בתשובה לניצה, 22/10/03 23:21
על זכות הקיום של המדינה היהודית 177187
מעניין לציין בהקשר זה (כמו גם ברוב ההקשרים האחרים כאשר מדובר באיש הזה) את דעתו של ישעיהו ליבוביץ', אשר בשנותיה הראשונות של המדינה עוד חלם על מימוש ''מדינת היהודים'' במדינת הלכה אמיתית. מאז ועד יום מותו חזר וטען כי ה''יהדות'' של השלטון לא הסתכמה אלא במס שפתיים קלריקלי, וכי בן-גוריון עצמו אמר לו כי כוונתו להחזיק את הדת כ''פילגש'' של המסגרת המדינית, כעוד פונקציה מהפונקציות הממלכתיות - כמו חינוך, ביוב, ביטחון, וכו'. שום מעשה לא נעשה מתוך כוונה דתית, אלא משיקולים לאומיים ומעשיים של חול. מדינת ישראל לפיו התאפיינה לא בהתנהלות אמונית אמיתית, כי אם ברטוריקה קלריקלית ושיחוד ה''מפלגות הדתיות'' אשר הסכימו למכור את עקרונותיהן בעבור נזיד עדשים (אחד הדברים עליהם זעם ביותר היה הסכמתם של הנציגים הדתיים להרשאת תחבורה בשבת. לא תחבורה ציבורית - אלא פרטית).
על זכות הקיום של המדינה היהודית 177400
באותה מידה, מעניין וחשוב לציין את התפנית שלו [של ישעיהו ליבוביץ] לכיוון הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, משנת 1954 (כמתועדת).
בהישג ידי כרגע רק מחקרים על הגותו:
שגיא, אבי (עורך), "ישעיהו ליבוביץ - עולמו והגותו". שער שני: "ציוניות ולאומיות". כתר הוצאה לאור, 1995.
על זכות הקיום של המדינה היהודית 177493
את כמובן צודקת (אם כי ראיתי חלק זה של הגותו כחשוב פחות לדיון הנוכחי). באסופת המאמרים שלו ''יהדות, העם היהודי, ומדינת ישראל'' אפשר ממש למתוח את הקו לאורך השנים אשר מוביל אותו מתמיכה במדינת הלכה להכרה כי אין בישראל את הכוחות המעוניינים במדינת הלכה אמיתית או בהתמודדות עם הבעיות ההלכתיות אשר המדינה מציבה בפני היהודי האמוני (הוא מקדיש לא מעט לבעיית ''גוי של שבת'' ו''פיקוח נפש'', שתי סוגיות שהזיוף והחילול שם שמיים שבהן נראו כמפריעים לו ביותר), ובצר לו התקפלות ועמידה על כך שהפרדה בין קודש לחול ובין אמונה ועבודת האל לקלריקליות מזויפת היא האופציה השניה הכי טובה.

גם אנשים כמוני אשר אינם יכולים להסכים עם ליבוביץ' (ולו מפאת חילוניותי) אינם יכולים שלא להעריך בהשתאות מרובה את הדבקות הדתית העילאית שלו. כל מעשה פוליטי או מדיני, כל פונקציה חברתית של המדינה או אף של העם היהודי, את כולם הוא בחן ובדק לאור סוגיה אחת בלבד - כיצד צריך לפעול אדם על מנת לעבוד את האל בכנות ובכוונה הגדולה ביותר. בזמנים של רבני רנטגן אשר מארחים אילי הון ופוליטיקאים ופונקציונרים דתיים אשר מוכנים להזניח מליונים על מנת לקיים את קהילתם או אף גרוע מכך - את כוחם הפוליטי, קריאה במאמריו מעוררת כבוד רב כלפי הדת היהודית.
היסטוריה היא מחוץ לאמונה 177522
זאת משום שעבור לייבוביץ, ההיסטוריה איננה חלק מהאמונה. מדינת ישראל היא ארוע היסטורי, שנעשה על ידי אנשים למטרות פוליטיות-חברתיות ולא ''לשם שמים'' (כמו הרוגי המלכות בפרעות השונות), ולכן אין לה שום משמעות מבחינה דתית. יותר מזה, כל נסיון לתת משמעות דתית לאירוע היסטורי, להיסטוריה עצמה, להקמת מדינת ישראל, היא חילול הקודש וחילול שם שמים שבא מתוך יוהרה אנושית להבין את שלא ניתן להבינו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים