1839
הבה נרחיב את הרעיון:

כידוע לכולם האנסים נתפסים לאחר שביצעו את זממם בקרבנותיהם אם כן מה התועלת בלכידתם לאחר מעשה? למנוע מהם לעשות זאת שוב?
הרי ימצאו אנסים אחרים שיקחו את מקומם ובכלל האפשרות הטכנית להעמיד לדין אנס שברח לחו"ל לא משהו.
לכן בואו נתיר את האונס על פי חוק במספר הגבלות כמובן....
האנסים יצטרכו לשלם למדינה עמלה עבור כל מעשה אונס.
בנוסף יחויבו בדיווח שנתי כדי שהציבור ידע על הרגליו של שכניו...

או בנימה יותר רצינית - החוק נועד לדאוג לכך שלא תווצר מחויבות בין פוליטיקאי מסויים לאיש עסקים. מחויבות שתשפיע על שיקוליו של נבחר הציבור בניגוד לטובת הציבור.

גם אם החשיפה של הקשרים הלא חוקיים היא לאחר מעשה, אם היא מצטרפת למשרה או מכרז בה ניתנה עדיפות לתורם היא בהחלט יכולה להביא להדחתו של פוליטיקאי. העובדה שהאכיפה בעייתית לא צריכה להרתיע מחקיקת החוק כשהוא נכון.
1846
אבל הרי בדיוק בכך טיפל שלומי בהצעתו - בניגוד לאנס, נותן התרומה לא פגע באיש. הפגיעה היחידה נעשית בדיעבד - אם המועמד הנתמך נתן טובות הנאה לתורמים. לכן - פרסום שמות התורמים, והעמדתם בעין הציבורית, תמנע כל אפשרות של שיקולים מוטים מצד מקבל התרומה - אפילו להפך - מקבל התרומה, כדי להמנע ממראית עין, עשוי אפילו להאלץ _לפגוע_ בתרום...
1847
החלק היעיל בהצעה שאכן מסייע למניעת שוחד, והוא פרסום שמות התורמים ואיסור על תרומה דרך עמותות ישים ללא כל קשר להצעתו הבסיסית והיא היתר גורף לתרומות בכל סכום.

אני בהחלט מקבל את אותו החלק ולא חושב שהוא צריך לבוא בכפיפה אחת עם ההיתר הגורף שהמחבר מציע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים