בתשובה לגיל רונן, 04/01/04 19:44
צר לי, אבל אתה טועה (או סאקס) 188295
אני ממש לא מכיר את הנתונים שסאקס מתייחס אליהם, אבל אני יודע קצת לגבי מה קורה במחקרים סוציולוגיים אחרים.

נתחיל מהקל: בנתונים של שכר ממוצע לשעה (שמורידים את בעיית הפרשי גודל המשרה), הפער בין גברים ונשים (בישראל) כיום הוא כ-‏40% (בשוק הפרטי בלבד - 50%). מה שמדאיג יותר - הפער הזה צמח באורח מואץ לאורך שנות התשעים, וממשיך לצמוח (ולא מצטמצם, כפי שהיינו מצפים לנוכח השתלטות הפמיניסטיות הלוחמניות על ארצנו). אמנם פער זה אינו מביא בחשבון דברים כמו הבדלי הכשרה, שנות לימוד, נסיון בעבודה, וכו', אבל הצמיחה שלו נראית, על פניה, כמעידה על כך שההשתלטות הנשית עדיין תחת שליטה.

אם זה לא מספיק: פערי שכר גדולים בין גברים ונשים מופיעים גם במודלים סטטיסטיים של פריקת פערים - כלומר, כאלו המביאים בחשבון גם הבדלים בהכשרה, בנסיון, בהשכלה, בגיל וכדומה, ולא מתייחסים רק לממוצע. נכון שמתודולוגית, לא ניתן להוכיח כי הפער נובע מאפליה (למעשה, אין כל דרך להוכיח זאת. ככה זה מדע: אי אפשר להוכיח כלום, רק להפריך.), אבל הנתונים עקביים בנוגע לעצם קיומו של פער די גדול (כמה? לא זוכר. מחקרים יובאו לפי דרישה).

ואם זה לא מספיק: הבעיה המרכזית בנוגע לפערי שכר לא קשורה בכלל לאפליה ישירה (שעם כל חשיבותה, הנטיה לעסוק בה מכסה על בעיות הרבה יותר קשות), אלא למה שמכונה "חלוקת עבודה מגדרית": שוק העבודה מחולק למקצועות "גבריים" ו"נשיים" בצורה חדה למדי. במקצועות גבריים נמצא רוב גברי גדול, ואילו במקצועות נשיים נמצא רוב נשי גדול (הנתון היחיד שאני מצליח להעלות בשעה כה מאוחרת הוא שכמעט 50% מהנשים מועסקות באחד משני מקצועות: אחיות ומורות). כמובן, השכר הממוצע במקצועות גבריים גבוה הרבה יותר.

באופן כללי, התהליך שיוצר מצב זה עובד כך: גברים יוצאים, נשים נכנסות והשכר יורד (אבל אני לא בטוח מה גורם למה). דוגמה היסטורית ידועה היא תחום ההוראה, שפעם היה גברי, מכניס ובעל סטטוס גבוה, והיום הוא נושא לדיונים נוגים ב"אייל". כאמור, אני לא מכיר מספיק טוב את השתלשלות התהליך הנ"ל, אבל הוא מתרחש לנגד עינינו לפחות בשני מקצועות: משפטים ורפואה (שבאוניברסיטאות כבר מהווים היום תחומי לימוד בעלי רוב נשי). בנוגע לרפואה ומשפטים, הנתונים ברורים לחלוטין (עשיתי עבודה קטנה בנושא פעם): ישנה מגמה מתמשכת של עזיבת גברים את התחומים הנ"ל, וכניסת נשים אליהם. אמנם אין לי נתונים לגבי שחיקת השכר והסטטוס בתחומים אלו, אבל נראה לי שזה תהליך שאכן מתרחש.

ואם זה לא מספיק, הרי שהפרשים ניכרים קיימים גם בתוך כל תחום: הנשים בכל אחד מהמקצועות נוטות להתרכז בדרגות הנמוכות יותר. "תקרת הזכוכית" הוא הכינוי המקובל לתופעה זו. לעתים קרובות תקרה זו ניצבת בדיוק בשלב שבו קידום תלוי במעבר דרך ועדת קבלה שחבריה ודיוניה סודיים (תמיד עניין אותי לדעת מה בהכשרה שלהם הופך דווקא מפקדי טייסות לכאלו מומחים לניהול בתי ספר).

הרשימה נמשכת (ויש טענות חמורות הרבה יותר, שאין לי כח להתחיל להסביר אותן), אבל אני כבר עייף, ולכן אתייחס רק לעוד דבר אחד:נושא האשמה. ברור שבחלק מהנושאים מדובר באפליה ישירה ובוטה, אבל דווקא נושאים אלו פחות מעניינים אותי, כסוציולוג. יותר מעניינת העובדה שמדובר במבנה חברתי פטריארכלי, שכופה את עצמו הן על גברים והן על נשים. לדוגמא? נשים "אשמות" במידה רבה במשכורתן הנמוכה, מכיוון שהן בוחרות לעתים קרובות (והרבה יותר מגברים) בעבודות המאפשרות גמישות רבה יותר מבחינת השעות (שהרי ברור מאליו שמי שצריך לטפל בבית ובילדים זו האישה) ואפילו בוחרות - שומו שמים! - לצאת לחופשת לידה. מסלולים ומקומות עבודה גמישים באים, לעתים קרובות, על חשבון שכר או אופציות לקידום (מדוע, זו גם שאלה טובה. ולפני שאתם עונים, תחשבו כמה ימים בשנה בבמוצע נעדרת אישה ממקום עבודתה, וכמה ימים בשנה בממוצע נעדר מילואימניק). מדוע הן בוחרות בכך? מכיוון שכך לימדו אותן נשים אחרות. בדומה, היכולת שלי להיות עקרת בית בחברה שלנו מוגבלת ביותר (למרות שאני עדיין בדיונים עם חברה שלי. בסוף בטח נעשה אבן-נייר-ומספריים, אפילו שהיא מרוויחה יותר ממני). מדוע? מכיוון שאנו חיים בחברה פאטריארכלית, וחברה כזו שוללת את יכולת הבחירה גם מגברים וגם מנשים (ולליברלים למיניהם: אני לא מתכוון להתחיל להתווכח כאן על איזשהו חופש מופשט שיש לסובייקט. אני מדבר על החיים האמיתיים).

לכן, פמיניזם הוא (או צריך להיות) מאבק משותף: גם של נשים וגם של גברים, גם עבור נשים וגם עבור גברים.
עוד סימוכין 188306
הנה מאמר רלוונטי שלינקקתי גם בשירשור אחר:

http://www.nationalreview.com/comment/comment-hart02...

The GAO study had several limitations. For instance, it did not control for experience, level of managerial responsibility, or most important, continuous years spent in the workforce. (The Maloney/Dingell analyses in effect dismissed these shortcomings.) Yet, studies which do control for these relevant factors continually show that the wage gap between men and women virtually or totally disappears. In some industries, including once male-dominated ones like architecture, studies show that women earn slightly more than men.

The problem for liberals like Maloney and Dingell is that they cannot conceive of women preferring to forgo or cutback careers for a time (or altogether) to care for children, or choosing slower-paced careers at the outset, like pediatrics as opposed to neurosurgery, even when they know this might affect their long-term earnings potential. At best feminists frame the debate as featuring a “choice” women shouldn’t have to make — because it’s a choice feminists don’t want them to make.

ה"מסקנה" שאתה מגיע אליה בסוף דבריך - וזו בעצם לא מסקנה אלא רגש, רגש האשמה - היא בדיוק מה שיצרניות (ויצרני) "הסטטיסטיקות" האלה רצו להשיג בכל המניפולציה המפותלת הזו. גבר שמסתובב עם רגשי אשמה עמוקים ויסודיים הוא גבר לא מסוכן, גבר שאפשר להשתיק אותו, לתמרן אותו, לדחוק אותו לפינה ולנצל אותו.
(אני מודה שלא התייחסתי נקודתית לטיעוניך, 188307
(אני מודה שלא התייחסתי נקודתית לטיעוניך, כי לדעתי המאמר המלונקק עושה את העבודה עבורי בצורה יותר אפקטיבית. אם אתה אייל אמיתי, אני בטוח שתדרוש ממני להתייחס לנקודות הספציפיות באופן מתימטי, ואז אני מניח שאעשה זאת. אבל לדעתי המאמר הזה והמאמר של מקאלרוי המלונקק בשירשור עם ברקת - http://www.foxnews.com/story/0,2933,45917,00.html).

כפי שמקאלרוי אומרת, לגבי הטענה שנשים מרוויחות רק 75% ממה שגברים מרוויחים:

Finally, and most importantly, remember that a correlation does not indicate cause and effect. A correlation is a mutual relationship between A and B — for example, if one goes up, then the other goes down. A cause-and-effect relationship means that A causes B. Consider the claim that women make 75 percent as much as men for doing the same job. The statement draws a correlation between being a woman and earning power but it says nothing about cause and effect. The 75 percent (if true) may be caused by other factors not weighed by the study. For example, women often leave the workplace to have children. This factor alone may cause much of the wage gap.

אם הפמיניסטיות האמריקאיות עושות מניפולציות כאלה כעניין שבשגרה, אני בטוח שאחיותיהן היהודיות בישראל יודעות לעשות אותן גם כן. אולי אפילו יותר טוב.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188308
לדעתי המאמרים המלונקקים מבהירים שיש פה מראש סטטיסטיקות שנאספות באופן מגמתי, למען מטרה תעמולתית, ומוצגות באופן המניפולטיבי ביותר שאפשר לדמיין, תוך שיתוף פעולה בין פוליטיקאיות/ים, עיתונאיות/ים וסוקרות/ים.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188364
ומה המטרה הסופית של אותה מניפולציה שהזכרת?

אני שואלת ברצינות: בוא נהזה לרגע שכל הנשים על פני אדמות הפכו לפמיניסטיות, שכל הפמיניסטיות הפכו לרדיקליות ושכולן עד אחת הצליחו להשתלט על המין הגברי. כבשנו אתכם, הכנענו אתכם. מה אתה חושב שנעשה בכם אז?
באמת, מבקשת תשובה.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188368
התשובה כמובן בדיון 423
זהו, שאין לזה סוף הגיוני 188374
זה קטע מטורף, מין דיבוק יהודי שכזה (שהדבקנו בו גם את שאר המערב, באמצעות בטי פרידן, גלוריה סטיינם, בלה אבזוג ושות'), שלדעתי נובע מחוסר המנהיגות והכיוון של החברה בעידן הפוסט-דתי. לגבי מדינת ישראל, אם הטירוף הזה יימשך, כל מה שיקרה זה שיכריעו אותנו וכולנו נושמד (פלוס מינוס). לא נגיע לשלב שבו אין גברים. נגיע לשלב שבו אין אף אחד (יהודי).

אני ראיתי את זה בקציר, ברגעים של החרדה שסיפרתי לכם עליהם, אצל זוג מטריארכלי מאוד שהכרתי: ככל שהמצב נראה מסוכן יותר, מה שקרה זה שהאשה רדתה בבעל עוד יותר. זה הכל. זאת היתה התגובה. אני משוכנע שהסצינות האלה התרחשו גם בגיטאות ובשטעטעלים, לאורך דורות הגלות: ככל שקרבו הקוזאקים, תגובת היהודים הגברים היתה לא לעשות כלום, ותגובת הנשים היהודיות היתה להיכנס באמא של הגברים. אבל זהו, זו דינמיקה שלא מובילה לשום מקום. זו דינמיקה של חידלון ותלות בחסדיו של הריבון החיצוני.

אני חושב שברמה נפשית מאוד עמוקה, כאשר אשה מחוברת אל גבר חלש וחסר כיוון, התגובה הבלתי נשלטת שלה היא כעס. כעס גדול ועצום, כמו של מישהי שנבגדה, ובעצם אולי כמו של גבר שאשתו בגדה בו. כעס מכלה-כל. וזה הגיוני, אם תחשבי על זה מזווית סוציו-ביולוגית: גבר חלש הוא גבר שלא יספק לאשה הגנה, ואין בגידה גדולה מזאת בתפקיד הגבר.

(ועכשיו - מעבר אסוציאטיבי חד, אבל לא באמת חד)

הסיבה שכתבתי את סדרת המאמרים ב"מעריב" היתה התחושה הזאת, הבלתי נסבלת, שכל המדינה הזאת מתעסקת בדברים הלגמרי לא נכונים. אתן דוגמה שתמחיש את העניין: היה טבח נורא באוטובוס שהציע הרבה ילדים, בצומת פת בירושלים (קו 32א נדמה לי). אני זוכר שהראו את האוטובוס בשידור חי בטלוויזיה, ובחזית התמונה היה שלט הפוסטר מדיה של תחנת האוטובוס. היה שם אגרוף גברי, וכיתוב בנוסח - "אסור לו להכאיב לך". כמובן שזה היה שלט של איזה קמפיין נגד "אלימות גברית".

ואני אומר לעצמי, ריבונו של עולם - באוטובוס הזה נהרגו נשים, נשים מדהימות כמו שירי נגארי... מה איתן? להן מותר להכאיב? למה אין קמפיין שילוט נגד מי שבאמת רוצחים פה מאות נשים, ילדים וגברים? למה המשעא"ז - שיושב גם לראש הממשלה על הווריד, באמצעות יועצת רוה"מ למעמד האשה, ומוציא גם משם תקציבים - צריך להיות זה שמחליט עבורנו על אילו נשים נגן ומפני מי?

ולא רק את הנבלים הן בוחרות עבורנו: גם את הגיבורים. כמו ויקי כנפו. למה ויקי כנפו היא הגיבורה שלנו? למה ממנה "מעריב" עשה פוסטר? למה לא מהחיילים שלנו? נורא הרגיז אותי הדיסונאנס המוטרף הזה בכל מה שקשור למדיה שלנו. לכן אני גם מאוד גאה בעצמי שלפחות במקרה של קמפיין כנפו (שנחת עלינו איך שהתחילה ה"הודנה" המעאפנה ההיא, למי שזוכר, ולא איפשר אפילו רגע של שקט ציבורי, ללקק את הפצעים קצת) עזרתי לסתום לדיבוק הזה את הפה.

היה בשבוע שעבר "פרלמנט נשים" בגבעתיים. איזה קבוצה אנטי-פמיניסטית הכינה איזה דף תגובה, פרובוקטיבי אמנם אבל חזק מאוד, שלדעתי אומר את מה שאני מנסה לומר. אני ראיתי את זה כאן:

זהו, שאין לזה סוף הגיוני 188377
רק דיבוק יהודי? אבל הפמיניזם מצוי גם בשאר העולם המערבי. מה יקרה לארה"ב אם כולה תעבור לשליטת החוגים הפמיניסטיים הרדיקליים? מה יקרה לאירופה? איך זה ישפיע על העולם השני?

(שוב, שאלה רצינית).
קשה לי להאמין שאת רצינית אבל אענה ברצינות בכ"ז: 188390
חוסר המנהיגות והחיפוש אחר דמות הגבר הוא עניין משותף גם לישראל וגם לשאר ארצות המערב. רואים את זה בתרבות המערבית בכל מקום, מדברים על זה, מודעים לזה, מי יותר ומי פחות.

אני לא חושב שארה"ב תעבור לשליטת הפמיניזם. אני לא חושב שהילארי קלינטון תיבחר, אם לזה את מתכוונת. הפמיניזם בארה"ב אמנם חזק עדיין אבל הוא פצוע והפציעה היא אנושה. האמריקאים ככלל פחות מטריארכליים מאיתנו (אם כי חשוב לזכור שגם אצלנו קיימים שני הצדדים - גם פטריארכלי וגם מטריארכלי - רק שכרגע רואים בעיקר את הצד המטריארכלי). אומר לך עוד יותר מזה - לדעתי, כמו שהעם היהודי הביא לעולם את בשורת הפמיניזם באמצעות פרידן ושות', הוא גם יביא את בשורת הפמיליזם (familism), שזה הקונטרה.

היתה לי התכתבות עם וונדי מקאלרוי אחרי שביקשתי ממנה רשות לתרגם את מאמריה. הנה קטע ממנה:

אני כתבתי:

At 08:19 PM 12/12/03 +0200, you wrote:
> Wendy, Well, it's been a good day but your e-mail just made it real
>good. greatly, Wendy, and I think you are changing the world, possibly
>even more than you know. victims of discrimination in the military),
>and also because Jews are a matriarchal people to begin with and that
>national character combined with feminism has really turned this place
>into a hellhole. But things are finally changing, thanks in large part to
>you. The war, too, and the economic situation, and the lack of
>leadership, have a lot to do with the change in Israel. It seems like
>there is a subconscious voice in our society screaming - "where are the
>men?"... If you ever want to write about feminism (and the pro-family
>lobby) in Israel let me know, I'd be glad to help out with information and
>tons of stories. Thanks and merry Christmas, Gil

והיא ענתה:

Thanks for such a warm response, Gil. I can only imagine how the war is impacting people and issues in Israel...but "where are the men?" is a questions that is being asked worldwide. I remain optimistic, however, because I see significant changes for the better in North America. So persistence does pay off. Hang in! And I appreciate your efforts in translating the articles into Hebrew. That's a first for me.
mac

סרטי אמזונות. 188393
אני חושב שראיתי פעם סרט עם עלילה שקצת הזכירה את הסיטואציה הזו... אבל אני לא זוכר כל כך טוב... זה היה מאוחר בלילה... ערוץ גרמני... כמה בירות... ממממ...

היי גיל, יש לי פה כמה דיסקים עם... קבצי וידאו... איכותיים... כן... מעוניין ?

(אולי זה ירגיע אותך קצת)
צר לי, אבל אתה טועה (או סאקס) 188458
יפה. צעד ראשון במאבק המשותף הזה, היא ההבנה שצריך להפסיק לקרוא לאידיאולוגיה הזו, המשותפת הן לגברים והן לנשים - פמניזם. אחרת, מדובר במאבק שנועד לכישלון (למה? כי למילות עוצמה יש כח שנובע מן המשמעות שמיחסים להן. אף אחד לא באמת מתיחס אל שיוויוניזם ואל פמניזם כאל מילים נרדפות).
נו, אזוי 188474
שיהיה שוויוניזם.
נו, אזוי 188483
אז אתם שניכם חברים?!
:-)
נו, אזוי 188490
אחיות!
(וכן, אני יודע שלא צריך לחזור פעמיים על בדיחות לא מצחיקות. אז אני יודע, אז מה?).

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים