בתשובה ל???, 08/11/03 10:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מתשובתך אני מבינה, שהודעתך הקודמת לא נאמרה בציניות, אז נשארה האפשרות האחרת. אני מתנצלת על סגנון הודעתי הקודמת, אבל ביחס לתוכן הודעתי עומדת לי טענת "אמת דיברתי". אכן, אני חוטאת בכך, שאני רואה באנשי הסמול טפשים. אני מודה שזו יוהרה מצידי ושזה לא ראוי. אני מתנצלת על כך, אבל כך אני חושבת עליהם *באמת ובתמים*, ולכן קשה לי, לפעמים, להסתיר זאת, על אף שאני מודעת לכך ש'יוהרה' הינה תכונה שלילית. טוב, לא טענתי מעולם שאני מושלמת. ולגופם של דברים - ראשית - אף אנס אינו אונס משום שהוא חושב שהנאנסת רוצה בכך. כלומר, שזה המניע שלו לביצוע האונס. הוא אונס, בדרך כלל, בגלל דחף נפשי לספק צורך כלשהו שלו. אף גנב אינו גונב משום שהוא חושב, שהנגנב רוצה בכך. כלומר, שזה המניע שלו לביצוע הגניבה. אף ערבי אינו רוצה בחיסולה של מדינת ישראל משום שהוא רוצה בטובת היהודים או בטובת המדינה. כלומר, שזה המניע שלו. הוא רוצה לחסל את המדינה, משום שהוא חושב שארץ ישראל שייכת לו ויהודים גזלו אותה ממנו. שנית - ההבדל בין 'היהודי היקר' ובין האנס, הגנב והערבי הוא הבדל עצום: האנס פועל מתוך דחף לשם סיפוק צורך כלשהו *של עצמו*, ואין הוא מתכוון במעשהו להועיל לא לנאנסת ולא לציבור, אלא לעצמו בלבד. והוא הדין עם הגנב. הפלשתינאי, המבקש לחסל את מדינת ישראל, שונה מהאנס ומהגנב, משום שהוא פועל ממניעים חיוביים, *לפי השקפתו*. לכן, דינו שונה מדינם של האנס והגנב, והיחס הראוי של *בני עמו* למעשיו הינו יחס של הערכה. אני, כיהודיה, רואה בו אוייב, ולכן לצד הערכתי לנכונות ההקרבה שלו אעשה הכל כדי להשמידו, ויפה שעה אחת קודם. ועל המניעים של אנשי הסמול דיברתי כבר בהודעתי הקודמת, ולכן אין טעם שאחזור על הדברים. ולגבי המניעים של 'היהודי היקר' - האיש הזה עשה מעשה מתוך אמונה שהוא פועל לטובת עם ישראל. לא רק שהוא לא פעל ממניעים אגואיסטיים (כמו האנס והגנב), אלא שהוא היה מוכן *להקריב את עצמו למען עמו*. כלומר, המניע שלו שונה לגמרי מהמניעים של האנס והגנב, שאליהם אתה משווה אותו רק מתוך עיוורון גמור, משנאה ומדוגמטיות מפחידה. ואם המניעים האלה של 'היהודי היקר' אינם מניעים נאצלים בעיניך - יש לנו ויכוח ערכי חריף ביותר. ואין בדברים האלה כדי להצדיק את המעשה. כפי שאמרתי, המעשה פסול והוא ראוי לעונש. אבל העונש הראוי לו הינו זה הקבוע ל'הריגה' ולא ל'רצח', ולצד העונש יש להעריך *עד מאד* את המניעים הנאצלים למעשהו, גם אם המעשה פסול. ולעניין השוואתו לסמול - יש בהשוואה שעשתי כדי להחמיא לסמול, ואם אתה מתנגד לקבל מחמאה, אז גם זה מעיד על משהו, שלגביו טענתי למעלה, כי עומדת לי לגביו טענת 'אמת דיברתי'. שלתי נעליי, כבקשתך. מה הלאה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הוכח שיגאל עמיר חשב על טובת עם ישראל כשהוא עשה את המעשה שלו, ומאידך, הרבה פושעים פליליים כן הצטדקו בכך שהם עושים את מעשיהם "לטובת" מישהו. לדעתי יגאל עמיר פעל גם כן קודם כל למימוש דחף כלשהו - דחף השנאה ל'סמול'/האשכנזים/מחנה השלום ואולי כפי שרמז מי שרמז, מדחפים אחרים. אם היה אכפת לו באמת מטובת העם או מישהו מהעם - הוא היה שואל (ולא, אני לא מתכוון את הרבנים שהוא כנראה שאל). יש הרבה דרכים לפעול לטובת הזולת, ומי שבאמת חושב על טובת עמו, נראה לי שהלחיצה על ההדק תהיה "ברירת המחדל" האחרונה שלו, אם בכלל. יגאל עמיר צפצף על לפחות מחצית העם בדיוק בדרך שבו האנס מצפצף על הנאנסת, הנרקומן מצפצף על הזקנה שהוא שודד כדי לקנות ממנה סם, וכל פושע אחר מצפצף על העומד בדרכו להגיע לסיפוקו. וחיוכו של עמיר בחקירות השונות רק מעיד שהוא כנראה הגיע לסיפוקו, איזה סיפוק בדיוק? שאלה לפסיכולוגים ופסיכיאטרים. ובאשר למחמאתך ל"סמול", אצטט רק מן הזכרון את המשוררת רחל (סתם שמאלנית אחת): "ואני לא אחפוץ בבשורה אם היא באה ממצורע" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עוד לא הוכח שיגאל עמיר חשב על טובת עם ישראל כשהוא עשה את המעשה שלו". ואם יוכח לך? מה אז? ולגבי המחמאה - כל המ שהראית לי זה ששורשי הטפשות מגיעים עד רחל המשוררת. זה - ותו לא. אני, גם ממצורע ארצה לשמוע את האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני הוא יישאר חלאה, וכך כל מי שתומך בו, יען כי איני חפץ בטובה שלו. בקיצור, הוא עדיין יישאר בעיני בעמדה שווה לעמדת האנס שמאמין באמת באמת ובתמים שהקרבן נהנית מהאונס שלו, כך שמחשבתו לא תשנה הרבה לגבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |