בתשובה לewilde, 07/03/01 7:39
למה הצבא רוצה להיות בלבנון 18906
לארגונים יש חיים משלהם. הם נוצרים כדי למלא משימה מסוימת, אבל - משום מה - ממשיכים להתקיים גם כאשר המשימה הושגה או כאשר מתברר שאי בלתי ניתנת להשגה. אף ארגון לא רוצה להתפרק, ואף ארגון לא רוצה לאבד נכסים או ממון המוקצים לו.

במשך למעלה מעשור, הצבא השתמש בלבנון כתירוץ האולטימטיבי לקיומו. הגבול המצרי שקט, הסורי מנומנם, הצבא הירדני היה ידידותי, והאינתיפאדה אף פעם לא נחשבה למושכת קהל. הצבא הפך את לבנון לשדה האימונים והתצוגה שלו; כל החיילים הקרביים רצו להגיע ללבנון, שם היה "האקשן האמיתי", המארבים, התותחנים, חיל האוויר, היחידות המיוחדות... כך הפך פיקוד צפון לפיקוד הנחשב ביותר; מה היה לפיקוד מרכז להציע, ריצה בקסבה של שכם אחרי תולי דגלי פלסטין?
הצבא _נזקק_ למלחמה בלבנון; היא הפכה להצדקת קיומו - האיום על בתי קרית שמונה שרואים מלבנון וכו'.

ואז הודיעו לצבא שהוא צריך לסגת. ומי אמר לו את זה? כל האנשים שאנשי הצבא מתעבים. יוסי ביילין וארבע אמהות, אנשים שאף פעם לא שכבו במארב או ביצעו נוהל ירי על כוחותינו. הצבא טען שהוא מנצח, וגילה שהציבור הישראלי, אחרי 18 שנות זחילה בבוץ מלא בדם, אחרי 18 שנות שקרים על נצחונות, אחרי 18 שנים של כשלון מתמשך, מאמין לנסראללה יותר מאשר לו. פקודת הנסיגה הגיעה.

הצבא לא יכול היה להסכים לנסיגה, כי פירוש הדבר היה שמדיניות של 18 שנים - בהם מ"מים צמחו והיו לאוגדונרים - היא כשלון. מה הוא עשה? ראשית, אנשי אמ"ן הפיצו את בשורות החרדה הרגילות שלהם. הציבור לא בלע. הוא התרגל. שנית, הם הציגו תוכנית "נסיגה" מגוחכת, שהשאירה "רק" רצועה של קילומטר וחצי בידי ישראל. התוכנית נדחתה. הצבא נאלץ לסגת.

ומה עושה חייל שמקבל פקודה שהוא לא רוצה לבצע אבל לא יכול להתחמק ממנה? הוא מקטין ראש. הוא מבצע אותה על הצד המינימלי ביותר, כזה שיבטיח שפקודה כזו לא תחזור על עצמה. מכאן הנסיגה המבוהלת, מכאן הפקרת הציוד, מכאן הפקרת בעלי הברית. והתירוץ האולטימטיבי: חוות שבעא, שמשאירה חתיכה מלבנון שעליה אפשר יהיה לחנך דורות חדשים של קצינים שעולמם צר כעולם נמלה, ואת הסיירות החדשות.

הצבא *יכול* היה להתכונן לנסיגה. הוא לא רצה בכך. הוא לא התכונן. הוא לא יכול היה לומר שהנסיגה הפתיעה אותו; היו לו עשרה חודשים להתכונן. אלא שהוא העדיף שלא לעשות זאת.

הצבא _צריך_ את המלחמה הזו. לבנון היא המקום היחיד שבו מתירים את הרסן ונותנים לו להשתמש בכל הארסנל הקטלני שלו, במלוא הטמטום וחוסר החשיבה שצה"ל אוהב.

גם הצבא האמריקני לא רצה לצאת מויאטנאם, האשים את העורף בקריסה, ואולץ לסגת על ידי פוליטיקאים שהבינו שהמלחמה הורסת את הצבא, ושיש לה סיכוי לא רע להרוס גם את האומה כולה. הצבא האדום רצה להמשיך להלחם באפגניסטן; הפוליטיקאים הוציאו אותו משם, משום שהם הבינו שצבא שמאבד גדודים שלמים שעורקים אל האויב לא יכול לנצח. הצבא הגרמני, במלחמת העולם הראשונה, לא רצה להפסיק את הלחימה - או, ליתר דיוק, לא רצה _להיראות_ כאילו הוא רוצה להפסיק את הלחימה - הפיל את התיק על הפוליטיקאים, ואחר כך האשים אותם בתקיעת סכין בגב.

הגיע הזמן להזכיר לגנרלים ולקולונלים שלנו שהדרג הצבאי כפוף לדרג האזרחי. לא להיפך.

אגב, מישהו יכול להסביר לי מה _היתרון_ בישיבתנו בחוות שבעא?
למה הצבא רוצה להיות בלבנון 18938
נו באמת, יוסי, תעשה לי טובה.
בגדול ישנם בוא נגיד 20 תסריטים כלליים שמתארים את נושא לבנון ב25 שנים האחרונות. זה התסריט המקובל עליך ביותר?

אני מקבל את דבריך, בגירסה ממותנת יותר בתור גורם נוסף שהשפיע על מהלך הענינים, אבל לא בתור *ה*דבר.

ברמה *המעשית* צה"ל מבצע וביצע מה שהדרג המדיני הורה לו. צה"ל לא פגע במטרות סוריות למשל, למרות שזה אולי יכל היה לעזור במלחמה נגד החיזבאלה, כהוראה מהדרג המדיני.

הכל הפוך אצלך. במקום לראות את החיזבאלה שמשתמש בחוות שבעא כתירוץ להמשך הלחימה אתה רואה את צה"ל משתמש בחבת שבעא כתירוץ להגיד לדרג המדיני שנסיגה מחוות שבעא תהיה אסון מבחינה צבאית.
אם בהמשך יפגע החיזבאלה באזרחים, מה תגיד? שזה בגלל שלדרג המדיני לא היה אומץ לסגת מחוות שבעא בניגוד לדעתו של צה"ל ולכן התדרדר המצב .....

אתה חשבת שהלחימה בלבנון היא בגלל שצה"ל בלבנון, האנטרס של החזבאלה לתקוף הוא גירוש צה"ל מלבנון ותו לא. צה"ל נסוג מהסנטימטר האחרון, על פי האו"ם. הלחימה לא פסקה. תבדוק את הבסיס עליה עומדת השקפתך. מה לא לקחת בחשבון? בכל מקרה, אני חוזר וטוען שעדיין מוקדם להסיק מסקנות ,למרות שאני לא אופטימי.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים