בתשובה להאייל הקונספטואלי, 10/06/04 2:55
חברה של חוטפי ילדים? 225093
יעקב • בתשובה להאייל הקונספטואלי יום ה', 10/6/2004, 9:41
אני מחפש קודם כל שוויון והגינות בפעילות השלטון. בנוסף אני מחפש הליך הוגן.

1) היום המדינה כמעט נמנעת מלקחת ילדים לאימוץ נגד רצון ההורים גם במקרים בהם הסיכוי לאומללות הילד גדולה מאוד.
זאת בדיוק הבעייה - מדובר תמיד בסיכויים, שכן איש אינו יודע מה יקרה באמת בעתיד.

2) לכן המדינה "משכנעת" אנשים למסור ילדים כשיש סיכוי גבוה לאומללות הילד.

3) לא מדובר על מצב בו אנו מצאנו לילד משפחה יותר טובה.
זה אפשרי תמיד, ויהפוך אותנו לחברה לא אנושית. מדובר על מצב בו ההורים (האמא) הם בעלי סיכוי גבוה להיות לא ראויים.

4) ברוב המקרים 98% זה עובד מצויין עם אלו שויתרו והן לא חוזרות בהן. רבים מהן מוחקות את כל העניין, ויהיו שמחות שתיק האימוץ לא יפתח לעולם.

5) מסעיף 4 מוכח שהטענה לגבי הקשר האדיר והבלתי אפשרי לניתוק הוא פשוט שקר. בני אדם יכולים לעבור משברים למחוק ולהמשיך הלאה. הרטוריקה של לא יעלה על הדעת לנתק (מביולוגיים ומאמצים גם יחד) אולי נכונה לחלק מההורים, בעיקר אלו שעושים את עצמם כאלו, אך לגבי הרוב אינו נכון.

6) רוב האמהות הגרועות מאוד לא מוותרות על הילד. ילדים רבים מתגלגלים וסובלים.

7) מה עושים עם אותם הורים שחתמו ואחר כך חזרו בהם?
לדעתי צריך לאפשר דיון בנסיבות החתימה ולאפשר פרק זמן לחזרה. החתימה יכולה להינתן תחת לחצים גדולים מאוד ובמצב נפשי קשה. אמנם לא טשטוש של על מה חותמים אלא תלות גדולה בעובדת סוציאלית וחתימה בלי לקרוא מה כתוב (מקרה קיצוני). חתימה מתוך ייאוש בלי בדיקה של אלטרנטיבות (מקרה יותר סביר).

8) בבוחרינו את שיטת הוידוא של הכוונה הרצינית של הויתור עלינו לזכור שהנושא איננו הורים לא ראויים (יש הרבה יותר גרועים שלא מוותרים) אלא הויתור.

9) בנפרד ייתכן לבדוק ולטעון שהורה שיש מעל 90% סיכוי שממילא ילדו יתגלגל בין מוסדות ומשפחות אומנה - שישלח לאימוץ - אולי אימוץ פתוח.

10) הבה נשווה לצוואה. אדם חתם על צוואה. זה לא מונע מיורשיו לפנות לבית משפט ולטעון שהוא לא היה בהכרה צלולה או שהיה תחת איומים. ושם זה רק כסף. פה מדובר על ילד.

11) בקיצור.
א) לקיחת ילד הינו מעשה מאוד חזק. להורים יש זכות לערעור תוך זמן סביר ובמקרים קיצוניים מאוד (חטיפה) גם מעבר לכך. אסור ש"טובת הילד" שאיש אינו יודע מה היא, תגבר על הצדק הבסיסי הזה.

ב) המצוקות הגדולות של הילדים הינן בעייה גדולה מאוד שיש למצוא דרכים לפתור אותן ומי יודע אם בכלל אפשר. לשכנע את ההורים לשתף פעולה בויתור על הילד (גם באומנה זה חשוב מאוד) זו דרך טובה, אבל אפשר גם לחשוב על דרכים אחרות.

ג) העובדה שילד נמצא במשפחה מאמצת אינה סוף פסוק. אני מפחד מלהשאיר ילד אצל משפחות שיוצאות למלחמת עולם על ילד שאינו שלהם. לדעתי יש לבדוק אם הכפיתיות הזאת היא בריאה. היא בטח לא טובה לילד (הכפיתיות, לא המשפחה שיכולה במובנים אחרים להיות מאוד טובה).
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות