל נשלטו באורח מסורתי בידי חוקרים דתיים שביקשו להצניע את המימד הזה ואחת מדרכי התגובה כנגד מי שמנסה להציג אותו בפני הציבור הרחב היא טענת אי הרצינות אי המדעיות וכו'. מתוך כך מושגת קואליציה נאה אך ריאקציונית למדי של שמרנות ושל חזות מדעית כשרה. ככלל כדאי שציבור הקוראים הישראלי יוכל לשפוט את הדברים ישירות ולא על פי מעמדו האקדמי של המחבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אם לא הבנתי, אבל איזו טענה שלי לא כל כך נכונה? לא התיימרתי לדעת אם כן או לא חקרו את ההיבטים המיניים בדמותו של שבתאי צבי (ובוודאי שלא הזכרתי מחקרים על היבטים מיניים של הדת). כתבתי שאם לא חקרו את מיניותו של צבי, זה מפתיע, אך כפי שציינתי, בהחלט ייתכן - אני באמת לא יודע. הטענה המהותית היחידה היתה לגבי ההחלטה לכתוב ספר פופולרי המתמקד רק בפן אחד. אם זה מאמר מדעי, אז מצויין: אתה כותב לקהל המצוי בידע הקיים, וחובתך לא לחזור על הידוע אלא להתמקד בחידוש. אם זה ספר פופולרי, ההיפך הוא הנכון: עליך לתת את התמונה הרחבה, ולא להסתיר מקהלך ההדיוט את ההקשר. אם אתה לא עושה את זה, אתה מקטין את סיכוייך-שלך לכתוב ספר אפקטיבי. זו טענתי, ואני אשמח להגן עליה. כל זאת על-אחת-כמה-וכמה אם הנושא הוא סנסציוני, אבל גם אם לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלון שלום אכן מפתיע ואולם ההיבט הזה לא נחקר עד עכשיו למרות שעברו עשרות שנים מזמן פרסום יצירת המופת הגדולה של שלום כעולה מכותר הספר ומכותר המשנה שלו קרי היסטוריה חדשה ובלתי מצונזרת של היסוד המיני במיסטיקה המשיחית היהודית הספר בוחר להתמקד במימד המיני המימד המיני לגיטימי בדיוק כמו כל מימד אחר וכשם שניתן היה בהחלט לכתוב על השבתאות מן המימד הכלכלי או מן ההיבט המטאפיזי כך יש מקום לכתוב גם על ההיבט הסקסואלי אין כמובן כל מניעה שמחברים אחרים יבחרו להתרכז באספקט זה או אחר של התופעה סביר להניח שאדם שיבחר לכתוב על המימד הכלכלי בהבנת השבתאות לא יתקל בביקורת שתטען מדוע בחרת לכתוב רק על כך לעומת זאת עובדה היא שכאשר ספר יוצא והוא מבקש להתמקד ברצינות ובהרחבה באספקט המיני טוענים נגדו מיד כי כל מבוקשו סנסציוני ורייטינגי המין מהווה חלק מהותי מן החוויה האנושית ומהותי לא פחות מן התופעה המיסטית והמשיחית ביהדות הנסיון לטעון כנגד ספר מדוע הוא מתרכז במימד זה בלבד מהווה חלק מטענת ריאקציה שמרנית והוא עשוי לענות על שאלתך הקודמת; כיצד זה לא עמדו על עניין זה עד כה התשובה - העניין צונזר והודחק הכתבים נשרפו והועלמו הפרשה הושתקה לעתים גם באלימות ובאיומי רצח והיו לא מעט גורמים ואינטרסים שהדחקה וצנזורה כזאת שירתו את מטרתם חבל שבמאה העשרים ואחת מגמות כאלה של הדחקת הנושא עדיין תקפות כל כך במציאות התרבותית הישראלית הנאורה לכאורה |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
עוצמות השיעבודים של הזכר לייצריו (הרבים - שכולם בעיני רעים לטבע ולאנושות) נראים לי גדולים. הדבר היחידי שהתקדם, אבולוציונית אצל הזכר הוא הדעת/השכל שמופעלים/מופרעים לרעה. כי פיזית, ביולוגית, רוחנית, נפשית ומוסרית - אבולוציונית הזכר עדיין בעבר הרחוק מאד (מאד). רק גברים מבינים ,בעניין המין, זה את זה. וחבל שדווקא "עבדי הייצר" מנהלים (בכוח ייצר השליטה) את העולם. וגברים "יודעים את נפש בהמתם" תרתי משמע. הטסטוסטרון מעביר אותם על "דעתם" כאשה לא הייתי נותנת לעניין המיני משקל יחודי אלא כחלק מצבר רב של גורמים שיחד נתנו עזרה בדחיפה לכיוון התנהלות זה או אחר. או שהצבר הרב של גורמים מספיק -יחד להוביל לכיוון זה או אחר. נשים עוברות טראומות של כאבים באזור המין (לידה, מילה) והן לא משנעות בגלל זה את כיוון העולם ממסלולו). הגורמים הרעים העיקריים שמשנים/מפריעים את חייה של אשה הם דווקא פשעים התערבות הגברים החצופה בחייה ובענייניה של האשה ומוסר כפול נגדן (בשם סוגי הדת/ות שהמציאו הגברים ) או חולשתן הפיזית בעולם הרע של התקופה הפטריארכלית הזו שהביאה לעולם רק רוע ורשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להדר שלום המיסטיקה המשיחית היהודית בשלבים שונים שלה כבר לפני השבתאות ולבטח שבשלב השבתאי מבוססת על ההנחה שהגאולה תלויה ב'זיווג הקדוש' ושזיווג זה תלוי ביכולתו של המשיח. לפיכך המימד הפסיכוסקסואלי והמימד הפאלי בהוויתו של גואל זה מהותיים לבשורה המשיחית בגרסתה המיסטית והשבתאית. הם מהותיים לבשורה זו - לא משום שכך החלטתי משיקולי רייטנג סנסציוני, אלא משום שזה לב לבה של המיסטיקה המשיחית בגרסה המסוימת הזאת. ואולם למען הדיון ברמה הכללית והרחבה ביותר הבה נתאר מקרה של ספר שנכתב בעניינה של גבורה היסטורית או אפילו אשה שאינה בגדר גיבורה היסטורית אלא דמות רגילה בתכלית. והנה המחבר מגיע למסקנה כי הדמות המרכזית בספרו ולצורך הדוגמא נניח כי מדובר בספר שהוא בלתי בדיוני נאנסה בילדותה בסביבות גיל חמש או שש. האם המחבר צריך להדחיק ולצנזר את העניין הזה רק משום שפעולה כזאת תבטיח אותו מביקורת העלולה לטעון כי ספרו סנסציוני ורודף רייטינג? אם אכן כן ואם נאמץ כלל זה גם במישורים אחרים של השיח הציבורי, אזי נגיע למצב שבו כל דאלים גבר, שהרי כנגד כל תביעה בעניין אונס של קטין, או אשה, או של כל קורבן אחר יטען החשוד כי מדובר בטענה סנסציונית שכל תכליתה השגת רייטינג, תביעת פיצויים גבוהה ופרסומת לעורכי הדין. מציאות חברתית שבה לא ניתן להעלות טענת אונס משום שאונס הוא סיפור סנסציוני פירושה מציאות של ניצול והשתקה מינית. מכאן הדרך לסדום ועמורה אינה רחוקה כלל. ואם לא ניתן לטעון שגיבור היסטורי זכרי נאנס ושחוויה טראומתית זו השפיעה על אישיותו - אזי מדוע ניתן לאפשר טענות אונס בהווה ביחס לילדים ולנשים? כדאי אפוא להבחין בין "טיפול סנסציוני" בנושא לבין נושא או סיפור שאכן מכילים דבר מה מרעיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלי, כנראה שלא הובנתי נכונה. ציינתי שלא קראתי את הספר, אלא רק את הביקורת של אלי (אשד). הבעיה שהעליתי היתה כללית, ולאו דווקא התייחסה לפגם בספרך (שאותו, כאמור, טרם קראתי). הבעיה שלי היא לא עם העלאת נושאים מיניים. אני, פשוט, נוטה לראות תופעות כמו שבתאות במשקפיים חברתיים ולא במשקפיים פרוידיאנים. אין לי ויכוח עם העובדות בספר, כי אני פשוט לא מכירה אותן היטב כמוך, ואני מוכנה בשמחה להניח שכל מה שכתוב בספר הוא אמת לאמיתה. עם זאת, קשה לי לייחס תופעות חברתיות המוניות כמו שבתאות לאירועים מתחום הפסיכואנליזה של היחיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, אלי, אני מסכימה אתך לחלוטין שאין שום הבדל בין גבר שנאנס ובין אשה שנאנסה, וכמובן שאונס הוא מציאות עגומה שלא צריך להשתיקה בשום נסיבות. אני האחרונה שתטען אחרת. חבל שאתה מוציא את דבריי מהקשרם ומייחס לי השקפות פרימיטיביות ומגוחכות שאין בינן ובין הביקורת שלי ולא כלום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |