בתשובה לערן בילינסקי, 11/04/01 20:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
החופש שאתה דורש עבור החילונים הוא כפיה עבור רוב הדתיים. מאחר ורוב הדתיים מעוניינים בציביון דתי למדינה. המקרה הקלאסי הוא כביש בר אילן בירושלים. הדרישה של החילונים לפתיחתו היא כפיה חילונית. כפיה שכופים על תושבי המקום החרדים. אני נוסע בשבתות בירושלים ובאופן וולונטרי אני עוקף את בר אילן. 5-10 דקות נסיעה דרך בגין. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמתך מאוד בעיתית מהסיבה הבאה: האם יש לתושבי הרחוב זכות לקבוע מי יעבור בו? תשובה טובה אין לי. הרגשתי - לא. אם ירצו תושבי רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק לא לאפשר מעבר מפ"ת לת"א - אידרש לעקוף אותם? בינתים רק רשויות קטנות מרשות לעצמן לשבש כבישים בכוונה כדי לא לאפשר מעבר בהן. להבדיל, אם המדינה לא תרשום נישואין, יינשאו הדתיים כמו תמיד ולא תיגרם שום בעיה. אי אפשר לכפות חופש! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בר אילן לא דומה לז'בוטינסקי. אפשר לכפות חופש. מה עם החופש שלי להלך ערום ברחובה של עיר? אז או שזורקים ססמאות או שמסכימים להסכים. (אופס, גם זאת סיסמה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נדייק. כרגע אסור ללכת עירום ברחובה של עיר ואין לך חופש כזה. אם מחר ייקבע בחקיקה שמותר ללכת עירום, לא תוכל לכפות חופש זה עליי, כי אני, למרות החוק, אמשיך ללכת לבוש. כך גם, אם יבוטל הרישום הממלכתי של הנישואין, הדתיים ימשיכו להינשא כהלכה, כי זה רצונם, למרות היעדר החוק. אם כן, כוונתי היתה שאם מתירים לאדם לעשות דבר-מה, הוא לאו דווקא ישתמש באפשרות. לכן אדם הבטוח ברצונותיו (לכאורה, הדתיים) לא אמור לפחד שייפתחו בפניו אפשרויות לא רלוונטיות לגביו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה אינה רלוונטית. ההשקעה הנדרשת עבור החלופה אינה כה מסובכת (אם ניתן לדרג חלופות). השוואה רלוונטית יותר תהיה למשל חוק שאוסר כליל נסיעה בשבת ובמועדי ישראל. מקרה כזה לא מותיר ברירה בפני אדם חילוני (פרט למשל לשכירתו של נהג מוסלמי/נוצרי/דרוזי שזו חלופה שמצריכה משאבים לא מעטים (כמו נסיעה לקפריסין למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין חוק שאוסר על נסיעה בשבת ובמועדי ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולכן הדוגמא שלך לא רלוונטית, ואין בחוק המנתק את מושג הנישואים ממושג הדת משום כפייה על דתיים. מוסכם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא מראה שגם כאשר ישנה אפשרות אחרת, החילונים עושים דווקא. אני אגב מבין. בזמן מאבק אפשר להיתפס לקטנות. אלא שאי אפשר להציג זאת ככפיה דתית. אין בעיה עם נישואים אזרחיים. והאמת, שלכאורה גם עם חתונה רפורמית. אלא שהבעיה עם חתונה רפורמית בארץ היא, לדעתי, ההכרה בתנועה הרפורמית ובמתן עוד דריסת רגל במדינה. והנה עוד ידרשו שיוויון בכל היבט דתי בארץ. מה הבעיה? אין בעיה. רק שישראל גם כך משוסעת. בשביל שניים וחצי רפורמים הגרים בארץ לא צריך לעורר ולהחיות עוד מחלוקת. זה פשוט לא חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מפספס את הנקודה לגמרי. לא מדובר על הכרה ספציפית בטקס הרפורמי אלא על ניתוק הטקס מההכרה של המדינה. מסתבר שיש ביקוש לא קטן ל''מצרך'' הנ''ל. ולראיה, כשליש מהנישאים בשנה שעברה (לפי נתוני הרבנות הראשית)בחרו שלא לעשות זאת בארץ בטקס דתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |