בתשובה להאייל הקוספטואלי, 05/02/04 15:34
תרשו לי להיות נודניק 195349
אתם חושבים שלא לשאול על הריון זה מוזר? שימו לב לרשימת השאלות האסורות על פי חוק בארה"ב המעטירה: http://www.job-interview.net/Guide/SPstep4.htm

למשל, הידעתם כי בארה"ב אסור לשאול אדם אם הוא גבר או אישה? אסור לשאול לגילו, מתי הוא נעצר ע"י המשטרה בפעם האחרונה, או אפילו אם יש לפנות אליה כ-ms. או כ-mrs. (למעשה, אסור לשאול אם אדם הוא נשוי או רווק).
תרשו לי להיות נודניק 195352
...למה זה מוזר? לא שאין בארה"ב שלל התחסדויות מטופשות והסחפויות פוליטיקלי-קורקטיות תמוהות, אבל דווקא בנושא הראיונות לעבודה אני לא בטוח שהם כאלה פסיכים. יצא לי לראיין מועמדים לעבודה בארה"ב, ולא היתה לי רשימה מסודרת של שאלות אסורות אלא סתם ידיעה כללית שאין לשאול שאלות אישיות, וזה ממש לא היה קשה. מה אכפת לי אם המועמדת גרושה או לא? מה אכפת לי אם בת-הזוג שלו עובדת או לא, ואם הוא באמת גבר או רק *כאילו*? ואם היה חשוב לי לדעת בני כמה הם (לא היה חשוב לי), אפשר לנחש את הגיל בקירוב ממש ממש טוב מתוך הפרטים ב-CV (שנת סיום התואר וכו').

מה שכן היה לי מוזר, יש לומר, הוא שחלק ניכר מהמרואיינים חלקו עמי מרצונם ומיוזמתם הפרטית פרטים אישיים אינטימיים אותם לא היה לי כל רצון לדעת. האמריקאים הם עם משונה מאוד.
תרשו לי להיות נודניק 195362
אני לא יודע לאיזה סוג תפקידים ראיינת עובדים. יכול להיות שיש תפקידים בהם שאלות אישיות אינן מעניינות במיוחד כי אתה מתעניין בעיקר בתוצאות שהמועמדים יכולים להפיק (נגיד, אם אתה מחפש חוקר בביולוגיה אתה יכול להסתמך על הישגים אקדמיים. אם אתה מחפש מתכנת אתה יכול להסתמך על המלצות ומבחנים וכו'). אני מניח גם שבתחומים מסוימים, כשאתה עוסק באנשים מצטיינים שקורות-החיים שלהם בנויים ''טוב'' (אני לא מתכוון רק לגליון קורות-החיים) אתה יכול להיות שקט יותר שמה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.

אבל אני לא בטוח שאלה המקרים הנפוצים בשוק העבודה. לרוב, בראיונות מנסים לתהות ''איזה סוג אדם'' אתה, בהנחה (הנכונה) שהתרומה שלך לארגון נובעת מאישיותך, לא פחות מאשר מהכישורים שלך. גם הכישורים הנידרשים אינם כאלה שניתנים להערכה באמצעות מדדים חיצוניים כמו ציונים, השכלה וכו'. אחרי הכל, אפילו בפגישה חברתית אנחנו מנסים לדלות פרטים אישיים - לאו דווקא כי הם מעניינים אותנו כשלעצמם, אלא כדי שנדע ''לסווג'' את העומד מולנו.
תרשו לי להיות נודניק 195390
בהחלט: כל הרעיון של ראיון הוא לאפשר למראיין לתהות על קנקנו של המרואיין‏1. מדדים חיצוניים אפשר לרשום בקורות החיים, והם בוודאי לא העיקר. בראיון אתה לומד על אישיותו של היושב מולך בכל מקרה, גם אם תשאל אותו על העדפותיו המיניות וגם אם לא. נראה לי שהחשש שמישהו יידחה בגלל שהמראיין שלו לא סובל הומואים מצדיק את הפיכת השאלה הזו ללא מקובלת, וציינתי שגם לי אישית לא היה איזה צורך בוער לברר עם המועמדים שפגשתי עם איזה סוג של אנשים הם חולקים את יצועם. היה לי חשוב מאוד לנסות ולבחון את "אישיותם", אבל באמת שאף אחת מהשאלות ה"אסורות" לא חסרה לי.

1 איזה משפט אליטרטיבי...
תרשו לי להיות נודניק 195387
אפשר לראות את ההגיון מדוע לא שואלים שאלות אישיות בראיונות. למשל, מה הרלוונטיות של מינך או צבע העור לרוב העבודות המוצעות? טוב, קשה יהיה להסתיר את זה בראיון. אתה יכול להגיד שיש רלוונטיות אם אתה נשוי או לא, למשל בתפקיד שמצריך נסיעות תכופות וארוכות. אבל, כמו במקרה של אי-הפליה על בסיס של הריון, מטרת החברה society שונה מעט ממטרת החברה firm. בקשר לאיסור לשאול מתי נעצר על ידי המשטרה, אני יודע שזה לא עובד בכל מקומות העבודה (אם בכלל). ישנם כמה מגזרים חשובים, כמו בתחומי הפיננסים, שדורשים ומבצעים בדיקות פולשניות לחייו הפרטיים של כל מועמד. יש מקומות שבודקים באפ.בי.איי, ואפילו דורשים טביעת אצבעות. יש מקומות שעושים תחקיר על הרקע הפיננסי שלך ואפילו, ר"ל ישלחו אותך למעבדה לתת שתן ו/דם לבדיקות סמים. עכש"מ, החקירות האלו נעשות מתוקף חוקים ותקנות שונות.
אנקדוטה קטנה 195470
תזמורת אירופאית כלשהי (נדמה לי שבוינה), שכמעט כל נגניה היו גברים התגוננה תחת הטענה שהיא בוחרת בנגנים הטובים ביותר, ללא אפליה. בשלב מסוים אולצה התזמורת לקיים מבחני במה כאשר המועמד/ת נמצא/ת מאחורי מסך (אני לא זוכר אם בחוק או עקב לחץ של גופים פמיניסטיים).

התוצאה?
כמובן, כיום כמחצית מהנגנים הם נשים.

מסקנה?
לא ברור, אבל בהחלט מצדיק את הגישה האמריקאית. בעולם של עבודה לא מאוגדת, למעסיק יש כוח רב הרבה יותר מלעובד (חוץ מאשר במצבים של עודף ביקוש לעבודה, שהם נדירים עד כדי שניתן להתעלם מהם - למרות שאני בטוח שלא מעט מגולשי אתר זה הרוויחו את כספם ממצב כזה בדיוק) ובשם עיקרון השוויון והזכות לקיום בכבוד (ואם להיות כן, גם לשם שימור המערכת הקפיטליסטית) יש להגבילו - הן ברמת הקבלה לעבודה, והן ברמת יחסי העבודה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים