בתשובה לטל כהן, 05/04/01 14:30
טל כמובן לא נדחק עדיין לפינה 20544
טל, קיימת בארץ (ובארצות רבות) חקיקה בנושא פרסום מסחרי (ועכשיו כשהמשטרה שוחררה, בהוראת העורך, מאכיפת חוקי התנועה וחוקי הסמים בוודאי יש לה יותר זמן לאכוף את חוקי הפרסום), המכסה נושאים שנגעת בהם: פרסום לילדים ובהשתתפות ילדים, הצגת מחירים במטבע זר או ללא מע"מ, ופרסום מטעה (ע"פ קריטריונים הקבועים בחוק) באופן כללי. בנוסף, חלק משמעותי מהאכיפה מתבצע על חשבון המפרסמים, במקום על חשבונך (כאשר הם תובעים אלה את אלה).

פרדוקסלי בעיני שיש אנשים (אינני זוכר אם אתה נמנה עליהם) שמיץד אחד דורשים מגבלות דרקוניות כדי להגן על הצרכן המסכן והניתן-להטעיה-בקלות, ומצד שני תובעים להסיר את המגבלה על מכירת הרואין לאותו צרכן עצמו (ובלבד שלא יפרטו על נימי הרגש שלו כדי לגרום לו לקנות את הסם).
טל כמובן לא נדחק עדיין לפינה 20545
הבעיה העיקרית היא שהחקיקה הנ"ל לא נאכפת, או שאינה משמעותית כלל. למשל, נושא הפרסומות *המיועדות* לילדים לא מכוסה בחקיקה. החוק על שימוש בילדים לפרסומות בקושי נאכף (בין השאר משום שלנציגי הילד, הוריו בד"כ, יש אינטרס להתעלם מהחוק). יש גם חוק המחייב חברות למחוק אותך ממסד הנתונים שלהם אם רק תבקש. נסה פעם לבקש מטלמרקטר המתקשר לביתך, שיעביר אותך למנהל כדי שימחוק אותך ממסד הנתונים שלו. גיחי גיחי. (על הבעיה הזו התגברתי בקלות יחסית - קו הטלפון שלי חסוי).

אני אגב לא חושב שהפתרון לבעית הפרסום הוא חקיקתי, אלא צרכני-חינוכי-התנהגותי. אני למשל מקפיד לא לקנות מוצרים שמסעי הפרסום שלהם אגרסיביים מדי בעיני (ויש רבים כאלה).

אינני דורש מגבלות דרקוניות כדי להגן על הצרכן המסכן (ואינני תומך בליגליזציה של הרואין. לגבי סמים קלים, אין לי דעה מוצקה משום שאין לי מספיק מידע אובייקטיבי בנושא).
טל כמובן לא נדחק עדיין לפינה 20546
נושא הפרסום המיועד לילדים מופיע-גם-מופיע בחקיקה. ''המועצה לשלום הילד'' היא אכן הגוף היחיד שאני שומע עליו בהקשר של דרישה לאכוף את החוק, אולם בדיוק כמו בעבירות רכוש, קשה מאד לאכוף את החוק אם לנפגעים לא אכפת. ולמרבית ההורים, ככל הנראה, לא אכפת.

חוק מאגרי מידע אכן קובע כי את פנייתך להסרת הרשומה שלך עליך להגיש בכתב. שוב, במקום ''לנסות ולהכשל'', עליך לפנות לרשות האוכפת (רשם המאגרים) ולדרוש אכיפה.
טל כמובן לא נדחק עדיין לפינה 20549
החוק גם קובע שמנהל מאגר המידע חייב למסור לי מהיכן קיבל את פרטי, אם לא קיבל אותם ממני.

לאחר נישואי קיבלתי פניה מקבלן שבנה דירות באזור. המטלפנת איחלה מזל-טוב לזוג הצעיר והציעה לנו לרכוש דירה. דרשתי לדבר עם המנהל, מה שאכן קרה. ביקשתי להמחק מהמאגר שלהם, והוא ביקש שאפנה בכתב. דרשתי גם לדעת מנין יש להם את הפרטים (המספר, כאמור, חסוי) ובמקום תשובה זכיתי לניתוק. לא רדפתי אחרי העניין כי ידעתי שמספר הטלפון עתיד היה להתחלף בקרוב. למי שתוהה, אין לי כמעט ספק שהמספר הגיע אליהם מהרבנות, ולא מדובר במצווה שנעשתה לשם מצווה.
טל כמובן לא נדחק עדיין לפינה 20553
בהקשר הזה חמור מה שקורה עם יולדות, מצד אחד ונפוץ של הבעיה, ועם נשים הפונות לוועדות להפסקת הריון, מהצד החמור יותר של הבעיה.
טל לא אוהב את הכותרת ההיא 20557
מה קורה איתן, באמת? בתי החולים מוכרים את הפרטים? (למי, בהקשר של הפסקת הריון?)
טל לא אוהב את הכותרת ההיא 20561
מהוועדות להפסקת הריון דולף, ככל הנראה, מידע על זהותן של הפונות, והוא מגיע לידי אגודת "אפרת", היוצרת קשר עם הפונות ומנסה, באמצעים שונים ומגוונים, לגרום להן להמנע מלהפסיק את ההריון. במשדר "כלבוטק" שהציג את הטכניקות של אפרת, טען העומד בראשה כי המידע מגיע תמיד ממכרים של הפונה, ולא מתוך המערכת. אותי זה לא שכנע.

לגבי יולדות, אני מאמין שבתי החולים אינם סוחרים במידע בשום אופן, אולם לא אתפלא אם יש חברי-סגל המעבירים מידע באופן קבוע. עם זאת, סביר שרוב המידע מתקבל מהיולדות בתמורה למתנות כלשהן הניתנות להן *בבית החולים* ע"י נציגי החברות המסחריות (נדמה לי שקראתי מתישהו שהוחמרו המגבלות על פעילותם של אלה בשטח בית-החולים, אולם למיטב זכרוני דובר אז בעיקר על חברות המקדמות תחליפי-חלב, לאור עמדת משרד הבריאות בעניין).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים