בתשובה לטל כהן, 23/04/01 10:24
סתם שאלה 21764
אעיר רק שנכתבו כאן כבר תלי תלים אודות קיומו או אי-קיומו של *עם* הנקרא "העם היהודי". אם אין עם יהודי, אין לך בסיס להתגאות ביהודי שהצליח. בכל מקרה, יש כאן אנומליה מסוימת, שידידי גורביץ מרבה לחשוף: האם תתגאה בדרוזי תושב הגליל אשר יזכה בפרס נובל? כן? לא? מדוע?

אישית אני סבור שהסנטימנט של "להתגאות ב-" חסר ערך ומיותר, ומאפיין שבטיות שאינה קוסמת לי. לא אתגאה ביהודי שהצליח, ולא אתגאה במוסלמי שהצליח, בין אם תושב הארץ ובין אם לאו. אולי במובן מסוים זו קוסמופוליטיות – אני גאה בפרטים מסוימים של התרבות האנושית, בהקשר של היותי בן אנוש בעצמי.
סתם שאלה 21792
אם אמריקאי ממוצא איטלקי יזכה בפרס נובל, אני מאמין שיתגאו בו גם האיטלקים וגם האמריקאים. באופן דומה, אני חושב שהרבה ישראלים יתגאו ביהודי צרפתי (קרי: צרפתי ממוצא יהודי) שהצליח, כמו גם בדרוזי ישראלי שהצליח.
סתם שאלה 458541
נראה לי שהרבה יהודים ישראלים היו גאים עוד יותר בדרוזי ישראלי שהיה זוכה בפרס נובל, בבטחון מלאא שהוא זכה בו מפני שאנחנו - העם הרחום והמיטיב הזה - הבאנו אותו עד שם.
זה נזכיר לי איזו כתבת דיוקן על מוחמד בכרי שהופיעה בהארץ לאחר ש"הוחלט" שהוא האחראי הישיר לאחייניתו ה"חבלנית": הכתבת אמנם נמנעה מלומר במפורש שהיא אישית גידלה את בכרי, תרמה לו את כשרון המשחק שלו, מימנה את לימודיו, בנתה את ביתו המפואר ומצאה לו את אשתו; אבל כל קורא בר דעת, דומתני, היה רואה זאת מיד. והיה מזהה גם את האכזבה והצער הנוראים על כך ש"בנים גידלתי ורוממתי והם בגדו בי".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים