 |
הניסיון לבצע רדוקציה של מוסר לרגשות ואינסטינקטים - אמוטיביזם - היא גישה שמפספסת לדעתי לא מעט.
אין כזה דבר אמנה חברתית אשר מגדירה צעדים לנקיטה במקרה שהיא תופר. זו סתירה במושג. על מנת שהצדדים יכבדו סעיפים מתוך האמנה גם לאחר שדחו אותה יש להניח קיומה של אמנה נוספת, עליונה יותר - אבל זה כבר ממחיש את האבסורד שבכיוון המחשבה.
אתה אומר שקשה לך לקבל תמונה של המוסר כפרקטיקה קרה של תועלת. מוסר, בהגדרה (אני משתמש במונח הפילוסופי), זו מערכת כללים להדרכה מעשית ושיפוט ערכי. כלומר מוסר ב''תאכלס'' זו תיאוריה שאומרת לך איך אתה צריך לחיות. לכן אלא אם כן אתה ניהיליסט מוסרי (שזו גם אופציה מגניבה) אתה חייב להסכים שכל תיאוריה מוסרית, ככזו, בהיותה ''מדריך לחיים'', משרתת את תכליתה באופן הטוב ביותר כאשר היא אומרת לאדם כיצד לחיות את חייו בצורה הטובה ביותר. זו ההגדרה הבסיסית והרחבה ביותר של מוסר, וניתן לראות את המוסר הרציונלי, מוסר המידות, מוסר האמנות, מוסר הדתות הדאונטולוגי, התועלתנות וכל שאר תיאוריות המוסר כמתאימות להגדרה.
האלטרנטיבה כאמור היא לטעון שתיאוריה כזו היא בלתי אפשרית, לחדול מלדבר על מוסר ופשוט לחיות את החיים בצורה שנראית לנו הכי כדאית. זה כבר לא אמוטיביזם, זה דחיה של תחום הדיון מטעמים פילוסופיים לשוניים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש