''על תבונה ורגישות'' 1888
הנהג שפגע בי לפני מספר שבועות (ובכך גרם להעדרותי הממשוכת מהאייל, למתעניינים), לא בדיוק זכר את דובי דובי דוברמן. נכון, תשדירי השירות של דני רופ גם הם לא עזרו, אך לו היה הנהג החביב חושש מן המשטרה ונוסע במהירות המותרת, הייתי מסוגל ללכת עכשיו בלי הברך השבורה שלי, לא הייתי נזקק לתפרים על פני, והחבטה בראשי, שמראש לא הייתה מתקיימת, לא הייתה גורמת לאובדן זיכרון, לא הייתי ''נהנה'' מהזיות מסוייטות בעודי מחוסר הכרה, ואת התקפי הסחרחורת והטשטוש שאני חווה מדי פעם באקראי, לא הייתי מפרש כנזק מוחי עד שאקבל תשובה מניורולוג. הגורם לתאונה, אגב, לאלה מבינכם שתוהים, היה מהירות מופרזת בלבד.

לא, אם כן, אין לי אישית שום בעיה עם תשדירי השירות המאיימים של דני רופ. אם הם יפחידו ולו נהג אחד, אשר בלעדיהם היה פוגע במישהו אולי בצורה רצינית יותר מהתאונה שלי וגורם לו לנזק תמידי או למוות, הם שווים את העצבים שלך.

אני כן, לעומת זאת, מסכים איתך בנוגע לחוסר יעילותם של תשדירי השירות האלה באופן כללי. הדבר היחיד שיחסל את מלחמת ההשרדות בכבישים יהיה נוכחות משטרתית, ולא דני רופ או ארז טל.
"תבונה?" "רגישות?!" 1916
עם כל הכבוד והצער, הרי שיש מספר נקודות מחלוקת בינינו:
א. לא טענתי כי "דובי דוברמן" ודומיו הם המרפא היחיד לבעיות (אי) הזהירות בדרכים - לעומת זאת הדגשתי את נושא החינוך לדבר מגיל רך.
ב. למרות היגון והכאב, הרי שלתאונה שקרתה לך אין כל קשר לנושא הכתבה. הצורך בזהירות בדרכים ידוע וקבוע. השאלה היא רק - איך?
ג. נהג המרגיש מאוים כתוצאה מתשדיריו של רופ או דומיו, ראוי, לדעתי, לשמרו במוזיאון. אין הרבה כאלה. נהג כזה חושש גם, מן הסתם, מהמכונית שלו עצמו, ומעדיף תחבורה ציבורית...
ד. נוכחות משטרתית מוגברת לא תשיג דבר, לדעתי. הפתרונות (אם יהיו) חייבים להגיע מכוונים אחרים - טכנולוגיה (למניעת תאונות, לא רק לצמצום הנזק), תשתית טובה יותר, חינוך, שיפור התחבורה הציבורית על מנת להפחית ממספר כלי הרכב בכבישים, ועוד.
"תבונה?" "רגישות?!" 1918
הכותרת לתגובה שלי היתה צינית במתכוון, ואין הרבה מה להתעמק בה. לעניננו:
א. דובי הדוברמן החביב עזר לשעשע רבים מבני דורנו, ולא הרבה יותר מזה. חינוך לזהירות בדרכים נעשה, ברמה המקבילה לפולחן אישיות סטאליניסטי, מגיל אפס, ואינו מועיל בהרבה. הילד לומד שכמושג, זהירות בדרכים זה דבר חיובי, ושמכונית זה דבר מסוכן. לא ניתן ללמד ילד בן 4 כיצד להתנהג בעוד 14 שנה, כשהוא יקבל את רשיון הנהיגה שלו וינהג בעצמו באחת כזו. הפחד נעלם, ותאוות כוח שרובנו חווינו גורמת לנו לרצות להגיע למהירויות גבוהות ככל האפשר.
ב. את תגובתי הקודמת כתבתי בתגובה למאמר ההומוריסטי שלך אשר בו תיארת את עצמך עובר את המהירות המותרת במקום מסוכן, "דווקא". הבנתי את ההומור, אבל כאדם בעל נסיון אישי, אשר שינה את השקפתי על הנושא. מיותר להגיד שמעתה ואילך אשתדל הרבה יותר לשמור על אותן הגבלות מציקות כאשר אני, או מישהו אחר, יושב מאחורי ההגה.
ג. נכון. אין נהגים בעלי פוביות מדני רופ. לפחות לא כאלה שאני יודע עליהם. אך הפרסום היחיד שיועיל במקרה זה יהיה פרסום מרתיע, שיאיים בקנסות, עונשי מאסר, שלילות רשיון והלקאות פומביות לעוברים על חוקי התנועה. האימפוטנטיות של חברות הפרסום הישראליות היא לא נושא הדיון כאן, ואני חושב שניתן להגיע להסכמה פה אחד בנושא.
ד. נוכחות משטרתית תהיה הדבר היחיד, מאחר שאין לנו עדיין (עיין ערך בכתבה בנושא זה באייל) תבונה מלאכותית ראויה לשמה שתשגיח עלינו, בניגוד לנבואות. התשתית עצמה נמצאת במצב טוב בארץ באופן יחסי לארצות אחרות בעולם, ונכון לכרגע, התחבורה הציבורית לא מהווה פיתרון מיידי לבעיה.
ד. דוברמן ומלחמתו בתחנות האוטובו 1928
אני עדיין חולק עליך...
א. לדעתי נתן לא רק ללמד ילד בן 4, אלא גם לחנכו. חינוך זה צריך, לדעתי, להתבצע בדרכים חיוביות ולא בדרכי שלילה ופחד שכן, כפי שטענת, הפחד נעלם. דרכי התנהגות שהוטמעו מגיל רך, לעומת זאת, לא יעלמו כל כך מהר. אינני פדגוג, אך בטוחני שניתן לעשות הרבה בתחום.
ב. סתם לשם העניין - המהירות המותרת באותו מקום (אותו אני מכנה בחיבה "קיר המוות") גבוהה מהמהירות הבטוחה בו. לעומת זאת, ברוב הכבישים המהירים שלנו, וביחוד החדשים שבהם, המהירות המותרת נמוכה מהמהירות הבטוחה באופן ניכר - דבר היוצר תסכול אצל נהגים רבים, ובהם אנכי. (המושג "מהירות בטוחה" מבטא את דעתי האישית בלבד, אם כי אני בטוח שיהיו שותפים רבים לדעתי זו)
ג. אני חושש כי ההרתעה אינה משפיעה דיה - ואתה עצמך הינה עדות לכך. העונשים המוגברים על עבירות תנועה, אין בהם אלא כדי להרגיז את האוכלוסיה. אני מבין את רצונך לנקום בכל הנהגים ה-"עבריינים" (המרכאות מכוונות), אולם "עבירות" כנהיגה במהירות מופרזת *אינן* עבירות לטעמי (כלומר - הייתי מצביע בעד שינוי תקנות המהירות). מהירות מופרזת כשלעצמה אינה (לדעתי) הגורם לתאונות (ע"ע גרמניה, בה המירות הנסיעה המקובלת גבוהה בהרבה), אלא יכולה להיות אחד מבין כמה גורמים - איבוד שליטה במהירות גבוהה, תקלה טכנית במהירות גבוהה, מעבר נתיב במהירות גבוהה וכו'.
חברות הפרסום הישראליות אינן קשורות במאומה לתשדירים - אם היו קשורות ודאי היינו מקבלים משהו איכותי יותר.
ד. דוקא בתחום הנהיגה רשמה התבונה המלאכותית מספר הצלחות. באוניברסיטה זו או אחרת בנו מכונית מונחה רשת-נוירונים שהצליחה לנהוג לבדה ברחובות העיר, לעצור באדום ולא לדרוס אף אחד (ראיתי אתר באינטרנט - יש למישהו את הכתובת?)
פרט לכך, ישנם אמצעים טכנולוגיים שאינם דורשים תבונה מלאכותית. מד-מרחק רדארי, למשל, שיצפצף בצליל צורם כשאינך שומר מרחק (גורם תאונות משמעותי בהרבה מאשר מהירות מופרזת סתם), מערכות ABS בכל רכב כסטנדרט, שימוש בחמרים מרוכבים או פולימרים חזקים בבניית הרכב על מנת להעניק הגנה מוגברת, היגוי בשיטת טוס-על-חוט (או טוס-על-אור) - כאשר מערכת המחשב במכונית מתקנת אוטומטית תמרונים שהרכב לא יעמוד בהם, ועוד ועוד. (במאמר אחר אנסה ליצור דגם של מכונית עתידית - אם מישהו בעל ידע מוכן לעזור, אשמח).
ה. הנני לאחל לך החלמה מלאה, כתיבה פורייה, וחיים נטולי דני רופ...
ד. דוברמן ומלחמתו בתחנות האוטובו 1938
או. הנה הגענו לנקודה הסופית בויכוח שלנו, מאחר והגענו למספר אקסיומות אשר עליהן איננו מסכימים, ואף אחד מאיתנו לא יהיה נכון לוותר עליהן, בנוסף שכאן הוא לא המקום. בכל זאת, אנסח את הסתיגויותי, בידיעה ברורה שלא יהיה בהם כדי לשנות את דעתך -
א. בניגוד לרבים וגדולים ממני, אני מאמין כי אי אפשר לפנות אל הטוב באדם בכל המקרים, וכי יש מקרים שבהם רק חינוך באמצעות הרתעה פועל. כמו שכבר ציינתי בתגובה למאמר אחר, אני לא מאמין שמותר האדם מן הבהמה בשום דרך, ועל כן, שיטת המקל והגזר על ניגזרותיה היא היחידה שפועלת, גם על החיה האנושית.
ב. בנושא זה, אני נאלץ להסכים איתך לגבי חלק מן המקומות. למרות שבמקומות רבים המהירות המותרת נדמית נמוכה למרות שהיא בעצם לא עקב סכנות שונות שאינן בולטות לעין (כמו למשל בית ספר או שכונת מגורים בקרבת מקום, חוסר שדה ראיה מכיוון אקראי וכו'), במקומות רבים אחרים אכן הגבלת המהירות לא מתאימה למקום, ועל כך ניתן להאשים אך ורק את הגורם האנושי במשרד התחבורה. אך מקומות אלה הם מעטים יחסית, ורבים מהם המקומות בהם הסכנה אינה ברורה לעין.
ג. ההרתעה אינה מספיקה, נכון. אנשים יודעים שאין סיכוי סביר ששוטר יעבור בטווח ראיה מהם, ולכן מרגישים בטוחים לסכן את עצמם ואחרים. לו היו יותר שוטרי תנועה, או שוטרים בכלל אם כבר מזכירים את זה, מצבנו היה הרבה יותר טוב, כאזרחים שומרי חוק בכפיה.
ד. כל אחד מהחידושים שהזכרת יועילו לטייסי הכביש המהיר, אך לא בתוך העיר. להזכירך שגם הולכי רגל (כמו עבדך הנאמן למשל בתאונה שלו) מעורבים בנושא, וחלק ניכר מחוקי התעבורה נועדו לשמור עליהם, מאחר והם לא נושאים עליהם כריות אוויר להגן עליהם מטעויות של אחרים.
ה. תודה.
הערה מהירה לגבי המהירות 2004
אני חייב להודות שאין לי מקורות סודיים במשטרת התנועה, אבל מנהיגה בכבישי ארצנו, ומכל מיני קמפיינים שמתחילים כל שני וחמישי, אפשר בהחלט לראות שהרוב המוחלט של האכיפה מתמקד במה שנקרא "מהירות מופרזת", אז הנה כמה הערות:
א. מי יכול לנחש כמה מהתאונות נגרמות מממהירות מופרזת (וכאן אני מדבר על מהירות מופרזת יחסית לחוק, ולא על מה שנקרא "מהירות מופזרת בהתאם לתנאי הדרך)? למעשה גם אני לא זוכר את המספר המדויק שמופיע בדוחות של המשטרה, אבל אני כן זוכר שהוא שוכב לו עמוק מתחת ל-‏10 אחוזים. כן כן..
ב. למרות שאין לי השכלה רשמית בנושא, אני חייב לומר שהרבה מאוד פעמים אני נתקל בהגבלת מהירות שאין לה שום הגיון, כשניתן (בתנאים מסוימים כמובן) לנסוע יותרמהר בלי להוות שום סיכון (ויעידו על כך כל הנהגים שעוקפים אותי בנתיבי איילון)
ג. אחרון אך לא חביב: מכמונות המהירות.
לפעמים נראה לי שהמשטרה בוחרת דווקא קטעי כביש בטוחים יותר(שבהם כמובן ניתן, הגיונית אך לא חוקית, לנסוע מהר יותר) כדי להציב בהם את המכמונות, ולא את קטעי הכביש המסוכנים.
רוצים דוגמא? בבקשה: מכל הרחובות ברעננה מציבה המשטרה מכמונות (זה נמשך כבר כמה שנים) דווקא בקטע מרחוב וייצמן, שהוא דו מסלולי ולמרות שיש בצידו האחד גדר, ובצידו השני שדות, המהירות המקסימלית בו היא 50 קמ"ש. למה?
(לנהגי האזור המודאגים - מדובר בקטע הנמשך מרחוב הנשיאים עד הכניסה לאזור התעשיה)
הערה מהירה לגבי המהירות 2196
אחוז התאונות שנגרמות עקב מהירות הוא 17%. נכון ללפני שה.
מה שלא ידוע לי הוא האחוז מהתאונות הקטלניות. דומני שהוא גבוה בהרבה
הערה מהירה לגבי המהירות 4843
אתר לממהרים והממהרות:
מכיל רשימת מכמונות,
איך לא לחטוף דו"ח...
פורומים, לוח מודעות לגלאים
ועוד....

מיועד לכל מי שלא רוצה לשלם דוחות מהירות מיותרים

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים