בתשובה לארד מייסון, 25/11/03 11:55
ההולכים ראו אור גדול 181966
קשה לי לענות לגבי הנוער החילוני של היום, אבל אם לא התרחשו שינויים משמעותיים בעשר-עשרים השנה האחרונות, הרי שאני נוטה שלא להסכים אתך. כשאני חלפתי דרך מערכת החינוך החילונית (בשנים 79 עד 91 בערך) קיבלנו את כל הכלים הדרושים (עד לרמת עומק מסוימת, כמובן). דווקא כלים להתמודד עם ספרות אירופאית וקלאסיקה לא-יהודית היו חסרים לי (רקע על התאולוגיה הנוצרית, בעיקר), ונאלצתי "להשלים חוסרים" בכוחות עצמי.
ההולכים ראו אור גדול 181975
למיטב ידיעתי חלו שינויים במערכת הלימודים, בעיקר שינויים לכיוון שאני בזהירות קורא לו ''פוסט מודרניזם''. הביקורת נלמדה לפני שנלמד הנרטיב הבסיסי. ובסופו של דבר התלמידים זוכרים במעורפל את הביקורת, וכמעט ולא מכירים את הנרטיב.

אני חושש שאינך יכול לומר ''קיבלנו את כל הכלים הדרושים'', משום שאתה מסתכל מתוך המערכת. כשאני קורא טקסטים עבריים בהדרכה ''חילונית'' מול ''דתית'', אני רואה את ההבדל. איני מדבר (שוב) על טקסטים יהודיים, אלא על טקסטים עבריים-חילוניים. אינך יכול לדעת מה אתה מפסיד, משום שכאמור, חסרים לך הכלים.

וכהרגלנו, נסכים על הפסקה האחרונה - כלים להתמודד עם ספרות אירופאית וקלאסיקה לא יהודית כמעט לא ניתנים בכלל לקורא הישראלי (וחבל). הוסף לרשימה גם כלים להתמודד עם ספרות אמריקאית (אמנם פחות היסטוריה נצברה לזכותה, אבל כבודה במקומה מונח), דרום אמריקאית, רוסית (המצב קצת פחות עגום בתחום זה) וכן הלאה. בתחום זה חל שיפור מסוים בתרגומים המודרניים שנהנים מהערות שוליים שעוזרות לא פעם לקורא הזר ''לפענח'' את הטקסט לרבדיו.
ההולכים ראו אור גדול 181983
אתה מניח שהסתפקתי בכלים שקיבלתי מתוך המערכת, ולא "בדקתי את עצמי" מחוצה לה (הן על-ידי למידה, והן על-ידי דיון עם אחרים, ובהם תלמידי ישיבה, על טקסטים שונים). זוהי הנחה שגויה. ברור שהיו רמזים, התייחסיות, ניואנסים וכו' שגיליתי כי "פיספסתי", אך כאמור, המסקנה שלי היא כי "ארגז הכלים" שניתן לי הוא מוצק דיו, גם אם באופן טבעי אינו מושלם. אני (ובני דורי, אני מניח) מסוגל להתמודד עם ספריו העלילתיים של חיים סבתו, למשל, ולהבין מספיק כדי להנות מהיצירה לעומק (שוב, גם אם תלמידי ישיבה היו צוללים לעומק רב יותר).

אינני יודע לגבי "פוסט מודרניזם"; אני כן יודע שכשאני למדתי את ספר "בראשית", הוא לא נלמד כנרטיב אלא כאמת בסיסית, מובנת מאליה; כבר בכתה ב' חוסר הביקורתיות מאוד הפריע לי.
ההולכים ראו אור גדול 181985
אני חושב שהיום המצב הוא שונה. הנרטיב נלמד עם הביקורתיות בילט-אין (אולי לא בכיתה א', אבל לא הרבה אחר כך). מה שאתה מספר הוא הטייה (לא חיובית בעיני) לצד השני, שבה הנרטיב המקראי מוצג כאמת הבסיסית. כל שאני מבקש הוא שהנרטיב המקראי יוצר כסיפור המקראי. לא יותר, לא פחות. התחושה שלי היתה שמוקדש זמן רב להפרכת הנרטיב, כאשר הנרטיב עצמו אובד. ראוי בעיני שחילוני ידע לספר את הסיפור המקראי, וחשוב יותר שיגלה התמצאות בתנ"ך מאשר שידע *כיצד* אפשר להפריך את הנרטיב הזה. איכשהו הופך שיעור התנ"ך ל"קרב על האמונה" במקום להיות מה שנועד להיות, בעיני - חשיפה לתרבות היהודית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים