בתשובה לחשמנית על מונית, 06/06/04 12:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
או הגיל גם הוא באחריות ההורים. לאחר בר מצווה האחריות הופכת ליותר רוחנית. ונניח שאני חלילה אוכל כלבים בחיי הפרטיים. אז מה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא לא לא, לא התכוונתי שתפנה אותי ללינקים הפתוחים וידועים לכל. חשבתי לי, לתומי, כי *לך, באופן אישי* - יש איזו אינפורמציה סודית ביותר שאינה פתוחה לציבור הרחב, על כך שבבתי הספר הדמוקרטיים מלמדים את "התורה" (ויהי מה שיהיה, העניין הזה, "התורה". ככל שאתה מזכיר אותה יותר, את ההיא שעמדה לאבותינו, אני מבינה פחות) - ואף חשבתי לתומי כי אולי משום כך אתה חפץ ביקרם. כמובן, טעיתי. אני טועה כל הזמן. אחריות ההורים היא סוגיה קשה ובלתי ברורה, בייחוד לאור פראמטר אחד שאיני יודעת אם הזכרת אותו, ונדמה לי שלא הזכרת (אודה ואתוודה: לא קראתי את כל כתביך): זכויות הילד. יש לי בן בן פחות מארבע עשרה, על סף סיום כיתה ח'. ילד אינטליגנטי מאוד, בוגר בשכלו ובנפשו ותלמיד מבריק, ואפשר לשוחח איתו בכל נושא, כמו עם אדם מבוגר, ואפילו להתייעץ עימו. אביו רוצה שיילך לישיבה תיכונית. הילד עצמו מאוד רוצה ללכת, כפי שהומלץ לו עפ"י כישוריו ותחומי התעניינותו, לבי"ס תיכון עיוני ברמה גבוהה, בו יוכל ללמוד בכיתה המדעית. אל הישיבה התיכונית אין ליבו נוטה כלל וכלל. היכן אפשר למצוא כאן את הגשר בין אחריות והאידיאלים של ההורה לבין שיקוליו - ההגיוניים לחלוטין - של הילד? את עניין הכלבים הערבים לחיכך לא הבנתי (אם כי היה לי, אודה ואתוודה, חשד כלשהו בעניין זה. אתה נראה לי בדיוק הטיפוס), אך זו אינה אלא נביחת פיאנו-פיאניסימו במגדל עזריאלי המתגבה והולך של אי ההבנות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה שוב. ברגע שרואים דתי (כמו הבן שלך) ישר חושבים שעניינו בשיטת השלטון נובעת כולה מקידום העניינים של הדת ו/או הדתיים. ייתכן שהמפד"ל, ש"ס ואגודה קנו לנו את השם הרע הזה בצדק אבל אני מנסה לשנות זאת ולחזור אל האמת. נכון שצריך ללמד תורה, ואומנות ושחייה, אבל יש גם חובות אחרות לגבי מערכת החינוך, והחשובות שבהן הן אחריות ההורים (הממסד נכנס רק כשאין הורים או שההורים אינם מתפקדים) ותחרות חופשית. כללים אלו קודמים לכל שאר ההנחות האנושיות שלנו. כלומר, גם אם אני אדיוט וחושב בביטחון שאם תהיה מערכת חינוך ממלכתית אוכל להכריח את הבן שלך ללמוד 15 פרקים מספר זכריה בע"פ 1, אין לי זכות להפעיל מערכת חינוך ממלכתית כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים. אם כדי לחנך לדת אני צריך להפר את התורה אז עדיף שלא אחנך לדת (שאינה דת אמת). אין מה לעשות. אם אני רוצה לחנך את הילדים שלך לתורה אצטרך לשכנע אותך (אולי על ידי הבטחת ארוחות חמות או רמת אלימות נמוכה) ולא לחטוף את הילד שלך על ידי מניעת פתיחת בתי ספר פרטיים. כל שכן שהדבר נכון לגבי תכניות ליבה מגוחכות של מערכת החינוך. לגבי הגיל, מדובר על בעיות חינוכיות כבדות משקל שאין להן כלום עם הנושא הנדון. אכילת כלבים זו רק דוגמא. אפשר לדון בדברים שאדם אומר גם אם הוא עצמו מנוול. למנות אותו למנהיג זה סיפור אחר. 1 אני יודע. יש רק 14 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החובה העיקרית של מערכת החינוך היא לתת חינוך טוב לילדים. זה מיידי מההגדרה. די בדומה לחובות של מערכת הבריאות, מערכת הבטחון ומערכת המים. למערכת החינוך אין שום חובה ל"תחרות חופשית". זה אולי יכול להוות *אמצעי* מוצלח (לדעתך) להשגת המטרה (וגם לשמירת עקרון "אחריות ההורים"). כמו כן, בעיניי שכנוע ע"י אמצעים פופליסטיים (ארוחות חמות) הוא חטיפת דעת החמורה בהרבה מזו של משרד החינוך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |