בתשובה לגלעד ברזילי, 04/07/04 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדיון בממשות התודעה נראה לי עדיין כנקודת מפתח בדיון על מוסר וזכויות טבעיות, אך הכיוון הראשון בו הלכתי הוא באמת כשל לוגי. הרשה לי לחזור על תאור הנקודה. מדובר בניסוי שאיני זוכר פרטים מזהים לגביו. בניסוי נתנו לנבחן מקרן שקופיות נשלט ע"י לחצן. ההוראות לנבחן היו שברגע שבו הוא מגיע להחלטה סופית ("מודעת") שהוא רוצה להחליף שקופית, עליו ללחוץ על הלחצן שבנוסף להחלפת השקופית, גם עצר שעון עצר. נוסף על כך נמדדו מתח השרירים או הפעילות המוחית של הנבחן. נטען כי התוצאות היו שפעולות הגוף הנחוצות לביצוע הלחיצה קדמו בהרבה ללחיצה. כלומר נראה שהגוף (מוח/שרירים) "החליט" לפני התודעה. אחת הפרשנויות לניסוי היתה כאמור כי כל נושא הרצון החופשי (וכתוצאה מכך התודעה העצמית) הוא תוצר מלאכותי של המוח. המציאות היא דטרמיניזם ביולוגי שעליו מלביש המוח מבנה מלאכותי של תודעה ורצון חפשי. כל זה קשור לנושא כי מערכות מוסר וחוק יכולות להתקיים רק בקרב יצורים בעלי תודעה ורצון חפשי. אם נקח כל זאת ברצינות, הרי שיש בכך הפרכה ברורה של תקפות טענותיהם של אלו המציינים עד כמה החיים החברתיים והתודעה של בע"ח מפותחת. אם גם אצל בני האדם התודעה והרצון החפשי אינם אלא פיקציה מוחית המכסה על מציאות דטרמיניסטית (שבה לא הרוצח ולא האנס הם accountable כיון שאינם אלא פועלים לפי טבעם), הרי שברור שבתוך מרחב התודעה המלאכותי הזה רשאי האדם להמציא מערכות מוסר כרצונו ולהחילם על מי שברצונו. המבחן היחיד למערכות אלו הוא תרומתם למין. זה גם מתקשר לי לנקודה הבאה: נראה לי שרבים מייחסים איזשהו ערך וקדושה אינהרנטית ל"זכויות האדם" השונות. הערה ראשונה בכיוון זה היא שדוקא החוקה האמריקאית המתבססת על ה"בסיסיות" וה"טבעיות" של זכויות אלו דוקא הצטיינה במזעור הזכויות (דוגמה בולטת יש זכות לחיפוש האושר ולא זכות לאושר, שלא לדבר על הגבלת התחולה של הזכויות השונות) והנקודה השנייה היא העובדה שזכויות רבות ש"אנו רואים כמובנות מאליו" כלל אינן קיימות בחברות האדם השונות בין בעבר ובין כיום. (נדמה לי שנשים קבלו זכות בחירה בארה"ב ב-1920 ובשוויץ ב-1970). לגבי הקשר בין טביחה מסחרית של בע"ח לבין לוחמנות, הרי שדוקא העובדה שחברות אנושיות רבות ראו להגביל את טביחת בע"ח למעמד קטן של בעלי מקצוע (קצבים מנתחים וכו') שהם מעמד מכובד ולעיתים גם בעל חשיבות דתית היתה מהלך דו-ראשי. מצד אחד היא הרחיקה את מרבית בני האדם מן העיסוק בטבח ובכך הקטינה את הלוחמנות בתוך המאגר הבסיסי של מתנדבים למעמד הלוחם של החברה. מצד שני היא הגבילה בגבולות ברורים את תחום הגזרה של הכהנים, הקצבים והמנתחים שכן מעמדות אלו הם מעמדות אזרחיים המורחקים מפעילות אלימה מלחמתית. (בהקשר זה מעניין לדעת מה היה מעמדם של הקצבים ברומא ההרפובליקאית שהיתה חברה לוחמת? האם היה שם מעמד קצבים). אני מציע מחשבות לעיון ובשום אופן איני בטוח שהן נכונות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |