בתשובה לדורון יערי, 30/06/04 15:03
התנ"ך כהיסטוריה? 229525
אני לא רק חושב, אלא גם יודע שכן. קהיל דן גם בספרי ההגות המקראית: תהילים, שיר השירים, קוהלת ומגילת רות, ומנתח את תרומתם התרבותית.
אני כמובן מבין שאינך שואל סתם, ודווקא מספר קוהלת, אבל אודה לך אם תפרט את כוונתך המלאה בשאלה.
התנ"ך כהיסטוריה? 229533
עפ"י קאהיל היהודים עירערו על מושג "המחזוריות האינסופית". כל הדתות ראו את העולם במונחים של מעגליות נצחית שבה שום דבר אינו משתנה באמת.

ומה אמר היהודי הכי חכם?
"מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"
התנ"ך כהיסטוריה? 229544
אני חושב שהשאלה מספר קהלת איננה טובה דיו על מנת לאפיין את תרומת היהדות לעולם.
חז"ל שקלו בכלל לגנוז את ספר קהלת ולא להכניסו לקאנון היהודי, שלימים הפך ל"ספר הספרים". ראשית, משום שלא אחת נדמה שמסקנותיו של קהלת עומדות לכאורה בסתירה לעיקרי אמונה בסיסיים ביהדות. שנית, נדמה כי באותה מידה שקביעות אחדות של קהלת עומדות בסתירה לעיקרי אמונה, כך גם קביעות לא מעטות בספר סותרות לכאורה זו את זו.

על כן נראה למבאריו, אחת מן השתיים: או שקהלת כתוב מנקודת ראות יהודית במהותה, אך על אודות מחוזות של פעילות אנושית, בהם על פי תפיסתו אין שוררים יחסי אני-אתה בין האדם לבוראו, או שהמחבר שם בפי מתדיינו הדמיוני עמדה זרה ליהדות, שאינה מניחה קיומו של יחס כזה מלכתחילה.

נראה כי הגישה השנייה, בה נוקטים רוב רובם המכריע של מבאריו מבית ומחוץ, היא הפתרון לתעלומה מסקרנת זו. בעוד שהושע בוחן את אשר קורה עת הא-ל מרחיק עצמו מן האדם, כך קהלת הינו טקסט אירוני המיועד בכוונת מכוון להראות לנו מה קורה כאשר האדם מסתגר בתוך עולמו הפנימי שלו ומרחיק את עצמו מבוראו. נראה כי הושע וקהלת בוחנים את המשתמע מהפרת הברית בין ישראל לאלוקיו – האחד, כשהיא מופרת ביוזמת הא-ל, והשני, כאשר היא מופרת על ידי האדם.

חלק מהחוקרים אף סבורים כי קהלת מציג בפנינו את דמותו של החכם המטפח את נחלתו ושואף לאי-תלות, למרחב עצמאי משלו. ומן הבחינה הזאת, זהו הספר הקרוב ביותר להומניזם בתנ"ך, אפילו להומניזם רדיקלי. אלא שבניגוד לאופטימיות המשחררת הקורנת מהטקסטים ההומניסטיים המצויים במסורת המערבית, "המסה על טבע האדם" שמציע התנ"ך, מנפצת באורח אירוני יומרה הומניסטית מערבית זאת, למצוא חכמה אנושית שלמה ומספקת. אם אלה מטרות החכמה – ונראה שעל כך אין קהלת חולק – הרי לא אל החדווה והסיפוק הן מוליכות, לא אל שלהבתם הזוהרת כאבן-חן של חיים עשירים יותר... אלא אל ההבל, הלא כלום, השווא.

בכללו של דבר, מסתכם טיעונו הפילוסופי של קהלת, בכעין מדרגת אבסורד מוחלטת בעצם האפשרות לתורת ידיעה והבנה אנושית שלמה בהתנהלות חייו, המוביל בדרך של פולמוס אל המסקנה הבלתי נמנעת: "סוף דבר הכל נשמע - את הא-לוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת יב, יג). אותה מסקנה סופית, בלתי נמנעת, אליה מגיע גם ספר איוב, בפרקיו האחרונים.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים