בתשובה לאורי, 15/05/04 21:50
על אדם סמית והיד הנעלמה 219198
תודה על התגובה המפורטת, ובמיוחד על הביקורת על מודל האיכרים - ממש יפה. אם יהיה לי זמן אנסה לעקוב אחר הפרטים.

בקשר לשורשי המודל: את אקסיומת האנוכיות אני מבין ונוטה לקבל. את הניסיון האמפירי אינני בטוח שהבנתי: האם כוונתך לכישלון כלכלות לא קפיטליסטיות, או (בשיטת יעקב) שכלכלה חופשית תמיד הגיעה לאופטימום-עד-כדי-כמה-אחוזים? את החוסר במודל מתנגד (סליחה אם אני חוזר על עצמי) עלי לדחות: אפשר לטעון שהמודל הזה שגוי בלי שיש (עדיין) מודל חלופי עדיף.

אולי זה יעזור אם אבקש ממך לנסח את מודל היד הנעלמה כפי שאתה תופס אותו, בהיבט החיזויי ולא בהיבט המסביר את העבר. תוכל להסביר בקצרה מה הטענה?

לגבי המפעלים המזהמים, קצת רימית בעניין קבועי הזמן. לא התכוונתי למשהו שפוגע בעובדים, אלא בסביבה, ואתה הנחת שהופ בא איזה עובר-ושב והופ נפגע והופ תבע והנה היזון חוזר. בפועל, זה יותר מסובך כמובן, ובמקרים רבים חלפו שנים רבות עד שהמשוב השפיע. חוץ מזה, אני לא בטוח שתמיד יש לבעלי המפעל אינטרס אנוכי להיטיב עם הסביבה (איני מדבר על שיפור המוצר). אם נוצר לחץ ציבורי עצום, אולי כן, אבל לעיתים הזיהום איננו כה דרמטי, אנשים לא מתים אבל נוצרים נזקים ארוכי-טווח עד מאוד, יש בסביבה מזהמים גדולים יותר, ואולי פשוט אין מוצר מתחרה מוצלח אז מה אכפת, שיצעקו. במצב כזה, רגולטור יכול פשוט לעזור למשוב לפעול יותר מהר וביתר-שאת.

אני שוב לא מבין אם ההתנגדות שלך לרגולטור מסוג זה היא תאורטית (זה לעולם לא יועיל, רק יזיק) או מעשית (זה יכול לעבוד בתאוריה, אבל בפועל אנשים עם כוח נהיים מושחתים ומאבדים את ראיית טובת-הכלל). אולי זה לב העניין?

(כתבת "בעיני, כפי שהבהרתי, עצם קיום הויסות מבטיח מניעת היווצרות מצב מיטבי". אכן הבהרת שכך אתה רואה זאת, אבל האם אתה חש שהסברת מדוע יש חוק טבע כזה?)

באופן כללי יותר, נראה לי שמנגנוני ההיזון-החוזר יכולים לא לפעול כהלכה לא רק מהסיבות שציינת. אבל אני צריך לחשוב על דוגמאות.
על אדם סמית והיד הנעלמה 219495
אנסה להסביר את ההיבט החיזויי וה"נסיון האמפירי" ביחס ליד הנעלמה באמצעות דוגמה. נאמר שישנה מדינה בה נהוגים שיעורי מס חברות בגובה 45 אחוז.
לפי עקרון היד הנעלמה, הורדת שיעור מס החברות ל-‏15 אחוז, לדוגמה, מגדילה את החירות לפעול באופן אנוכי (לדוגמה, יותר הכנסה פנויה לחברות, ירידה במחירי מוצרי חברות, וכדומה) ולכן אמורה להניב תוצאות מסוימות כמו גידול של המשק או משיכת השקעות מחו"ל.
לפי עקרון היד הנעלמה, תוצאות אלו יתקיימו גם אם לא יינקט שום צעד אחר, משום שהן לבדן מהוות הגברה של מידת החירות לפעול באופן אנכי, אך ישנן כמה הסתייגויות חשובות:
א. ההתקדמות אינה קווית (לינארית). הכרזה על הורדת מס אינה מביאה באופן מיידי לגידול במשק ולמשיכת השקעות זרות, משום שישנם נתונים נוספים המשפיעים על ההתקדמות כמו אמון ואמינות (היינו, עד כמה הייתה הממשלה עקבית בפעולותיה בעבר), המנעות מצעדים מקבילים המגבילים את מידת החירות לפעול באופן אנוכי (למשל, העלאת מס אחר), המנעות מהצבת חסמים עקיפים (לדוגמה, הליכי רישוי מסורבלים במיוחד), וכדומה. במלים פשוטות: מרגע הנקיטה בצעד ועד לרגע בו השפעתו מוחשית חולף זמן מסוים.
ב. ההתקדמות היא חלקית ולא שווה בכל הגזרות: משום שמדובר בהגברה חלקית בלבד של החירות, אין לצפות כי היא תחולל נס ותשנה את המצב בכל מקום ובכל שטח באותה מידה. יהיו מקומות בהם ההתקדמות תהיה מהירה ומוחשית ואחרים בהם תהיה איטית יותר.
ג. אין להתעלם ממסורת העבר: אם מדיניות סוציאליסטית הביאה בעבר ליצירת מגזרים מונופוליסטיים, אלו לא יעלמו בלי פעולה משחררת ויפגעו באפקטיביות של צעדים מגבירי חירות.
ד. אין להתעלם מהתרחשויות סותרות: אם יש הגברה של החירות הכלכלית ובמקביל מתרחשת במדינה מלחמת אזרחים, ההתקדמות תוגבל.

בגלל ההסתייגויות האלו, התומכים בעקרון היד הנעלמה זהירים בחיזויים שלהם ומתמקדים, בדרך כלל, בתוצאות היכולות להתמך בעובדות. במקום לומר שהורדת מס החברות תוריד את הפשיעה ותהפוך את כולם למאושרים יותר, טוענים רק כי היא תגביר את הצמיחה ואת ההשקעות.

דוגמה טיפוסית לסיטואציה זו יכולה לשמש אירלנד, בה ננקטו בסוף שנות השמונים מספר צעדים לצמצום הוצאות הממשלה (באמצעות קיצוץ ברווחה) לצד צעד מהותי אחד: הורדת מס החברות לעשרה אחוזים. הציפיה של התומכים בעקרון היד הנעלמה הייתה כי הגברת החופש האנוכי הזו תביא לעליה ברמת החיים. בפועל, זה אכן מה שקרה: אירלנד הפכה מהילד המפגר של אירופה ל"נמר הקלטי" עם שיעור גידול ממוצע של 8 אחוזים מדי שנה בין 1995-2002.

ההסתייגויות שצוינו קודם חשובות במיוחד לעניין זה, משום שטענת הנגד הנפוצה ביותר היא שלמרות העליה ברמת החיים, העושר והחופש יש עדיין צרות, יש עדיין עניים, דמותו של האירי המתפלש בנוחות בסחי של עוני נינוח ומתבטל לו נעלמת מן העולם, וכן הלאה.

אם לסכם: הטענה החיזויית והאמפירית של תומכי היד הנעלמה פשוטה: הגברת החירות תביא לשיפור מצבם של בני האדם במקום בו היא מוגברת, כשהמדידה מבוססת על שינויים לאורך זמן ברמת החיים, היקף העוני והאבטלה ומדדים כמו שיעור ההגירה אל ומן המדינה (כעדות למידת האטרקטיביות שלה). כאן, במאות מקרים לאורך ההיסטוריה הוכח כי הגברה של החופש לפעול (כלומר, חירות אנוכית) מובילה *תמיד* לעליה בכל המדדים הללו.

===========================

לגבי מפעלים מזהמים: נכון שזרימת המידע איטית יותר מבדגם שתיארתי והמשוב אינו מיידי, אך הוא קיים, בכל זאת. חשוב שתבחין גם כי לא טענתי שלבעלי המפעל יש "אינטרס אנוכי להיטיב עם הסביבה." למעשה, סביר להניח שאין להם ולא רצוי שיהיה להם. דווקא התמקדותם באינטרס האישי שלהם היא ההבטחה האמיתית לשיפור במצב.
לגבי טיעוני הלוואי שלך:
א. לא מתים אבל נוצרים נזקים ארוכי טווח: גם נזקים אלו נחשפים, מוכחים והייצור המזהם הופך פחות משתלם.
ב. יש בסביבה מזהמים גדולים יותר: גם הם צריכים להיות חשופים לאותם כללים. זהו טיעון לא רלוונטי.
ג. אולי אין מוצר מתחרה מוצלח: בשוק חופשי תמיד יש מוצר מתחרה.

==========================

ההתנגדות שלי לרגולטור היא תיאורטית ומעשית כאחד. הרגולטור חייב להרע את המצב מעצם מהותו, משום שויסות הוא הפחתה של החירות ולכן חייב להביא לירידה במדדי רמת החיים. כפי שאפשר היה לראות במודל האיכרים, הרגולטור ניצב בין ברירות שכולן, בהכרח, רעות ויביאו להגבלת החירות ולהרעת המצב. הרגולטור יכול להיות האיש הטוב בעולם והאידאליסט מכולם, ועדיין תוצרי פעולתו יהיו שליליים.
שאלה לא קנטרנית 219497
האם אתה אורי ר'? לאן נעלם האימייל שלך?
על אדם סמית והיד הנעלמה 219610
תודה על ההסברים. אני מתקשה לקבל את התיזה הזו בנחרצות בה היא מתוארת, אבל במקום להקשות אמשיך לעקוב אחר תשובותיך לשתי שאלות המשקפות לפחות חלק ממה שמפריע לי: תגובה 219540 ותגובה 219575. אם יהיה לי משהו לתרום, אגיב.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים