בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 11/01/04 8:01
מי דיבר בכלל על חזקת הגיל הרך? 189829
מסכים איתך שברוב המקרים (נגיד, שני שליש) אכן ''טובת הילד'' מחייבת שיגדל אצל אימו, אם נוצר קרע בין ההורים וצריך לבחור באלטרנטיבה הגרועה פחות. עבור הילדים. בכל עולם החי נקבות מגדלות את הצאצאים.

אבל אנחנו בני אדם ולא חיות. ובמילניום השלישי. תקופה בה יש דרישה לשיוויוניות ולצדק ולזכויות הפרט. כולל לזכויות הפרטים הקטנים יותר במשפחה. וזכותו של הילד, מדגיש - של הילד, לא של הורה מגדרי כזה או אחרת - לגדול בתנאים הטובים ביותר שאפשר. אם החוק והפסיקה מעניקים כמעט אוטומטית משמורת לאם, כולל מקרים אבסורדיים ממש, אזי המערכת בוגדת ביעודה העיקרי - טובת הילד. לפחות לגבי חלק ניכר מאותם מקרים שגם אתה מסכים שהאב אמור להיות המשמורן.

ועל זה בדיוק בכה הנביא גיל. על המערכת. על ''השירות לילד'' שמשרת רק את הנשים, ולא את הילדים. על העובדות הסוציאליות שמכינות כאילו ''תסקירים'' (לעולם לא יוצא תסקיר הקובע משמורת אצל האב, גם אם האם, חלילה, חולה פיזית, ובקושי מסוגלת לטפל בעצמה, שלא לדבר על הילדים). על ''ביהמ''ש לענייני משפחה'' שנותן הכשר פסיקתי לכל מעשה נבלה כלפי הצד הגברי במשפחה. על החוקים שדופקים בפועל את הגברים, אבל במקביל, דופקים לילדים רבים את החיים.

ובמציאות בה אחד מכל שני זוגות נפרד, שליש או רבע, ואפילו עשירית בלבד ממספר המשפחות המתפרקות, מייצג מאות אלפי ילדים שזכותם הטבעית לחיים טובים נפגמת באופן מהותי.
להלן ציטוטים לחיזוק דבריך מפורום הורות שווה 189843
כותב טל ואומר:

מה תעריף אחזקת הילד שלך?

בזמן האחרון מתרבים האיזכורים של תעריף מינימום לאחזקת ילד. אני משתמש בכוונה בביטויים מנמיכים כאלה, כי זו הגישה שעולה מפסקי הדין האלה: לא בחינה אמיתית, שקופה, שוויונית, של צרכי הילד אלא הסתמכות על סכומים שננקבו במקום נעלם כלשהו.
השופטים מדברים על 1150 ש"ח בתור סכום מינימלי למזונות ילד.
לא אומר שלא. אבל גם לא שכן. כמה עולה מעיל ליתום? אותו דבר כמה עולה לתחזק ילד אצל גרושתך. הבעייה היא לא הסכום. הרי האמא תמיד תרצה יותר והאבא תמיד ירצה פחות. ככה זה כשאחד משלם וכשאחת מקבלת. אם היו מאזנים את הסכום, הויכוח היה נראה אחרת לגמרי. אבל לא זו הבעייה כרגע.
הבעייה היא איך צץ הסכום הזה - 1150 ש"ח. כמה פסקי דין שקראתי מצטטים את השופטת יהודית שטופמן, שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבעה לאחרונה בפסק דין תקדימי את הסכום הזה. פישפשתי וחיפשתי את פסק הדין, כדי לעמוד על עבודת היסוד שהוקדשה על ידי הערכאה הגבוהה הזו לסוגיית מזונות הילד.
נו טוב, לא אלאה אתכם. בפסק הדין התקדימי, המצוטט והמאוזכר כל כך, השופטת מקדישה לשאלה המהותית - מה הסכום הדרוש לקיום בכבוד של ילד להורים גרושים, משפט אחד.
משפט אחד.
ומה כתוב במשפט האחד הזה?
"הלכה פסוקה היא כי צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה
הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ש"ח ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן."

"הלכה פסוקה היא"?
איפה פסוקה? מה פסוקה? מי פסק? למה פסק? על מה הסתמך כשפסק? באיזה ילד עסק כשפסק? איפה גרים הורי הילד? מה יכולתם הכלכלית של הורי הילד?
אז מילא החפיפניקיות הזו, שמביישת את בית המשפט המחוזי. אבל ללכת ולהסתמך עליה בפסקי הדין מעכשיו ואילך? וכשינסו אבות לטעון טענות יאמרו להם - אבל הלכה פסוקה היא!

אז הנה, להיכל התהילה (הקלון) של ילדי הגירושים בישראל מצטרף המשפט:
"הלכה פסוקה היא שצרכי קטין הם 1,150 ש"ח"
לצד המשפטים האלמותיים כמו
"המשמורת המשותפת נכשלה בעולם ובארצות הברית יורדים ממנה"
או
"בסופו של דבר אמא היא ההורה העדיף כי סטטיסטית יש יותר סיכוי שאבא יהיה אלים"

וככה האוולת מנציחה את עצמה ללא הרף.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים