 |
הסיבה שהנחתי שאורי לא במיוחד מבהיל אנשים היא הרטוריקה שלו. אני מספיק תמים כדי להאמין, עדיין, למימרה השחוקה לפיה כשאתה צועק - לא שומעים אותך, ואת אורי קשה מאוד לשמוע. התסריט שציירת נשמע הגיוני, אבל קשה לי להאמין שמישהו ממש יושפע, לכאן או לכאן, מהסגנון הזה. לא שזה לא ייתכן, רק לא סביר במיוחד.
לעניין ההתרחקות מהדת: אני לא בקיא מספיק כדי להכיר את המרקם החברתי של יהודים בראשית המאה ה-19, אבל נראה לי שחילוניות בהירה ובטוחה בעצמה היתה אז אופציה פחות זמינה מאשר היא כיום. קשה לי לדמיין חילוניים בישראל מתנצרים בהמוניהם כדי להתחמק מציוויי דת מעיקים ומטופשים בעיניהם, אבל קשה לי גם לדמיין את ישראל הופכת ממש למדינת-הלכה, אז אולי אני פשוט חסר את כוח הדמיון הדרוש. נראה לי יותר סביר שיהודים חילוניים פשוט יעברו למקום אחר, עצוב ככל שזה יהיה, לפני שיבחרו לקבל עליהם עולה של דת אחרת, תמוהה לא פחות.
"נשים דעתן קלה" באמת נמצא אי-שם בראש מצעד ההבלים של הרטוריקה היהודית-דתית. זה מחזיר אותנו סוף-סוף לנושא המאמר תחתיו אנו מתדיינים: ייתכן שיש כוחות ביהדות בת-זמננו הדוחפים לשחרור מהדוֹגמה הזו. לא כולם אורי פז, זה העניין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש