בתשובה לגיל לדרמן, 20/02/04 22:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אפשר להוסיף משהו על ההבדל והדמיון בין דמוקרטיה ושוק חפשי. דמוקרטיה ושוק הם שני מנגנונים חברתיים המיועדים לקבלת החלטות ופעולה קולקטיבית (collective action). בדמוקרטיה כל אחד נשקל לפי קולו - כלומר משקל שווה לכל אזרח. בשוק, כל אחד נשקל על פי כספו - כלומר משקל אחר לעשיר ולעני. ההנחה בשני המקרים היא שלכל אדם יש העדפות לגבי מה שהיה רוצה שיקרה בתחומים שונים של חייו, והשיטה (דמוקרטיה או שוק) משקללת את ההעדפות השונות של הפרטים ומגיעה להחלטה לגבי הפעולות שיש לנקוט. כלומר, מה צריך להעשות ועל מה יש לוותר, ובמשתמע - מה חשוב יותר ממה. למשל, הממשלה (המבצעת מצע מסוים, שלפיו נבחרה) מחליטה מי ישתכר יותר: מורים או עובדים סוציאליים. גם השוק החפשי קובע מה משתלם יותר: להיות מורה פרטי או פסיכולוג. באופן כזה, גם השיטה הדמוקרטית וגם השוק החפשי משפיעים על החלטותיהם של סטודנטים לעתיד, המתלבטים איזה מקצוע ללמוד. אם מורים ירוויחו יותר מפסיכולוגים - יותר אנשים טובים יפנו להוראה. החברה בעצם מאותתת לפרטים (באמצעות המשכורות) לאלו שירותים היא זקוקה יותר. שאלת המפתח בשתי השיטות היא כיצד משתקללות העדפותיהם של הפרטים השונים בתוך המכלול. למשל, אם רחל מחשיבה שעת חינוך לילדיה יותר משעה של שירותי עובד סוציאלי, בעוד לרבקה העדפה הפוכה - מה תהיה התוצאה הסופית? מי ירוויח יותר פר שעה, מורים או עו"סים? אני מניח שאנשים רבים חושבים שבניגוד לשיטה הדמוקרטית, בשוק החפשי התוצאה נקבעת באופן "נייטרלי" ולא מעורב בה, לכאורה, שום אלמנט של שיפוט ערכי. אבל זוהי הנחה מוטעית, מפני שבידי העשיר תקציב רכישות גדול יותר מזה שבידי העני, ולכן העדפותיו האישיות - המשתקפות בנכסים שהוא רוכש - משפיעות יותר על הקצאת המוצרים והשירותים בין הפרטים השונים. (הכוונה היא בעיקר לנכסים שכמותם הכוללת מוגבלת, כגון קרקע, או שעות עבודה של בעלי מקצוע). לדוגמא, אילו שכרם של העובדים הסוציאליים היה נקבע על ידי השוק הפרטי, קרוב לוודאי שהם היו נעלמים מן העולם, כיון שבדרך כלל הנזקקים לשירותיהם אינם יכולים לשלם להם. לעומת זאת, מקצועות המשרתים את בעלי הממון (למשל ארכיטקטים המתכננים וילות) אינם נתונים בסכנה כזו, מפני שקיומם של מקצועות אלו משקף את העדפותיהם של העשירים. אם כן, השוק החפשי קובע שלחברה בכללותה נחוצים מתכנני וילות יותר מאשר עובדים סוציאליים. זו בחירה ערכית בהחלט - העדפה של שירות הנחוץ לעשירים על פני שירות החיוני לעניים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האבחנה החשובה ביותר בין שוק חופשי לדמוקרטיה היא ששוק חופשי הוא מנגנון או מכניזם ואילו הדמוקרטיה היא שיטה. כלומר, בעוד שמנגנוני פעולת השוק הם עוורים במהותם ויפעלו באופן דומה בנסיבות דומות (בלי קשר לשיפוט הערכי באשר לתוצאות הפעולה), דמוקרטיה היא ערכת כללים כלליים לפעולה, שמימושם מושפע בעיקר מנסיבות הפעולה ותוצאותיה (שוב, בלי קשר לשיפוט ערכי) משתנות בדרך כלל ממקום למקום. הבדל מהותי זה מאיין במידה רבה את טענתך כי ''השיטה (דמוקרטיה או שוק) משקללת את ההעדפות השונות של הפרטים ומגיעה להחלטה לגבי הפעולות שיש לנקוט. כלומר, מה צריך להעשות ועל מה יש לוותר, ובמשתמע - מה חשוב יותר ממה.'' אתה מניח, לדוגמה, כי מהיכולת לבחור פעם בארבע שנים, כנהוג בישראל, מוסקות העדפות ופעולה מנגנונית של הבירוקרטיה הדמוקרטית. ייתכן ומצב כזה קיים במידה מוגבלת במדינות בהן ישנה בחירה ישירה של נציגים או מנגנון משאלי עם לבירור החלטות שונות, אך המסקנה כי הבחירה הארבע-שנתית מסוגלת לשדרר סדרי עדיפויות מדויקים אינה מבוססת. רבים יטענו, דרך משל, כי בישראל דירוג החשיבות של מורים, עובדים סוציאליים או קבלני עבדים נקבע על-ידי קומץ לא נבחר של פקידים באוצר ומקורבים לשלטון, שלדעת הציבור המובעת בבחירות יש השפעה אפסית עליהם. השוואה נכונה יותר בין דמוקרטיה למנגנון שוק חופשי היא בין שדולטתוקרטיה בעלת נטיות אריסטוקרטיות-פלוטוקרטיות (דמוקרטיה) לבין מריטוקרטיה. כסף ועושר, כאשר הם נקנים בזכות (בעליהם) ולא בזכות קשרים ממשלתיים משקפים יכולת וכשרון עודפים של העשיר על פני אחרים ומנגנון השוק החופשי מתגמל זאת במתן יכולת עודפת למי שהם בעלי כשרון עודף, כאשר יכולת עודפת זו נבחנת בהתמדה מול כשרונות חדשים. בדמוקרטיה, לעומת זאת, לא היכולת או הכשרון קובעים, כי אם הקשרים, עושר קיים, וכן הלאה, כאשר המאמץ מושקע בהבטחת שלטונם של השליטים הקיימים. הפנטסיה לפיה השלטון הדמוקרטי יכול (או רוצה) ''לתקן'' את ''הקלקולים'' ולקבוע סדר עדיפויות ''צודק יותר'' היא חלום באספמיא. שלטון הוא מטרה לעצמו והשליטים פועלים לשרת את עצמם, לא רעיונות של צדק. לכן, האמנת השליט הדמוקרטי על סידור מחדש של הכוחות החברתיים בהתאם להעדפות המשוערות של ''העם'' מוליכה תמיד באופן בלתי נמנע לריכוז הכוח בידי בעלי ההון והמקושרים השונים המקורבים לשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בדמוקרטיה כל אחד נשקל לפי קולו - כלומר משקל שווה לכל אזרח." אבל לקבוצות שונות באוכלוסיה יש יכולת שונה להתאגדות מה שמאפשר לקבוצות שונות לקבל קול במשקל רב יותר ממשקלן באוכלוסיה. אם תסתכל על קבוצת החרדים מול קבוצת החילוניים בישראל תראה שלמרות שהחילוניים מהווים רוב, מוענק לחרדים כוח רב יותר. בנוסף על כך, האנשים המצויים בעמדות הכוח נוטים להיות חברים של "בעלי הממון" ולא של "דלת העם" (ולחילופין, החברים של בעלי הכוח הופכים, מתוקף היותם חברים, לבעלי ממון - על חשבון ה"עם") "בשוק, כל אחד נשקל על פי כספו - כלומר משקל אחר לעשיר ולעני." בשוק, כל שקל מקבל משקל שווה. בהתיחסות להיבט של צריכה. יש קבוצה קטנה של עשירים שעשויים לצרוך מוצרים יקרים וקבוצה גדולה של "לא עשירים" שצורכים מוצרים יותר זולים. התוצאה היא מגוון של מוצרים במגוון של מחירים. "ההנחה בשני המקרים היא שלכל אדם יש העדפות לגבי מה שהיה רוצה שיקרה בתחומים שונים של חייו, והשיטה (דמוקרטיה או שוק) משקללת את ההעדפות השונות של הפרטים ומגיעה להחלטה לגבי הפעולות שיש לנקוט. כלומר, מה צריך להעשות ועל מה יש לוותר" טעות בידך. זה לא משחק "סכום אפס". אין סתירה בין שכר גבוה למקצוע x ושכר גבוה למקצוע y. הדמוקרטיה איננה משקללת שום דבר. ההשפעה שלך על שכר העובדים הסוציאלים בבחירות היא אפס מוחלט. אתה בוחר *אנשים* לעמדות כוח מתוך הרצון שיפעלו "בערך" כפי שאתה רוצה אבל שום דבר איננו מחייב אותם לעשות כן. וההשפעה של גורמים אחרים (כמו החברים "בעלי ההון" שלהם או שיקולים קואליציוניים) תהיה חזקה יותר. כאשר אהוד ברק נבחר לראשות הממשלה קראו לו בכיכר "רק לא ש"ס". האם זה הזיז לו? האם העובדה שמרבית תושבי המדינה מתנגדים ל"כפיה הדתית" השפיעה ולא במקצת על מדיניות הממשלות השונות? ומה בדבר התמיכה בנסיגה מהשטחים? המציאות היא הפוכה ממה שאתה מתאר "לדוגמא, אילו שכרם של העובדים הסוציאליים היה נקבע על ידי השוק הפרטי, קרוב לוודאי שהם היו נעלמים מן העולם, כיון שבדרך כלל הנזקקים לשירותיהם אינם יכולים לשלם להם." האמת היא שאני בכלל לא בטוח שהעובדים הסוציאלים מהווים "שירות חיוני" לעניים. אבל בהנחה שכן, אם ישנה קבוצה גדולה באוכלוסיה שזקוקה להם אזי וודאי שיהיו בדיוק כפי שקיומן של מסעדות יוקרה לא שולל את קיומם של דוכני פלאפל או מסעדות פועלים. בכל הנוגע למוצרים ההיסטוריה מראה שרוב המוצרים שנחשבו פעם למותרות הופכים, ברבות הימים, למוצרים עממיים שווים לכל נפש. כוונתי איננה לענקי יהלומים שמעצם הגדרתם הם סממני מעמד כלכלי אלא לאותם מוצרים שימושיים שהופכים את חיינו לקלים יותר. דוגמה מקובלת מהשנים האחרונות הם הטלפונים הסלולוריים אבל ישנן הרבה אחרות כגון מכוניות, מקררים, מכונות כביסה וכו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |