בתשובה להאייל האלמוני, 28/06/04 2:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בשביל לקבל פרופורציות - צא ולמד דברים יותר מעמיקים ורחבי היקף, מפרי עטם ומחקרם של ההיסטוריונים הנחשבים פול ג'ונסון וברברה טוכמן: Paul Johnson, A History of the Jews, London: Nicolson, 1987.
Barbara Tuchman, Bible and Sword, New York: Ballantine, 1984. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך מקרב ליבי, והאמן לי שאינני זקוק להדרכתך רבת החסד בנוגע לרשימת הקריאה שלי. זה מגוחך. העניין הוא אחר לגמרי: את מקרה תומאס קאהיל הבאתי כדוגמה נוספת בשורת דוגמאות. אם לאדם שהתמחותו בהוצאת ספרי עיון פופולארי, שהוא אמנם מלומד בדרכו שלו, על כך איני מתווכח, אך הוא אפילו לא למד היסטוריה אלא עשה תואר ראשון בתחומים אחרים ואחר כך קיבל תארים שבחלקם אינם בדיוק אקדמיים, ואשר עבר את הכנתו לקראת כתיבת הספר על "מתנות היהודים" ב"Jewish Theological Seminary of America " (הרי מחר ייתכן שיתברר שיש שוק טוב לספר על התרבות האינדיאנית, ואז יילך האיש, שהוא מקצוען בתחומו, [רמז: התחום איננו היסטוריה] וילמד תורה מפיו של אינדיאני קשיש וחכם, ואז יוציא ספר "האינדיאנים שינו את העולם") - אם לאדם זה קראת קודם "היסטוריון רב מוניטין" ואחר כך "היסטוריון דגול", מתוך הנחה שאיש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר, הרי שזה מראה מהי מידת העמקתך בחומר שאתה משתדל למכור, ועוד יותר מכך - זוהי הוכחה נוספת בשורה של הוכחות המעידות שאין מה לסמוך על דבריך. נ.ב. א. התנ"ך הוא ספר קדוש למי שמאמין שהוא קדוש. לאדם אובייקטיבי התנ"ך הוא גילוי דעת דתי שספח אליו עובדות היסטוריות לא מדוייקות, משלים, אמרות עממיות, מעט שירה, סיפורי אגדות רבים וגם צביר חוקים. ב. לא אכנס לפירוט כמו כרמית, שאני מעריך את סבלנותה, אך בכל המזרח הקדום היו נהוגים ימי מנוחה. גם אני, כמוך, למדתי את הבלוף המוסכם בעניין השבת כמהפכה סוציאלית אוניברסלית, ולקח לי עוד כמה שנים עד שהשתחררתי מהשפעת הלימודים הדתיים ולמדתי את האמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר איננו מגוחך בהבאת עמדות היסטוריות נוספות המאששות את גרסתו של תומס קהיל. וכדאי שתוסיף את ברברה טוכמן ופול ג'ונסון לרשימת הקריאה שלך בנידון. אתה יודע על מה ולמה אלברט איינשטיין קיבל פרס נובל? (רמז: כלל לא על תורת היחסות) האם לאיינשטיין היה תואר מצטיין בפיזיקה? בכלל לא. האם זכה במשרת הוראה מינימאלית כמרבית חבריו לספסל הלימודים? כלל לא, כי לא התאים מסיבות מסוימות האופייניות לטבעו. האם יש בכל אלה בכדי לפסול את תורת היחסות המהפכנית של איינשטיין, ולו רק בשל היותו פקיד זוטר במשרד הפטנטים הממשלתי? לא ולא. כמובן שתורתו היסודית כפי שפורסמה בשני מאמריו המונומנטאליים: "תורת היחסות הפרטית" ו"תורת היחסות הכללית", היתה צריכה לעמוד בהוכחת תצפיות. והיא אכן עמדה ועומדת בהם בהצלחה רבה עד עצם היום. אז מדוע ולמה ראוי לפסול אדם שאמנם איננו היסטוריון מהפקולטה להיסטוריה (אלא מפקולטה אחרת: לקולנוע ולספרות), אך הוכשר לנושא מחקרו ההיסטורי והפופולארי "מתת היהודים" (בהוצ' דאבליי באנגלית, ו"כנרת" בעברית, 1999) הן באוניברסיטה העברית בירושלים והן בסיוריו בחצי האי סיני עם מדריך מקצועי והן בלימודי התנ"ך (בלבד!) במכון התיאולוגי היהודי בניו-יורק (כמתואר על ידו בשלהי הספר). לא שאין הבדל בין איינשטיין לבין קהיל, אבל יש ביניהם דמיון מסוים ביחס להתמחותם הבלתי-פורמלית. ומה גם שרוב תורתו של קהיל איננה עומדת בסתירה לדעות הרווחות בקרב ההיסטוריונים המוערכים בתחומם הנ"ל, כפי שהמלצתי לקריאה. וגם אני לא מסכים עם כל מוצא פיו של קהיל, אלא עם עיקרי דבריו. והמונחים "היסטוריון רב מוניטין" ו"היסטוריון דגול", הם שמופיעים על דש הספר, כשהראשונה הינה ציטוט מסקירת ביקורת ב"ניו יורק טיימס". ואת האפולוגטיקה שלך, המשליכה על כלל תגובותיי באייל – כדאי שתשמור למישהו אחר, משום שעלי זה לא עובד בעיניים. וכי למה בכלל שאני אצא מנקודת הנחה ש"איש לא יטרח לבדוק במה ובמי מדובר"? זה רק אתה הוא שמחשיב את תורתך אופיום להמונים, לעומתי. ----------- נ.ב. 1] בנוגע לתנ"ך: מהי אמת אובייקטיבית בוויכוח על התנ"ך? לדידי, כל אמת שהאדם יכול להשיג או לבטא מעצמו היא אמת סובייקטיבית. ואני סבור שהטענה של החוקרים הפוסט-מודרניסטים, שמציגים את התנ"ך כערימה של טקסטים חסרי קשר, אינה מסוגלת להסביר באופן מספק את הערך הרגשי והרוחני העצום שלו זכה התנ"ך במשך הדורות. ואת דעתי בנושא כבר הבעתי על דפי העיתון "מעריב": ועל דפי המוסף הספרותי היוקרתי של עיתון "הארץ", "ספרים", כפי שמופיע כאן במלואו: 2] את הדיון עם כרמית ורב"י סיימתי עד כה בניצחון רעיוני (תגובה 229473, תגובה 229536), כך שאם אכן כל אמונתך הדתית עומדת על הבלוף שמכרו לך ובלעת אותו בשקיקה, אתה בבעיה תיאולוגית קיומית. ובכלל, אם אתה "חוזר בשאלה", אם בכלל יש חיה כזו, אני קוגל. ואני בכלל לא מתיימר להיות בשביל הרושם, מה שאינני באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שהאפקט הפוטו אלקטרי היא סיבה מצויינת לפרס נובל. לא צריך לזלזל - קוונטים זה חשוב לא פחות מיחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אשר אמרתי הוא שאיינשטיין קיבל את פרס הנובל, שהינו נדבך נוסף של הכרה מדעית בינלאומית בתיאוריות של החתן, לא על מה שהתפרסם בעולם הרחב ושינה את מושגי התפיסה של האנושות, אלא דווקא על משהו שולי יחסית לתורת היחסות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת- האפקט הפוטו אלקטרי הוא אחד מההוכחות הראשונות לתורת הקוונטים ( חוץ מההסבר לקרינת גוף שחור של פלאנק). תורת הקוונטים שינתה את התפיסה של האנושות לפחות ( ויש אומרים יותר) מתורת היחסות. אגב, שמעתי שהסיבה שיחסות לא זיכתה אותו בנובל, היתה בדיוק משום שבאותו זמן לא היו עדויות נסיוניות מספיק חזקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול נכון ומקובל עלי, אך בכל זאת, איינשטיין מפורסם בעולם הגדול כאבי תורת היחסות, ויחסו אל תאוריית הקוונטים, או ליתר דיוק, אל מסקנתה היה שאלוקים אינו משחק בקוביה במחלוקת עם נילס בוהר הקוואנטיסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אבל זה בגלל בורות הציבור. למעשה ב1905 איינשטיין כתב חמישה מאמרים חשובים, שכל אחד מהם פתח צוהר פיסיקאלי חדש לגמרי. אני מתעצל לבדוק בדיוק, אבל נדמה לי שמדובר באפקט הפוטו אלקטרי ( קוונטים) תנועה בראונית ( פיסיקה סטאטיסטית, קיום האטום, ויחס פלוקטואציה דיסיפציה), יחסות פרטית: קינמטיקה ודינמיקה. הציטוט על אלוהים והקוביה הוא כנראה לא מדוייק. אני מכיר "מתוחכם, אבל לא רשע", שאחר כך עוות ל "אלוהים לא מהמר". אולי מישהו יכול לעזור כאן? לאיינשטיין היו הרבה תרומות לתורת הקוונטים, והידועה ביותר היום היא EPR <הכנס קישור לסדרה של ירדן כאן>. למרות שהתעבות בוזה-איינשטיין גם די ידועה היום ( קבלו על המימוש הנסיוני נובל לא מזמן אאל"ט). באופן כללי לא נהוג לפסול בפיסיקה תאוריה בשל השלכות פילוסופיות, רק מתעצבים על כך ומנסים למצוא בה חורים. זה גם מה שאיינשטיין עשה. הוא הכיר בקוונטים כ*קירוב* של האמת, וקיווה שתימצא תאוריה יותר "ראלית". בינתיים לא מצאנו 1. 1 לא אני באופן אישי, קטונתי. האנושות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, הבשורה הליניארית היא לא מי יודע מה בשורה בלא מעט תחומים, והתפיסה הליניארית יכולה לעכב לא מעט במדע, ואולי אפילו במחשבה מטאפיסית. למשל, לתאר את שרשרת המזון בצורה ליניארית (מי רוצה לנסות???). את הפעילות ההורמונלית. את יחסי הגומלין בין מרכזים במוח. לא. אין סיכוי. זו ממש לא הדרך הכי טובה. זה הדרך שהכי קל לכתוב אותה על הדף, אבל אפילו אני התרגלתי לרשום את המערכות האלו בצורה לא-לינארית, כי תמיד איכשהו אתה מגיע למשהו שדומה לעיגול (למשל, מנגנוני משוב הורמונליים), והעיגול מקושר לעיגולים אחרים. אני קוראת לדרך בה נאלצתי לסכם חומר בביולוגיה (כאשר הצורה הלינארית, שהיתה לי הכי קלה לרישום, לא הצליחה לשרת אותי), בשם "מעגלי הדדיות". אולי מישהו כבר המציא לזה שם אחר, אבל התפיסה הלינארית כתפיסה גאונית היא כבר די פאסה (או בעברית, פסה מהעולם...). יש דברים שהיא יפה להם, אולי. אני לא מוצאת אותה מועדפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתי לב שאת קצת מזלזלת בלינאריות וב"מאמיניה". ברוח אפולוגטית מסויימת אני רוצה להגן עליה: מדעי הטבע (למשל) לא מתעקשים על לינאריות, הם מתחילים ממנה כי היא *קלה*, לא כי היא *נכונה*. בדרך כלל הנחת הלינאריות היא טובה כאשר מדברים על שינויים קטנים. שאלת מקודם על מקור ה*דיוק* של מדעים *מדויקים*. התשובה לדעתי היא שבמדעים המדויקים יודעים איך אפשר לאמוד את השגיאה. הנחת לינאריות על מערכות שאינן כאלה היא לא יותר מהנחה בשל הסיבוך ה*טכני* של אי הלינאריות. במקרים רבים ( שינויים קטנים ביחס לשיווי משקל), זה קירוב מספיק טוב. כאשר לא כך הדבר, זורקים את הלינאריות, ועובדים עם מה שאפשר. בעניין המעגלים של יחסי גומלין של מעגלי משוב, יש משוב לינארי ויש משוב לא לינארי. קיום "מעגלים" לא אומר שהמשוואות הן לא לינאריות. ואוף טופיק קיצוני- חידה לגיקים: איך ייתכן מכניקה קלאסית היא באופיה לא לינארית , כאשר משוואת שרדינגר הקוונטית היא לינארית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני לא בטוח שאתם מדברים על אותה לינאריות. אצלך זה במובן המתמטי, אצלה זה במובן של מודל חד-ממדי של סיבה ותוצאה, פחות או יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מעגלי משוב זה מהתגובה שלה. ידידי מ''א פגש פעם בחורה שהתעניינה באנרגיות. כבעל רקע בפיסיקה הוא שמח שיש לו שפה משותפת איתה... רומן גדול לא יצא מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק ההתרשמות שקבלתי - יותר קל ונוח, אבל בשלב מסוים מגביל. אני עדיין מנסה להבין את המהות של הדבר הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "מגביל"? לא יושבים אנשים ואומרים "הבעיה הזאת היא לא לינארית ולכן לא מעניינת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מהבחינה הזאת... מהבחינה של נטייה לראות את הדברים בצורה התרנגולת קדמה לביצה או להפך. זאת, למשל, שאלה ליניארית. נראה לי שאת יום (הפילוסוף) זה די הגביל. כאמפרציסט, בעודו מנסה להוכיח קיומם של דברים ע''פ התרשמות החושים, הגיע למסקנה שלא יכול ''לראות'' - להוכיח, את אותו רגע של סיבתיות. אם הוא הדליק אש והמים רתחו והתאיידו - את אותה ''סיבתיות'' הוא לא יכול לתפוס בחושים. לעומת זאת, את ''המים מתאיידים בנוכחות הבערה'', כן ניתן לראות ולתפוס בחושים. אבל הלינאריות בהחלט לא זניחה. בתוך מצבים מורכבים של השפעה הדדית, אני מתרשמת שיש חשיבות לאותה קדימות. זה נושא להמון מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שחשדתי, מה שאת קוראת לינאריות, אני קורא קוזאליות. נדמה לי שלהשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה קידם את הידע שלי, במקרה זה. תודה על הקוזואליות. נראה לי שאולי אפשר לראות את הקוזואליות כמקרה פרטי של חשיבה ליניארית. מה דעתך? (או שמא נאמר שחשיבה ליניארית היא תולדה של אותה תפיסה קזואלית המאפיינת את הכרתם של בע"ח רבים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולות לדעתי להיות תפיסות קוזאליות מורכבות יותר, שעדין תסכים לכנותן ''קוזאליות'', אך לא תהיינה תואמות למה שרות קוראת לו ליניאריות... אולי ''קוזאליות קלאסית'' (או קוואליפיקציה אחרת) יהיה מדוייק יותר בהקשר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה אומר. אצטט את עצמי: "להשתמש במבוכות פילוסופיות כדי לקדם ידע על תהליכים, לא יוליך רחוק ( לפחות על בסיס התאור הזה שלך)." בקיצור, אני חושב שרות בנתה לה איש קש. אני לא יודע מה זה חשיבה לינארית, ולא למה זה רע. אם אנשים לא יודעים שקומקום עם מים שמחממים אותו גם ירתח, לא הפילוסופיה תציל אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאיני יכול להסכים לתשובה הפשטנית סמי-פרגמטית הנ''ל. אבל אם אתם בטוחים שכעת אתם מבינים זה את עולם המושגים של האחר לא אגרור אתכם בכוח לדיון על ליניאריות וקוזאליות, ועל איך מגדירים בכלל טמפרטורת רתיחה, או האם העובדה שברטרנד ראסל לא ידע להכין תה לעצמו (כך שמעתי פעם) היתה בעוכריו או לא. אני אגב חשבתי בכלל שרות מתכוונת בחשיבה ליניארית לא לסיבתיות, אלא באופן כללי יותר לסדרתיות (סיקוונסיאליות) מסויימת, שבמקרה (או שלא) היא זו שגם מתבטאת בתפיסת הסיבתיות הקלאסית, אך גם אם תרצה בדברים כמו קריאת טקסט קלאסי (בניגוד אולי לטקסט הירארכי או מלונקק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות אתה יודע מאיפה הכותרת. אני קצת התבלבלתי בין כל ה סמי פרגמטיות, סיקוונסיאליות והרינות, שפסעו בין שדרת הקזוארינות. כל מה שרציתי להגיד, זה שהסיבה שאנשים משתמשים בצורות הסקה פשוטות, זה לא מכיוון שהם אינם מודעים לחסרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא על זה בכלל דיברתי, אלא על הקוזאליות והליניאריות... נדמה שגם בהם דובר וסופר בין חורשת האקליפטוס לשדירות התמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוזאלה זה סוג של חיה אוסטרלית, לא? עכשיו אני מבין מאיפה ההתמצאות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין בחיות שאני לא אוכל (קוזאלות ובני-אדם לדוגמא...) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |