בתשובה לעוזי ו., 19/03/04 15:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובסיכון של "על ראש הגנב בוער הכובע" (לא אשמתי - זה בגלל החור באוזון) הרשה לי לשאלך: לתת נדבה לקבצן, כל קבצן שמבקש ממך, בעומדו כל יום במקומו הקבוע, ולפעמים הוא אפילו צעיר וחזק ממך - כי ברור שחשוב לעזור לקבצנים - לא נובע מעקרונות? אמרת שסוגיה זו נדונה פה כבר, אז אמנע מלהעלות בפירוט קושיות נוספות מן האספקט החברתי. אגב, אני מסכים איתך שתיאוריות שנהגות בחדרי הפילוסופים, ואינן נבחנות לעומק (בפראפרזה על משפטו של ברלין לגבי רעיונות) יכולות להביא ברבות הזמן לזוועות אנושיות נוראות (בהנחה שלכך כיוונת, אחרת מחק את "אני מסכים איתך ש"), אבל פוטנציאל זה אינו סיבה מספקת לדעתי לא לאהוב באופן כללי תיאוריות פילוסופיות (באנאלוגיה באנאלית, גם את אנרגיית הגרעין (או המדע בכללותו) ניתן ליישם לצרכים בלתי הומאניים בעליל וכו') |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא עקרונות, בהחלט לא. יותר כמו ''אמפטיה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם אסכים לקבל ש*אין חובה* להאמין בעקרונות כלשהם ע"מ לסייע לכל קבצן באשר הוא, עדיין לדעתי: א. יש להראות כי זה אכן המניע העיקרי של אנשים כה נדיבים, ולא נניח עקרונות. ב. לאחר שהראינו את א' יש להראות מדוע זה עדיף על היות אדם עקרוני. וכיוון שהיום אני במצב-רוח אנאלוגי מידי (מה שנותן פתח מאוד רחב למי שמעוניין לתקוף את טיעוניי) אומר גם זאת - דמיין לך מצב שבו זוג הורים מחנך את ילדם כך שבכל פעם שיש לו בעיה מקטנה ועד גדולה, מפתיחת מכסה קופסה בהיותו תינוק ועד סגירת האוברדראפט שלו בהיותו קשה בשנים, הם שם בשבילו, ותמיד יפתרו לו את כל בעיותיו. שיא האמפטיה בהתגלמותו. האם אתה מסכים לכנות גם מצב זה באופן מובהק כאמפטי? אם לא, מדוע, וכיצד הוא שונה ממקרה הקבצן? אם כן, האם לא תסכים איתי שעדיף חינוך אחר, המבוסס נניח על העיקרון של לעודד את הילד לעצמאות על חינוך יוצא אמפטיה? בהערת אגב, הרשה לי בהזדמנות זאת להמליץ לך לקרוא את "אידיוט" לדוסטוייבסקי, אם לא קראת עדיין. הוא מבטא יפה בעיניי את דעתי על אותה "אמפטיה" אוטומטית מחוסרת מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את דוגמת הקבצן. בוודאי שנדבה לקבצן שאתה מתאר צריכה לבוא מתוך עקרון כלשהו, כזה שכנראה עדיף שלא היה מיושם בכזו אדיקות. אמרתי (בתגובה 206083) שסוגיית הנדבות לקבצנים כבר נידונה, אבל לא אמרתי שזה היה דווקא כאן... אין לי שום דבר נגד תאוריות פילוסופיות, כל עוד לא מנסים ליישם אותן. (כמה נחמד היה לסיים בזה). אין לי שום דבר נגד תאוריות פילוסופיות, כל עוד לא מנסים ליישם אותן בקיצוניות ובאופן לא סביר. צריך להדגיש שאני לא קונה תאוריות שיודעות "מעצמן" מתי לא צריך ליישם אותן. היחידות שאני מוכן לסבול הן אלה שמכירות בכך שפה ושם יבוא מישהו מבחוץ ויקבע שהן מייצרות החלטות לא סבירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמת הקבצן שלי התייחסה למשפטך "ועוד אחד שהעקרונות שלו אומרים שאסור לתת נדבה לקבצן" מ- תגובה 206805 שלך. נכון שקצת הפכתי את זה למישהו שמתוך עקרונות תמיד כן נותן נדבה לקבצן, מה שלא באמת מהווה את ההיפך ממישהו שמתוך עקרונות תמיד לא נותן נדבה לקבצן. אבל אני חושב שהנקודה הכללית שלי ברורה - אני מעדיף פעילות מתוך עקרונות על פעילות מתוך אמוציות-לא-דורשות-נימוק/אינטואיציות, כאשר על העקרונות הראויים ניתן לדון ולהתווכח. אני מבין עכשיו שתגובתך לגבי סוגיית הקבצנים בעבר התייחסה לסיפור סדום ועמורה, אבל אני חייב להודות שאני קצת חלוד... אשמח אם תפרט במעט איך זה מתקשר לנושא (אף שאז נדון *במקביל* בשני נושאים כלל לא קשורים בפתיל יחיד). אם לשוב לעניין תיאוריות פילוסופיות ועקרונות, לא ברור האם אתה מתנגד לעקרונות ככלל, או בפרט לכאלה שמיושמים כגזירה של תאוריה פילוסופית. בכל אופן, נשאלת השאלה מה התחליף - לי לדוגמה לא לגמרי מחוור אם תשובות כמו קומונסנס או פראקטיקה הן תשובות מספקות: האם יש בכלל דבר כזה סנס משותף ופראקטי למי, הן שתי שאלות שעולות בהקשר זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |