בתשובה לאסף עמית, 18/01/00 16:16
עוד על תחזיות לעתיד 1904
פסיג? שום דבר אישי ממש, אבל יש לי משהו נגד אנשים המעיזים לקרוא לעצמם "עתידנים" – אין נביא בעירו, הנבואה ניתנה לשוטים, וכל זה. מה גם שמעט מאד מתחזיותיו נראות לי רציניות; מעט מאד מתחזיותיו מקוריות; והחיתוך של שתי הקבוצות הנ"ל זעום ממש.

ואגב, הקטע הנ"ל מספרו של נגרפונטי אכן מלבב; אלא שהספר ככלל היה מאכזב למדי, בעיקר למי שכבר קרא מעט מכתביו.
עוד על תחזיות לעתיד 1907
נו, על טעם ועל ריח רק דביל יתווכח. לגבי דר' פסיג והעתידנים באופן כללי, אני חושב שעתידן איננו אמור לדעת את העתיד, ולכן אין בלבי דבר על ציבור העתידנים. אתגריו של העתידן לטווח הקרוב-בינוני הם ניתוח טרנדים בהווה ע"י העברתם במודלים של הרחבה והוספת מימדים חדשים כדי לנסות ולנחש לאן יתפתחו, תוך לקיחה בחשבון של גורמים חיצוניים משפיעים ברמה הגלובלית. זוהי טכניקה כמו כל טכניקה, ולאורך זמן היא יכולה להניב תוצאות טובות יותר מאשר ניחוש עיוור. העתידנים לטווח הארוך, לעומת זאת, נדונו מראש לכשלון בניבוי ממש. לכן תפקידם של אלה מתמצה (מבחינתי, כמובן) בהבאת רעיונות מקוריים ש"יפתחו את הראש" לקהל השומעים וישחררו אותם מהקבעונות הרגילים, במסגרת סיעור-מוחות או כל נסיון לייצר רעיונות חדשים ומקוריים. גם כאן ישנן לא מעט טכניקות שהסיכוי שלהן להניב פירות אפקטיביים גדול מהסיכוי לייצר רעיונות כאלה בטכניקות של brute force.

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1908
ב''כנס העתידנים'' של סטניסלב לם, הוא מתאר את השיטה של הפוטורולינגוויסטים (או איך שלא קראו להם) - לוקחים מילים קיימות, מעוותים אותן, משנים אותן, מעבירים אותן אבולוציה מזורזת, ולפי התוצאה מנסים לחשוב איזה מין שימושים יכולים להיות למילה הזאת - ומכאן, איזה דברים יהיו בעתיד (אם אני לא טועה, ניתנה שם הדוגמא של חד-רגל, או משהו כזה). כמובן שאצל לם מדובר בפארודיה על העתידנות, אבל הפארודיה הזאת אינה מרוחקת מהמקור...
עוד על תחזיות לעתיד 1910
יש כל מיני אסכולות ושיטות מתודיות ליצירת רעיונות המצאתיים למוצרים עתידיים. יש למשל בחור אחד בשם אדוארד דה-בונו שמעביר סמינרים וכותב ספרים על טכניקות פיתוח חשיבה המצאתית, ועל המושג שהוא המציא וקרא לו "Lateral Thinking", שאין לי מושג איך לתרגם לעברית. דה-בונו הוא אחד מאלה שהביא לישיבות סיעור המוחות את טכניקת המלה הרנדומלית, שנשמעת מאד טפשית אבל מניבה תוצאות מצוינות (מנסיון).

שיטת המלה הרנדומלית מסתכלת על המוח האנושי כמו על תלולית קטנה של ג'לי, ועל כל רעיון כמו זרם דק של מים רותחים שנמזג על הג'לי הזה מלמעלה. הזרם הראשון ייצור לו מין שביל קטן בשולי התלולית ויזרום דרכו, והשני והשלישי באופן טבעי ייטו לתוך הנתיב שפילס להם הזרם הראשון ורק ירחיבו ויעמיקו אותו, אבל בדרך כלל לא ייצרו לעצמם שבילים חדשים. דה בונו טוען שאם נכריח את המוח לחשוב על מלה רנדומלית (בדרך כלל מגרילים אותה סתם מאיזה מילון), אנחנו יוצרים באופן מלאכותי שביל חדש בתלולית הג'לי שלנו, ובצורה כזאת מגדילים את הסיכוי להגיע לרעיון מקורי. גם אני לא האמנתי עד שלא ניסיתי, אבל השיטה הזאת הניבה עשרות רעיונות מקוריים בדיונים שהגיעו לנקודה שבה לאף אחד כבר אין יותר מה להגיד. פותחים מילון, מגרילים מלה, חושבים עליה דקה או שתיים, ופתאום לכולם יש רעיון חדש.

כך גם עם העתידנים. המשחקים שתיארת עם מלה שמשנים אותה ומעוותים אותה הם בסופו של דבר כלים שמכריחים את המוח שלנו לצאת ממסלולי החשיבה הרגילים שלו ולחשוב קצת "לצדדים", או באופן לטרלי, כפי שמלמדים דה-בונו ואחרים שנחשבים למומחים רציניים מאד בתחום פיתוח החשיבה ההמצאתית והיצירתיות.

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1912
הכל טוב ויפה, אלא שהעתידן בו אנו דנים כרגע לא ממש מרחיב כיווני מחשבה. לפחות לא אצלי. הוא גם לא מתיימר להיות כזה. ומה שממש מציק לי אצלו (אולי זאת לא אשמתו אלא אשמת העיתונאי שמראיין אותו או העורך, אבל זה קבוע אז הוא יכל לפעול לתיקון העניין) -- הוא מציג את תחזיותיו כעובדות מוגמרות. לא ''יתכן ובעתיד'', אלא ''בעתיד''. פתאטי.
עוד על תחזיות לעתיד 1913
אז זהו, שהוא כן. מעולם לא פגשתי את דר' פסיג באופן אישי, אבל למיטב ידיעתי הוא מבלה את השנה האחרונה בקליפורניה כיועץ של מספר חברות היי-טק בעמק הסיליקון. התפקיד שלו הוא לא לספר לחברות הללו מה יהיה בעתיד, אלא לעזור לאנשי המו"פ שלהן להרחיב את כיווני המחשבה שלהם לנתיבים חדשים ומקוריים, באמצעות טכניקות כמו זו שהזכרתי ועוד הרבה אחרות, יחד עם אנליזות של הטרנדים הטכנולוגיים המסתמנים היום בשוק.

לגבי הצגת תחזיותיו כעובדות מוגמרות - אני מתייחס לזה סתם כטקטיקה שיווקית שכמו כל טקטיקה אחרת עובדת טוב רק על חלק מהאנשים. :-)

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1914
אינני מכיר את דר' פסיג מעבר לכתיבתו ב''ידיעות''. אם אכן הוא טוב במקצועו -- קטונתי מלקבוע. באשר לכתיבתו בידיעות, הרי שהיא מעליבה את האינטיליגנציה של הקורא -- בתנאי שיש לו כזאת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים