בתשובה לדורון יערי, 22/02/04 11:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מיסים מהגדרתם הם התערבות, לכן הפחתה שלהם אינה התערבות כי אם צמצום ההתערבות, וזהו צעד מבורך תמיד (לפחות כל עוד אנו רחוקים בהרבה מנקודת האיזון). לגבי סלילת כבישים, תשתיות וכו', אני מאמין שכוחות השוק מסוגלים לטפל בכך בעצמם, אולם הקרקעות הינן בבעלות ציבורית, לכן לא תהיה ברירה והממשלה תצטרך לטפל בכך (לפחות ברמת המכרזים). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. איזה מודל אחר אתה יכול להעלות בדעתך שיביא קבלן כבישים לשפץ או לבנות מחלף שלא באמצעות מכרז ותשלום ממשלתי? ב. כבישים זה יפה, מה בדבר בריאות, חינוך, בטחון ומשטרה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני רואה לפחות שניים: 1. כבישי אגרה. 2. אינטרס של חברה / אדם לתשתית באותו אזור. ב. אני לא רואה טעם להמשיך להגיב לשאלות האלו מבלי להבין לאן אתה חותר. שתף אותי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תקים גם מחלפי אגרה? האם לסתם אנשים שאין להם הרבה כסף לא מגיע כבישים תקינים? רק לאזורי תעשיה יגיעו כבישים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בכבישי אגרה? זכור כי עם התרבותם של אלו גם מחיר הנהיגה בהם יצנח ובמקביל, יצנחו שיעורי המסים שאנו צריכים לשלם (שכן לא נצטרך לממן רשויות ממשלתיות שיעסקו בסלילת כבישים), כך שהתוצאה הסופית תהיה מאוזנת. אשר ל"כבישים קטנים" המובילים למקומות מבודדים יחסית או כבישים בתוך הערים: לאחרונים תדאגנה מן הסתם חברות פרטיות שיישכרו לעניין מטעם העיריות". לראשונים תדאג מועצה אזורית (באופן דומה לעיריות) או תושבי המקום עצמם. גם כאן, המחירים יצנחו בשיעור משמעותי והביצועים ישתפרו, משום שתתקיים תחרות חופשית בין חברות סלילה שונות עם דגשים שונים המתאימים לצרכנים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא יזיק לציין בהזדמנות הזו שכביש 6 הוא תוצר של יוזמה ממשלתית, שברוב טיפשותה התחייבה לסבסד את מפעיליו, ועכשיו כל העם משלם עבור כביש 6 בין אם ייסע בו ובין אם לא - מהמיסים. אגב, אם אני לא טועה, האינטרס של מדינה נורמלית (כזו שאין בה פיגועים כל יומיים) הוא להקטין את מספר הרכבים הפרטיים (=כבישי אגרה) ולהגדיל את המשתמשים בתחבורה ציבורית. פתיחת התחבורה הציבורית לתחרות גם היא רק היטיבה איתה, ממה שאני ראיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יוזמה ממשלתית. והתוצאות, בהתאם. אינני חושב שההתחייבות לסבסד את המפעילים היא תוצר של טפשות -- למוסדות ממשלתיים יש דחף הישרדותי עמוק וזה מכתיב יצירת הסכמים שבהם יש תלות ותועלת הדדית בין הממשלה ובעלי ההון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בכבישי אגרה? שהם פועלים כשיש כביש אחד שהוא כביש אגרה, ולכן הוא יכול להתגאות בהיותו יחסית פנוי ונטול פקקים. אבל מה יקרה כשכל הכבישים הם כבישי אגרה? אז תסע בכבישי אגרה פקוקים? ואיזו תחרות תהיה לך? כביש 6 יכול להיות אפשרות רצינית משום שהוא נותן טרייד-אוף בין מחיר (אפס בכבישים רגילים, יותר בכביש שש) לבין זמן נסיעה (מעט בכביש שש, הרבה בכבישים רגילים). אם כל הכבישים הם כבישי אגרה - אין אלטרנטיבה, ולכן אין תחרות. מה, כביש תל-אביב חיפה יתחרה בכביש באר-שבע-דימונה? אי אפשר להתייחס להצעה כזו ברצינות... לתחרות אין כאן משמעות. וזה עוד לפני שנכנסנו לסוגיה הסביבתית. חברות פרטיות שיישכרו לצורך העניין מטעם העיריות - מי ישלם להם? לא המסים שלך? אז יופי - העברת את גביית המיסים מהמדינה היעילה יחסית לרשות המקומית ההרבה-פחות-יעילה, והשארת ישובים עניים יחסית בלי כבישים נורמליים. מה השגת כאן? מע"צ היא הבעיה שלך? אז תפריט את מע"צ, אבל סלילת כבישים היא עדיין עניין למכרזים של המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשלום אגרה על נסיעה בכביש הוא רק דרך אחת להפיק הכנסות מהכביש. אם כל הכבישים יהיו בבעלות פרטית, יווצר היצע מגוון יותר של אפשרויות במחירים שונים, החל בחינם (תמורת פרסום ושכנות – כמו מסעדות או פארקים לצד הדרך) וכלה בכביש יקר יחסית המבטיח שכמות הנוסעים לא תעלה מעבר לכמות מסוימת בכל רגע נתון. אתה שופט ומתייחס לתחרות כאן בתקנים שאתה מכיר מארצנו היקרה – תקנים מעוותים שמכוונים מראש להחריב כל תחרות – ולכן אתה מגיע למסקנות הקודרות שאתה מגיע אליהן. אם תניח שתהיינה 5-10 חברות שונות המתחרות ביניהן, כשהכניסה לשוק פתוחה לחברות נוספות מהארץ ומחו"ל תראה שההתרחשות השוקית שונה בתכלית. התחרות בכביש באר-שבע-דימונה, לדוגמה, לא תהיה מול כביש תל-אביב חיפה אלא מול כביש נוסף בין באר-שבע לדימונה, אפילו באמצעי כמו הוספת מסלול לכביש. התשלום לחברות פרטיות שיישכרו מטעם העיריות אכן ייגבה מאזרחי העיר – וכך נאה ואף יאה כי: א. אזרחי העיר צריכים לשלם עבור הכביש, לא אזרחי המדינה כולה. ב. הפיקוח על העיריה והסנקציה כלפי פעולה מושחתת שלה אפקטיביים יותר מאשר ברמה הארצית. ג. ואפשר להפוך אותם עוד יותר אפקטיביים באמצעים פשוטים: ישיבות פתוחות לקהל, פרסום כל המכרזים בפומבי (כך שהאופוזיציה תוכל לבקרם), וכן הלאה. ד. הביצוע של הסלילה ייעשה בצורה מודרגת, משום שלעיריות אין תקציבים לסלול כבישי פאר מיותרים שסלילתם נמשכת שלוש מאות שנה. לכן, בשנה א' יסללו מחדש ברחוב אלנבי, בשנה ב' ברחוב טרומפלדור, ובשנה ג' בשדרות ירושלים – מצב שימנע "התנחלות" אינסופית של אותה חברה באותו מקום. ה. ניתן ליצור בקלות יחסית "ניתוק" בין תקציבים עירוניים לארציים, כך שכל עיריה תחיה על הכנסותיה ולא על יכולת הפעלת הלחץ שלה. בעקיפין, זה יתרום תרומה ניכרת לצמצום השחיתות, כפי שניתן להיווכח מהמקרה של העיר ת', שמשך שנים ארוכות נוהלה על ידי ראש העיר צ' כמדמנה מושחתת של יצירת גרעונות מחד (ופניה לממשלה לכסותם) ומאידך, מתן חוזים מושחתים לידידיו ומקורביו (כמו למשל יצרן המדרכות א'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני כבישים באר-שבע - דימונה?! ושניים לתל-אביב - באר-שבע? או שלושה? ושניים נוספים לרהט-ערד? מקסים. ואז כמובן עולה השאלה, כשכל המדינה גם ככה תהיה מרושתת בכבישים, למה שאני ארצה בכלל לנסוע לטייל? ___________ העלמה עפרונית, תוהה סתם ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים צריכים לנסוע ממקום למקום מכאן שיש צורך בבניית כבישים. נכול לעת הזאת, ברוב המדינות האחריות לבניית הכבישים היא בידי המדינה. אם זאת תאפשר ליזמים פרטיים לעשות כן ימצאו הפתרונות המעשיים (איך וממי לגבות) באופן טבעי. האפשריות הן רבות: 1. כבישי אגרה 2. כבישים "חופשיים" כאשר המפעיל גובה כסף מעסקים המתבססים על קיומו של הכביש כמו תחנות דלק, מסעדות, שלטי פרסום. בדומה למודל של קניונים. 3. התאגדויות של אזרחים או בעלי עסקים בכל מקרה, הבעיה היא רק טכנית. "סתם אנשים שאין להם כסף" האם לסתם אנשים שאין להם הרבה כסף מגיע לנסוע במכונית? אם שיעורי המיסוי על מכוניות מהווים אינדיקציה אז כנראה שהממשלה שלנו לא חושבת ככה. הכנסות המדינה ממיסים על מכוניות ודלק הן אסטרונומיות ורובן *לא* הולכות לתשתית הכבישים. הרעיון הוא שהמדינה *לא* תגבה מיסים כל כך גבוהים על מכוניות ודלק ותאפשר לשוק החופשי לטפל בממימון התשתית מההכנסות הנובעות מהנהגים באופן ישיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שפתרון מס' 3 שלך הוא הפתרון הנפוץ בעולם. לאותן התאגדויות של אזרחים יש הקוראים "מדינות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד מה שאתה מציע 1, אני אשמח אם תוכל להביא מספרים (גם לגבי התכנות של בניית כבישים ע"י השוק החופשי, וגם לגבי הכנסות הממשלה ממיסוי על רכב, והוצאותיה על כבישים3). כמו כן, מה אתה מציע במקרה שיש צורך בהחרמת קרקע פרטית לשם בניית כביש (כמעט תמיד צריך, לא?). האם מישהוא פרט למדינה רשאי/מסוגל לכפות החרמה כזו בעלות סבירה? מה לגבי התחשבות הכבישים בתוכניות מתאר ובאיכות הסביבה2? איך כופים את זה? ושאלה אחרונה הקרובה לליבי במיוחד: האם יש לך הצעה לטיפול בבעיות חניה בגישה ליברטאנית? 1 לא בציניות. 2 אין צורך לשכנע אותי שהניהול הישראלי בנושא זה הוא חלמאי, אבל במדינות אחרות זה עובד מצויין. 3 זה כמובן צריך לכלול שיטור וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הערות: 1) צ"ל הפקעת קרקעות. 2) הכוונה היא להפקעת קרקעות במקרים שבהם אין אופציה סבירה אחרת. בפרט כאשר בעלי הקרקע מתנגד, כאשר מסלול חלופי עולה הרבה מאוד, כאשר יש להרוס בנין, כביש אחר, שמורת טבע, אתר היסטורי וכו'. 3) כמו כן, איך מבטיחים בשיטה זו יעילות מבחינה תחבורתית ומבחינת ניצולת קרקע (יעילות כלכלית יותר קל להבטיח במטודות ביזוריות, אלה הם דברים שלכאורה יותר קשה להבטיח ללא ניהול ארצי ריכוזי). אני מצטער אם זה נראה כמו dumping, כל אחד מוזמן לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי השאר אני חושב שהבהרתי את דעתי. לגבי שלוש. אתה צודק ''לכאורה'' קשה יותר ללא ניהול ריכוזי. גם את אספקת המיים המינרליים לבתי המסחר השונים קשה יותר לעשות ''לכאורה''. הכביש, כשלעצמו, איננו מועיל לאף אחד אם הוא לא מחובר לכבישים אחרים, התיאום יבוא באופן טבעי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה מציע בקשר להפקעת קרקעות במקרים שבהם לא ניתן לקנות, שאותם פירטתי לעיל. למטה דיברת רק על קניית קרקעות, שזה לא מה שהתכוונתי אליו. כמו כן, לא הבנתי מה אתה מציע לגבי הניהול הריכוזי. הדוגמא שנתת לא קשורה כלל (אלא אם כן אתה מתכוון שאספקת המים נעשית במינימום ביזבוז של דלק למשאיות - אם כן אז תגיד). במודלי networking למינהם, זה מוכח שניהול מרכזי הוא יותר יעיל מבחינת ניצולת. לפי איזה מודל יהיה תאום "טבעי"? לפחות ב-networking, מודל greedy פשוט מדי לא מוביל לניצולת טובה, ואפילו לא למענה לכל הדרישות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של קרקעות שלא ניתן לקנות צריך להשתמש בקרקעות אחרות. הרעיון של הפקעה איננו מתישב עם זכויות הקניין. הדוגמה שהבאתי נועדה להזכיר שהניהול הריכוזי יעיל יותר רק "לכאורה" ולא במעשה (כפי שהוכיחו כל הכלכלות ה"מתוכננות" מהודו ועד כוש) . ייתכן שבמערכות ממוחשבות הדבר שונה* אבל אנחנו מדברים על ניהול בידי *אנשים* ולא אלגוריתמים. לא רק זה אלא שהניהול אמור להעשות, בסופו של דבר *עבור אנשים* שאת צרכיהם ושאיפותיהם קשה מאוד להביא לידי ביטוי במודל ריכוזי. *ואני בספק. רישות, עם כל המורכבות שבדבר, עדיין מטפל בבעיה מאוד מאוד פשוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הקרקעות - לא ברור לי איך אפשר לבנות כביש בלי להפקיע קרקעות (אלא אם כן אתה מוכן לספוג עלויות כבדות במחיר של הכביש ובמסלול שלו), בטח שבמדינה צפופה כמו שלנו שבה בעלות על קרקע היא מצרך שקשה להשיג. אני מדבר על networking כבעיה תאורטית שהוא דוקא קרוב מאוד לבעיה של סלילת כבישים בהתאם לדרישות של צמתים, ולא על רשתות של תקשורת מחשבים פיזית. ואני מתייחס ליעילות מבחינת ניצולת הכבישים, *ולא ליעילות כלכלית*, לכן עניין הכלכלה הריכוזית אינו רלבנטי. ה"אלגוריתמים" שאני מדבר עליהם זה דוקא כללים פשוטים מאוד מאוד שמקרבים היטב שיטות ניהול אנושיות: greedy זה שיטת כיבוי שרפות, וניהול ריכוזי זה למשל בנית הכביש הקצר ביותר שמספק מקס' דרישה. למיטב ידיעתי, גם במודלים שבהם הרשת שלך אמורה לתמוך בצורה מיטבית במטריצת דרישות *כלשהיא*, עדיין עדיף תכנון ריכוזי. היתרון של אלג' ביזורי הוא שהוא יותר פשוט, תחזוקתי, ורובסטי - אבל מספיק, אני מתחיל לשעמם את עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם אתה מכבד את זכויות הקניין או לא. לכל דבר יש תחליפים והם עשויים להיות יותר יקרים. סה לה ווי. זאת רחוקה להיות הבעיה העקרית. אתה אולי צודק, ב''תיאוריה''. אבל מעשית, מרבית הכבישים נבנים ממילא על פני דרכים קיימות שנוצרו בתהליך מבוזר במשך אלפי שנים על ידי אלפי אנשים. אל תשכח שהכבישים גם אמורים לשרת כל מיני ישובים בסביבתם, מה שעשוי להשפיע על תוואי הכביש (ארוך יותר אבל עובר יותר קרוב לישוב זה או אחר) שלא לדבר על המקומות שמהם ואליהם מוביל הכביש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסיפא, גם זה מכוסה די בקלות ע"י המודלים התאורטים (אתה קצת מזלזל בהם.....), תחשוב למשל על GRID עדין מאוד על ישראל שבו כל נקודה היא צומת, ויש לך עלויות הקמה של קשת בין כל זוג צמתים סמוכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קטונתי מלהכריע בנושא. דומה שהטיעון העיקרי הוא האלמנט האנושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתקשה מאוד להביא מספרים מדוייקים. לפי המידע שבידי, הכנסות המדינה ממיסוי על מכוניות, דלק ואגרות רישוי מגיעות לכשבעה מיליארד ש"ח. ההשקעה בתשתית הכבישים היא בערך שניים וחצי מיליארד. לגבי ההתכנות, זה עניין אפילו יותר מסובך. הנקודה העקרונית היא שזה "מונופולין טכני" (ואין היבטים "מוסריים" לשליטת המדינה במשאב) והפתרונות יגיעו מאחר ומדובר בשירות חיוני. מה זה "החרמה"? כדי לבנות כביש צריך שטח ואותו צריך לקנות. זה חלק מההוצאה על הכביש. השיטה הנוכחית בה המדינה כופה את מכירת האדמה (וקובעת את המחיר) היא בוודאי צורמת למי שהזכות לרכוש קרובה לליבו. איכות הסביבה היא עניין מאוד סבוך. איך כופים? לא כופים. זאת הנקודה היסודית לדעתי. גם מה שקרוי (בהיבט של כבישים לפחות) "איכות הסביבה" היא עניין של אינטרסים סותרים של קבוצות אוכלוסיה. הצורך של אנשים מסויימים בשטחים פראיים ויפים כדי שיוכלו להינות מזיו הבורא מול הצורך של אחרים לגור ולנסוע על המקומות האלו. הפתרון הוא, מן הסתם, קניית אותם שטחים פראיים ויפים ואי מכירתם ליזמי הכבישים (את קניית השטח ניתן לממן על ידי גביית דמי כניסה). באשר ל"מדינות אחרות" בהן זה "עובד מצויין", לא הייתי כל כך ממהר לפסוק בעניין. גם שוודיה של שנות השבעים נראתה "מצויין" כאשר אתה אינך נדרש אישית לשלם תשעים אחוז מס הכנסה... בעיות חניה. ראשית, לפחות לעת עתה, מדובר בבעיה אינהרנטית. דומה שבטכנולוגיה הקיימת היום אין אפשרות לספק לכל דכפין חניה זמינה ובחינם. לגבי תל-אביב, עירי הפקוקה (לי, אגב, אין מכונית בדיוק בגלל זה) מדיניות העיריה איננה תורמת. תל-אביב מרוויחה הרבה כסף על קנסות חניה, הרבה כסף על "כופר חניה"1 וגם על חניונים וכרטיסי חניה כמובן. הפתרון הוא אולי תחבורה ציבורית אבל מאמצי הממשלה לחנוק כל יוזמה בנושא לא מועילים הרבה. בכל מקרה הבעיה היא במישור המקומי, בעיני, אינני רואה סיבה שתושבי באר-שבע ישלמו עבור התשתית התל-אביבית (או להיפך). ועל העיריה מוטלת החובה לברר האם מקור הבעיה הוא בחוקיה המעוותים שאינם מאפשרים לשוק להקל על הלחץ או שמדובר פה ב"מונופול טכני" שמחייב אותה לנקוט צעדים כלשהם. 1 החוק דורש שכל בניין המושך אליו מכוניות (מרכז מסחרי, בתי משרדים) חייב לספק כמות מסויימת של מקומות חנייה. אבל ישנה אפשרות להתחמק מהבניה של זה על ידי תשלום "כופר חניה". העיריה מרוויחה פעמיים, גם את הכופר וגם את הקנסות שמשלמים מבקרי אותו בניין. מה מרוויחים בעלי הבניין הוא עניין תמוה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. ומה יעשה בעליו של כביש המשרת בעל מכולת, אם בעל המכולת מסרב לשלם? מה, יחסום את המדרכה לידו? יסתום לו את הכניסה לחנייה? האם יש מודל קיים של כביש שכזה? גם "סתם אנשים שאין להם הרבה כסף" צריכים להגיע ממקום למקום, בין השאר כדי לעבוד ולהרוויח את מעט הכסף שלהם, וכדי להוציא את מעט הכסף שלהם על מיני מצרכים. תסכים איתי ששתי הפעילויות הללו תורמות למשק, והן די קריטיות לקיומו. אבל אתה רוצה להגביל את יכולתם של אנשים לנוע, לעבוד ולצרוך1. אנשים בלי הרבה כסף יכולים לקנות מכונית משומשת. זה לא עולה הרבה, למעשה. תלוי איך מגדירים הרבה, בעצם. אפשר לקנות מכונית סבירה מינוס גם בעשרת-אלפים ש"ח, ומכונית טובה למדי גם ב-30 אלף. אבל מדובר בהוצאה משמעותית וקריטית. אתה מבקש להוסיף על ההוצאה הזו עוד מי יודע כמה, כאשר, כמה מצחיק - דווקא מי שיחיה בפריפריה יהיה נתון לחסדיו של גורם מונופוליסטי (כמה כבישים שכאלו יסללו, לדעתך, בין שתי עיירות פיתוח?), שיוכל לדרוש כמה כסף שירצה. המיסוי על הדלק, שערורייתי ככל שיהיה, לפחות מושת שווה בשווה על כל אזרחי המדינה. המיסוי שאתה מציע - מס תנועה, אם תרצה - יהיה תלוי במקומות שאליהם אתה רוצה לנוע, ובהחלט עלול להיות רגרסיבי. 1 ראוי גם לציין שאנשים קשי יום רבים נדרשים לנסיעה ארוכה מדי יום למקום עבודתם - אלו בדיוק האנשים שאנחנו רוצים להלל ולשבח, אלו שמתאמצים כדי להרוויח את לחמם ביושר, ולא להתלות במדינה לצרכיהם. אתה מבקש להשית דווקא על אלו מס מוגדל בדמות כבישי אגרה (ישירים או עקיפים2) ולפגוע בכבשת הרש שלהם. 2 האם באמת נראה לך שהעסקים לא יגלגלו את עלות הכביש על הצרכנים שלהם? הקניונים שנתת כמודל הם דוגמא מצויינת: המחירים בחנויות בקניונים בד"כ גבוהים למדי, בדיוק בגלל המחיר שהעסקים צריכים לשלם עבור המיקום המשתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. הכוונה שלי הייתה שהשטח לייד הכביש, שייך למפעיל הכביש וזה יגבה דמי שכירות מבעל החנות. בדומה למה שקורה בקניון. לא מדובר פה ב"קנס מוגדל" הרי ציינתי מפורשות שהדבר חייב לבוא במקביל להורדת המיסים. במקום שהכסף יעבור דרך הממשלה הוא יעבור ישירות מהצרכן ליצרן. התוצר הסופי יעלה פחות, לא יותר. המיסים מהווים מרכיב במחיר המכוניות המשומשות בדיוק כפי שהם מהווים מרכיב במחירן של החדשות. את ה100 אחוז מיסים לדלק ואגרות ממשיכים לשלם גם כן. אם הכביש בין שתי עיירות פיתוח יהיה יקר מדי, אף אחד לא יסע עליו באופן פרטי (יסעו באוטובוס אולי? רכבת?) זה כשלעצמו יהווה מקור לחץ להורדת המחיר או להתפתחות תחרות. מעבר לכך, לא טענתי שאין מקום לרשות המקומית בנושאים אלו. אולי לא הבהרתי את עצמי, אני לא בטוח בכלל שבעיית הכבישים איננה מסוג אותן בעיות (כמו צבא ומשטרה) של "מונופול טבעי" ושדורשות התייחסות מיוחדת. זה לא משנה את העובדה שהתנאים הטכניים עשויים להשתנות ושיש לבחון את המצב באופן עקבי כדי לוודא שאיננו מנהלים את העניין בצורה לקויה. אין כל סיבה למנוע מאנשים להקים כבישי אגרה ואין צורך למנוע, בחוק, פעילות פרטית בענייני בניית כבישים באופן כללי. יש גם לזכור שהממשלה איננה שונה מהותית מ"אותו גורם מונופוליסטי" שאתה כל כך מודאג ממנו. הממשלה יכולה להיות "הוגנת" ולספק לדימונה כבישים ברמה טובה אבל היא גם יכולה להיות "פוליטית" ולהעדיף את "מעלה גללים ב" לייד חברון. האזרחים אומנם יכולים להפיל את הממשלה, אבל דומה שיכולת הפיקוח קטנה עד אפסית (כמה אנשים מחליטים במי לבחור על פי שיקולי תחבורה?) הבעיה שלי עם המיסוי על דלק ומכוניות הייתה חמורה הרבה פחות אילו היה ברור באופן מובהק שהכסף שאני משלם אכן הולך לפיתוח תשתית הכבישים. אם הממשלה הייתה קובעת שכל ההכנסות ממיסים על מכוניות ודלק הולכות לבניית תשתית + פעולות למען הפחתת הנזק לסביבה בשל הזיהום (ואך ורק למטרות אלו) אזי היה אולי ניתן להגן על הרעיון. המצב הנוכחי הוא פגום, הכסף הולך ל"פול" של האוצר ומשם הולך גם לישיבות, התנחלויות והתיאטראות, בין השאר. מי שמכיר את ההיסטוריה של המיסים האלו (למה לוקחים כל כך הרבה) יגלה שהסיבה האמיתית וה*מוצהרת* של המיסוי הפסיכי הזה הייתה מניעת תחבורה פרטית ולא מימון ההשקעות בתקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גהערט א חוצפה = שמעת את החוצפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברו כאן על http://www.google.com/intl/yi/ , נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן :-) אני מחכה שהם ישימו לב שמישהו הקליד ן' סופיות במקום שתי ה-ו' במילה "וועב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מחכה שהם ישימו לב שמישהו הקליד ן' סופיות במקום שתי ה-ו' במילה "וועב"." געמאכט! מישהו שם קורא את האייל! THE WHOLE WEB תורגם ל- די גאַנצע מגילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה געמאכט? אני לא רואה שמשהו השתנה שם... עדיין כתוב "ןןעב". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן טעות. נכון שצריך לכתוב "וועב" ולא "ןןעב", אבל מדובר בשימוש בפונט משובש. הטעות של מתרגם המנוע ליידיש, רפאל פינקל, היתה שהוא השתמש באות וו, כלומר באות הזאת "װ" (יתכן שאם תשנו את הפונט כרגע בעמוד הזה תראו את זה כנונים סופיים!) ביוניקוד, ובפונטים מיוחדים זה מוצג כ"ןן". הוא היה צריך להשתמש פשוט בשתי וו"וים פשוטים ושלום על ישראל. אני מניח שהוא בעצמו גולש בפונט אחר ולכן הוא כלל לא רואה את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הפלת אותי. אני יכול לדמיין סיבה לתת אות מיוחדת לוו כפולה (כי ביידיש היא עיצור נפרד ואולי במכונות כתיבה הסטוריות הוא היה מקש יחיד) אבל למה יש צורך בנון סופית כפולה? ואיך קרה שאותו ערך מספרי מציין וו כפולה בפונט אחד ונון סופית כפולה באחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין נון סופית כפולה ביוניקוד. יש וו, וי ו-יי. הללו קיבלו ערך משלהם משום שהצמדים מתפקדים כיחידה אחת לצורך שימת סימן ניקוד תחתיה ולצורך תאימות לסטנדרטים אחרים. לגבי הפונט, זו פשוט שגיאה שנובעת מבורות של מתכנני הפונט שלא יודעים להבדיל בין וו לנון סופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי את הקיץ שביליתי ביבמ אמסטרדם (חילופי סטודנטים!) על כל קיר היה פוסטר ועליו הסיסמא "איכות!" בעשרים שפות. בעברית היה כתוב "איכּןתּ!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדר"כ לא כזה אבל בכל זאת LOL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי עכשיו הזכרת איזה קליפ של Culture Club בו בוי ג'ורג' מסתובב עם כותונת או משהו שכתוב עליה "תַּרְבּוּת אֲגֻּדָּה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אז בפיוצ'רמה יש פרק שבו כולם מבקרים במפעל Slurm וד"ר זוידברג מסתובב עם חולצה שכתוב עליה "שלורם", ובפרק אחר נקלע פריי למסיבת בר מצווה של רובוטים, וכתוב בעברית על שלט "היומ אתה רובות". מנפלאות הכתיבה הפונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולסיכום: http://jewishworldreview.com/0204/google_yiddish.php... תראו איזה שיבוש קרה ע"י הגדרות סוג וגודל הפונט. הניקוד שובש לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אתה (וחבריך) הם הוכחה מהלכת לעובדה שהיידיש לא מתה. למעשה, היא זוכה לפריחה. אני די מאושרת להביט בבלוגים שלכם (אם כי מבינה מעט מאוד): וגם ועוד הרבה, בעצם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המילה החמה! מי שרוצה להבין מילה או שנים, יכול להשתמש בשני מילונים ברשת, עם יתרונותיהם וחסרונותיהם: הלינק הראשון מוביל לתוכנת מילון יידיש-אנגלית ולהפך שפיתח רפאל פינקל, אותו מהנדס מחשבים שגם תרגם את מנוע גוגל. הוא לא בלשן והדבר ניכר במילון, אך התוכנה נוחה מאוד לשימוש (במיוחד מיידיש לאנגלית). הלינק השני הוא גם פרויקט של רפאל שהעלה את המילון ההיסטורי של אלכסנדר הרכבי משנת 1910. המילון ארכאי אך מדייק בתרגום ובניתוח הבלשני. אבל כדאי לשים לב ששני המילונים אינם משתמשים בכתיב התקני, הראשון מפני שהוא לא מייחס לכך חשיבות (וחבל!) והשני, מפני שהתקן נקבע רק בשנת 1926 ע"י מוסד ייִוואָ בוילנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת כבר את דער באוועבטער ייד? כתבו על נועם בעיתון. יש גם תמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, במקינטוש זה מאויית נכונה -- אני מנחש שהבעייה קשורה במשהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השיטה הזאת עובדת בכל העולם, לא בלי הצלחה. ב. האם אתה חושב שכביש אגרה יהיה בהכרח יקר יותר מאשר כביש רגיל? יש לך נתונים שיגבו זאת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחשיב את עצמי לחסיד הקטנת ההתערבות הממשלתית, אבל חזרה לימי הביניים עם המסים שהאצילים היה גובים תמורת שימוש בגשרים שהם בנו לא ממש נראה לי רצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האצילים לא בנו כלום. הם גבו את המסים בכוח הזרוע בלי הגדרה של תמורה כלשהי, כך שהמשל לא דומה לנמשל. [ורק כצעד מניעה נגד הטיעון שהאצילים טענו שהם "מגינים על האזרחים": לא, הם לא. ההגנה היחידה שהם היו מחויבים לה הייתה לוסאל שהעניק להם את הזכיון על הקרקע או למלך. אם הם הגנו על הצמיתים, האריסים או האיכרים הם עשו זאת כדי להבטיח את הכנסתם לעתיד.] |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |