בתשובה לניצה, 10/03/04 0:26
ממש, אבל ממש לא נכון 204114
התפיסה הזאת נקראת לפעמים "דמוקרטיה פלורליסטית". היא רואה את החברה הדמוקרטית כמערכת פוליטית שדומה לגישת הלסה-פיר הכלכלית: החברה מתאפיינת בתחרות בין קבוצות אוטונומיות, ורק התחרות הזאת מבטיחה את "טובת הכלל". ריבוי הקבוצות והתחרות ביניהן הם ערובה לשמירת האיזון וליצירת שיווי משקל בין גורמים שונים בחברה, שמבטיח שאינטרסים של קבוצות שונות לא יירמסו בידי הרוב.
בגלל ההתבססות על הנחות "ריאליסטיות" בנוגע לטבע האדם, הגישה הזאת גם דוחה לחלוטין את ההתבססות על רעיונות של רציונאליות הבוחרים כפרטים נפרדים, את ההנחה שקיים "טוב כללי", או את רעיון הזכויות שנובעות מחוקה. נדמה לי שאפשר להגזים קצת ולומר שחוסר-שביעות הרצון של כל המשתתפים במשחק הפוליטי מבטיח שלטון תקין.

הבעיה, לטעמי, נוצרת כשהמערכת מסתאבת ולא מצליחה לקבל החלטות חשובות. היא "תקועה" במאזן-אימים של שיווי משקל, שעובד לרעת כל הקבוצות. נדמה לי שזה המצב במדינת ישראל כיום. בעיניי, הכישלון הזה לא מעיד שהמערכת כולה כושלת. כל שיטת שילטון מועדת להסתאבות, וצריכה מידי פעם זעזוע שיגרום לשינוי רדיקלי ולוויסות מחדש.
ממש, אבל ממש לא נכון 204690
במצב בו יש חילוקי דעות עמוקים בחברה, לגבי עניינים קיומיים, ה''דמוקרטיה הפלורליסטית'' כפי שאתה מתאר אותה, היא הדבר ההגיוני ביותר, היכול לשמור על שלמות החברה, והמשך קיומה. זה נכון שבמצב כזה באופן ''אידאלי'' צריך להיות שאף אחד מהחלקים בעם לא מגשים את מלוא רצונו, כדי שכולם יהיו שותפים בניהול המדינה, ויוכלו להמשיך לחיות כיחידה אחת.

הבעיה של מדינת ישראל היום, לדעתי, אינה ''מאזן-אימים של שיווי משקל''. לקרוא למה שמתחולל בשדה הפוליטי שלנו ''שיווי משקל'' זה הדבר קצת רחוק מהמציאות. הדייסה שיש לנו כאן היא כל כך דינמית, שנראה לי שהבעיה היא דווקא שאף אחד לא יודע מה הוא באמת רוצה, ולמה הוא באמת חותר מבחינה פוליטית. גם השמאל וגם הימין מחליפים ''תורות'' כמו גרביים, וזה נראה יותר כמו קריסה של המבנה, בגלל התנזלות חגורת התמיכה האידיאולוגית, מאשר חוסר יכולת לשנות, בגלל מאזן כוחות קיים.
המצב הזה באמת חייב להביא לזעזוע שיגרום שינוי רדיקלי. אבל אני תמיד חושבת על המחיר של הדברים האלה.
ממש, אבל ממש לא נכון 204698
אולי את צודקת. בכל מקרה, נדמה לי שאת מייחסת את הקריסה של המבנה והאידיאולוגיה דווקא לתהליכים פנימיים. אני, לעומת זאת, חושב שלקריסה של המבנה הפוליטי והאידיאולוגי קשר לתהליכים רחבים יותר מהשאלות הפוליטיות ה''רגילות''. בין התהליכים האלה אפשר למצוא את הגלובליזציה התרבותית והכלכלית, את עובדה שהדמוקרטיה בכל העולם בסוג של משבר (מצד אחד ניכור של רוב האוכלוסיה מהמערכת הפוליטית, מצד שני תקשורת המונים מפותחת שמביאה את הפוליטיקה לכל בית), ואת התלות הגוברת של כל המדינות במעצמה הגדולה ביותר.
מכאן, שסביר בעיניי שהזעזוע והשינויים הרדיקליים תלויים יותר בכיוונים שהעולם כולו הולך אליהם, ופחות ב''מה יעשו היהודים''.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים