בתשובה להאייל הדתי, 25/11/03 10:28
ההולכים ראו אור גדול 181934
לא כל דבר מתרגמים, אתה יודע. כמובן שהתגובה האמורה היתה צפויה: כל מה שטענת הוא שלא בחרנו ללמוד תחום מסוים. הנקודה היא שאתה לא בחרת ללמוד תחומים אחרים, וישנם תחומים עשירים בהרבה מ"ארון הספרים היהודי". ישנם גם תחומים שנדרש מאמץ רב יותר להכנס ל"פרדסם" מאשר היהדות דווקא. כך למשל, אני מניח (משום שאיני יודע מי אתה) שאינך מסוגל לקרוא את ה-proceedings של מרבית הכנסים המדעיים המתקיימים בעולם. כלומר, אם אתה דובר אנגלית, הרי שטכנית סביר שכן תוכל לקרוא אותם – ממש כפי שטכנית, אני יכול לקרוא ארמית. בעולם המודרני, to specialize is to be ignorant, ואין אדם הבקיא בכל תחומי הדעת.

ההנחה שלך היא, כמובן, שתחום הדעת אותו מייצגת היהדות חשוב יותר מתחומי דעת אחרים. נדמה לי שבנקודה זו נשאר חלוקים. ההבדל העקרוני הוא שאתה לא רואה סימטריה בדברים – אתה מתייחס לחוסר הידע שלי ביהדות כ"מוגבלות"; האם חוסר הידע שלך, נניח, ברפואת שיניים גם הוא "מוגבלות"? מבחינתי מדובר באותה המוגבלות ממש (למעשה, מתוך הנחה שלא למדת רפואה מעולם, סביר שהידע שלי על יהדות עמוק בהרבה מהידע שלך על רפואת שיניים. כאמור, איני יודע מי אתה ולכן מדובר בדוגמאות בלבד).

"התרבות היהודית" כבר מזמן אינה "ארון הספרים היהודי", וכתביהם של עגנון, שלום עליכם ומאיר שלו מהווים חלק לא פחות חשוב מתרבות זו ממה שמהווים הספרים הכתובים בארמית דווקא. מעניין לציין שבחרת להתייחס לעגנון כאינדיקטור לחלק מתרבות זו – אותו עגנון שהציבור החילוני נתקל בו הרבה יותר מזה הדתי. אלא אם כן, כמובן, אתה מתייחס לתרבות *הדת* היהודית, וזו, ידידי, אכן אינה רלוונטית עבור רובנו (אלא כרקע היסטורי לתרבות *העם* היהודי).
ההולכים ראו אור גדול 181942
אני לא מדבר על התמחות ביהדות. אין לי שום אשליות או ציפיות לגבי אחוז החילוניים שיבחרו להתמחות דווקא בתחום הזה, כאשר - כפי שאתה כותב - הזמן קצר והמלאכה כל-כך מרובה. אתם יכולים להסתפק בשמחה בידע שיש לנער דתי בגיל 12 (וגם הוא עדיין לא יכול לקרוא מהרש"א).

בשעת הבוקר המוקדמת שבה כתבתי, התחלף לי שלום עליכם בעגנון. דווקא עגנון נלמד בבתי ספר דתיים לא פחות משהוא נלמד בחילוניים (נבחנתי לבגרות על חמישה סיפורים שלו).
ההולכים ראו אור גדול 182011
מה היא בדיוק מידת הבקיאות שיש לנער בין שתים עשרה ביהדות?

לדעתי לפחות לגבי המדגם המאוד לא מיצג של האתר הזה.לרוב קוראיו החילוניים יש לפחות ידע מקביל,אם לא יותר מכך.

לא ברור לי מדוע המהרש"א (מי זה ?) צריך להיות רלונטי לחיי יותר מאשר חכם הלכה מוסלמי מימי הבינים או,איש דת נוצרי,בתקופת הרפורמציה.אם בכלל הזכרון הפגום שלי משיך נכון את אותו מהרש"א לימי הבינים.

בקיצור אתה צריך לשכנע אותי שידע בסיסי ביהדות יותר רלונטי לחיי מידע בסיסי בפילוסופיה יונית,ספרות אנגלית,או תולדות האומנות?
ההולכים ראו אור גדול 181960
אחד הדברים החשובים בתגובתך הוא השורש ב.ח.ר.
לנוער חילוני היום (ואני בכללם) לא קיימת (כמעט) הבחירה אם להיחשף לכלים הבסיסיים של קריאת טקסט יהודי.

כעת ניתן להתווכח האם המיומנות הזו שייכת למיומנויות הבסיס שראוי להקנות. לדעתי, כן. בשנות לימודי בארצות הברית, ניתנו בידי הכלים להבין יצירות ספרות אמריקאיות. ההיסטוריה האמריקאית קיבלה עדיפות ברורה במערכת הלימוד, כמו גם בסיס תרבותי רחב. היום, אני מסוגל לקרוא טקסט אמריקאי, כולל טקסט מודרני, ולהבין את הרבדים השונים של הטקסט.

מה שאין כן, כאשר מגיעים לטקסט ישראלי. הקורא החילוני מפסיד לא פעם רבדים שונים בטקסט (גם הטקסט החילוני המודרני, למשל ''רומן רוסי'') משום שחסר לו בסיס תרבותי - דהיינו ידיעות ביהדות.

בנוגע לפסקה האחרונה, אנחנו קרובים מאוד.
ההולכים ראו אור גדול 181966
קשה לי לענות לגבי הנוער החילוני של היום, אבל אם לא התרחשו שינויים משמעותיים בעשר-עשרים השנה האחרונות, הרי שאני נוטה שלא להסכים אתך. כשאני חלפתי דרך מערכת החינוך החילונית (בשנים 79 עד 91 בערך) קיבלנו את כל הכלים הדרושים (עד לרמת עומק מסוימת, כמובן). דווקא כלים להתמודד עם ספרות אירופאית וקלאסיקה לא-יהודית היו חסרים לי (רקע על התאולוגיה הנוצרית, בעיקר), ונאלצתי "להשלים חוסרים" בכוחות עצמי.
ההולכים ראו אור גדול 181975
למיטב ידיעתי חלו שינויים במערכת הלימודים, בעיקר שינויים לכיוון שאני בזהירות קורא לו ''פוסט מודרניזם''. הביקורת נלמדה לפני שנלמד הנרטיב הבסיסי. ובסופו של דבר התלמידים זוכרים במעורפל את הביקורת, וכמעט ולא מכירים את הנרטיב.

אני חושש שאינך יכול לומר ''קיבלנו את כל הכלים הדרושים'', משום שאתה מסתכל מתוך המערכת. כשאני קורא טקסטים עבריים בהדרכה ''חילונית'' מול ''דתית'', אני רואה את ההבדל. איני מדבר (שוב) על טקסטים יהודיים, אלא על טקסטים עבריים-חילוניים. אינך יכול לדעת מה אתה מפסיד, משום שכאמור, חסרים לך הכלים.

וכהרגלנו, נסכים על הפסקה האחרונה - כלים להתמודד עם ספרות אירופאית וקלאסיקה לא יהודית כמעט לא ניתנים בכלל לקורא הישראלי (וחבל). הוסף לרשימה גם כלים להתמודד עם ספרות אמריקאית (אמנם פחות היסטוריה נצברה לזכותה, אבל כבודה במקומה מונח), דרום אמריקאית, רוסית (המצב קצת פחות עגום בתחום זה) וכן הלאה. בתחום זה חל שיפור מסוים בתרגומים המודרניים שנהנים מהערות שוליים שעוזרות לא פעם לקורא הזר ''לפענח'' את הטקסט לרבדיו.
ההולכים ראו אור גדול 181983
אתה מניח שהסתפקתי בכלים שקיבלתי מתוך המערכת, ולא "בדקתי את עצמי" מחוצה לה (הן על-ידי למידה, והן על-ידי דיון עם אחרים, ובהם תלמידי ישיבה, על טקסטים שונים). זוהי הנחה שגויה. ברור שהיו רמזים, התייחסיות, ניואנסים וכו' שגיליתי כי "פיספסתי", אך כאמור, המסקנה שלי היא כי "ארגז הכלים" שניתן לי הוא מוצק דיו, גם אם באופן טבעי אינו מושלם. אני (ובני דורי, אני מניח) מסוגל להתמודד עם ספריו העלילתיים של חיים סבתו, למשל, ולהבין מספיק כדי להנות מהיצירה לעומק (שוב, גם אם תלמידי ישיבה היו צוללים לעומק רב יותר).

אינני יודע לגבי "פוסט מודרניזם"; אני כן יודע שכשאני למדתי את ספר "בראשית", הוא לא נלמד כנרטיב אלא כאמת בסיסית, מובנת מאליה; כבר בכתה ב' חוסר הביקורתיות מאוד הפריע לי.
ההולכים ראו אור גדול 181985
אני חושב שהיום המצב הוא שונה. הנרטיב נלמד עם הביקורתיות בילט-אין (אולי לא בכיתה א', אבל לא הרבה אחר כך). מה שאתה מספר הוא הטייה (לא חיובית בעיני) לצד השני, שבה הנרטיב המקראי מוצג כאמת הבסיסית. כל שאני מבקש הוא שהנרטיב המקראי יוצר כסיפור המקראי. לא יותר, לא פחות. התחושה שלי היתה שמוקדש זמן רב להפרכת הנרטיב, כאשר הנרטיב עצמו אובד. ראוי בעיני שחילוני ידע לספר את הסיפור המקראי, וחשוב יותר שיגלה התמצאות בתנ"ך מאשר שידע *כיצד* אפשר להפריך את הנרטיב הזה. איכשהו הופך שיעור התנ"ך ל"קרב על האמונה" במקום להיות מה שנועד להיות, בעיני - חשיפה לתרבות היהודית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים