בתשובה לכליל החורש נאורי, 13/07/04 0:48
ללא כותרת 233200
בתגובה 232790 טענת שלאשכנזים, לספרדים ולתימנים הגייה שונה מאוד של אותה תורה. ועל כן, אין רציפות אחידה בהעברת המסורת של התורה מסיני ועד ימינו.
השבתי לך בתגובה 232838 שמה שאתה קורא לו הגיית הכתוב בתורה מכונה בשפה היהודית העתיקה "טעמי מקרא". כל עדה ועדה בישראל קוראת בספר התורה על פי מסורת טעמי המקרא שבידיה מאבות אבותיה. ההבדלים בין הקריאה האשכנזית לקריאה הספרדית (גם בתוכם) ולקריאה התימנית, באים לידי ביטוי בשוני של מנגינת הקריאה (הגייה, כהגדרתך), אך המכנה המשותף בין כולם היא ההקפדה על כללי הפיסוק השונים, שבלעדיהם אין להבין את כוונת הכתוב בתורה. וזהו היופי שבהעברת המסורת ברציפות היסטורית בלתי פוסקת ממעמד הר סיני ועד ימינו.
ללא כותרת 233203
אבל זה לא עניין של סימני פיסוק. הפתיל הזה התחיל מתגובה 232398, ומבעיית הניקוד של המילה "כבודה". ובכל אופן, כשקוראים את כל פרק מה בתהילים, ובייחוד את הפסוקים שלפני ואחרי פסוק 14 - מתקבל הרושם ש*כן* מדובר במה שהביאה איתה בת מלך צור, וקשה לקבל את הפירוש (היפה כשלעצמו, אבל נראה קצת לא שייך) שאתה מביא בתגובה 232406.
ללא כותרת 233210
מה שמיטה להר סיני? מה הקשר בין המתנות שהביאה מלכת צור לשלמה ולבין "כותרת" המזמור מ"ה בתהילים שמתייחס בכלל לבני קורח וצרותיהם?
וכמו שציינתי בתגובה 232406, גם אם נניח שאכן מדובר במתנות מלכת צור, עדיין "פשוטו של מקרא" בהבנת משמעות הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" (מה, יד), הינה פנימיות וצניעות כיאה וכנאה לאישה יהודיה.

מה זה משנה מאיפה התחיל הפתיל ולאן הוא גלש?! בשלב מסוים, דובר על צניעותה של אישה יהודיה כגדלותה האמיתית לעומת שאיפות של גדלות מערבית מדומה של פרזנטציה ותדמית חיצונית שמבקשות לייחס לעצמן רבאיות רפורמיות בניגוד ומתוך צפצוף צורם על היהדות ההיסטורית (הרואה את גדלות האישה בצניעותה הפנימית).
הפתיל גם גלש לשאלה: מי ניקד את התנ"ך? ומשם למסורת טעמי המקרא.
לאכול את העוגה משתי הקצוות 233212
מכאן נובע דבר אחד ברור - גם ברוריה צפצפה צפצוף ארוך על היהדות משום שנכנעה ליצר הגדלות שלה ולא הפנימה את צניעותה כיאות. אז בעצם אם הבאת את ברוריה כמפות לעובדה שיש ביהדות נשים שעוסקות בתורה, הרי זו חרב פיפיות שמראה למעשה את ההיפך.
הצניעות איננה סתירה ללמדנות 233231
בדיוק להפך: יפה למדנות עם צניעות. ברוריה היתה למדנית וכלל לא מרדנית. היא פעלה במסגרת ההלכה ולא פרצה את גדריה (אם לא להאמין לאגדת רש"י הבלתי מוסמכת). נשות קונסרבטיביות פורצות את גדרי ההלכה ועליהן כבר נאמר: "כל הפורץ גדר* - (אינשללה) ישכנו נחש" (קהלת י, ח).

-------
* סייג של חז"ל לעבור על דבריהם. ו"רבי שמעון בן יוחאי אמר: הנחש פרץ גדר מתחילה (=בבראשית), לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות" (מסכתות קטנות, מסכת שמחות דרבי חייה, פרק ד, הלכה ד).
הצניעות איננה סתירה ללמדנות 233233
רק כדי להיות בטוח שהבנתי אותך כהלכה: אתה מאחל לפורצי גדר, ובפרט לנשים קונסרבטיביות שיכיש אותן נחש?
הצניעות איננה סתירה ללמדנות 233235
חלילה! אני רק מתיימר להזהירן, שלא בשמי כמובן.
הצניעות איננה סתירה ללמדנות 233238
אם כך למה טרחת להוסיף את ה"אינשללה" לפסוק המקורי (הקטנוניים יגידו שגם זאת פריצת גדר קטנה, אם כי אולי לא ברמה שמצדיקה הכשת נחש. עקרבים, או אפילו שוטים, יספיקו)?
אין סתירה ללמדנות 233242
אאז''נ מרן יוסף אמר שערבים הם נחשים, ובאותו משפט הוא גם הזיל את זכר קרבנות השואה.
כותרת: אל תעשה את עצמך אימבציל 233216
קודם כל איש לא דיבר על הכותרת של המזמור, שאינה שייכת לכאן. אבל דובר שם בבת מלך צור ולא באשה יהודיה ואי לכך כל הקשקשת האינסופית על "הצניעות של האשה היהודיה", אין לה שחר בהקשר זה. גם אם מתרחקים מן הפשט, הדרוש - רצוי שיהיה בו איזשהו מינימום של הגיון.

וכשנאמר שם בפסוק 11-12 "ויתאו המלך יפייך" - אתה ברצינות חושב שהיא מתבקשת שם להיות *צנועה*? נו באמת. וגם אני יכול לומר על הדיבורים הארכניים שלך על ה"פלא" שבסימני הפיסוק, שהרצית לכליל החורש - מה שמיטה להר סיני?

והרבניות הרפורמיות שאין לי דבר בעדן או נגדן, אין להן פרטנזיה ולא שמנזיה. הן עושות מה שנראה להן נכון ורצוי ואינני יודע מה אתה רוצה מחייהן ואיך אתה מכניס אותן לכל מקום, עפי"ר כשזה מאוד לא לעניין.

ואינני יודע מה אתה מדבר על "שאיפות של גדלות מערבית", וכל הנשים שאני משוחח איתן אין להן שום שאיפות גדלות אבל הן גם לא היו רוצות לחזור לזמנים החשוכים בהיסטוריה האנושית, שבהן התייחסו אליהן גרוע מאשר מאל כלבים, תחת איצטלה של "כבוד בת מלך פנימה", יענו. בזאת אני מסיים את הדו שיח שלי אתך.
הוצאת דברים מהקשרם 233234
להווה ידוע, לכל שיר יש שם, לכל שיר יש כותרת. נכון שבשירת ימי הביניים המשוררים לא העניקו כותרות לשיריהם, אך השורה הראשונה הפכה לכותרת השיר לשם קיטלוגו. שלא כן בספר תהילים, כמעט כל מזמור נפתח במשפט פתיחה השופך אור על כל משמעות השיר. והמזמור המדובר פותח ב"שיר מזמור לבני קורח". מה להם ולמלכת צור? האם בני קורח לא היו חלק מבני ישראל המיוחסים?

לא אתווכח איתך על תאוות יופי האישה כיצד, כי אתה חי בעולם מושגים מתירני ושונה מעולמו של דוד המלך, בעל המזמור. (עמרצים, תצרחו בקולי קולות: בת שבע!) ובכלל, אין מקום ללימוד הקשרי של פסוק לפסוק בתוככי המזמור. ויש ללמוד את משמעות הפסוק "כבודה בת מלך פנימה" כשלעצמו. כמו שיש ללמוד את הפסוק הקודם לו וזה שלאחריו.

ואם לא הבנת בכל מהלך הדיון הזה את הקשר לפריצת הגדר של "רבאיות" אנגלוסקסיות - אז ככל הנראה אתה באמת אאוטסיידר.

בנקטי במונח "שאיפות גדלות מערבית מדומה", לא דיברתי ולא התכוונתי כלל למין הנשי. עורכת הדין שלי חרדית חובשת פאה ועושה עבודה נפלאה עבורי, אז מה? מי דיבר עליה בכלל. נושא הדיון, אם לא שמת לב, הוא האם נשים יהודיות ראויות לכהונת רבנות ודיינות או לאו. אליהן ורק אליהן התכוונו דבריי.
הוצאת דברים מהקשרם 233276
עורכת דין כן? ושופטת לא? מה ההגיון?
הצרת צעדי החרדיות 233413
זאת חלוקה לא מדויקת כלל (עו"ד כן, שופטת לא). מי קבע בעיניך ששופטת לא?
מצד אחד, עורכת דין חרדית הפועלת בתחום המשפט האזרחי או הפלילי, כפופה לכללי המשחק של המערכת המשפטית השלטת. באותה מידה גם שופטת. מסיבה בסיסית זו, סביר שתהיה גם שופטת חרדית במערכת שכזו. וכל עוד אתה עובד במסגרת החוק, זה כלל לא נושא דתי או מוסרי.
מצד אחר, אחד העקרונות המוערכים ביהדות הוא החובה לשפוט כל אדם לכף זכות. מכאן מובנת העדפתו של עוה"ד החרדי הבכיר בפלילי צווארון לבן, ד"ר יעקב וינרוט, לא לשבת על כס העליון, כשזה הוצע לו בזמנו על ידי הנשיא אהרן ברק, כמפורסם.
וזה שלעורכת דין (חרדית) ירושלמית בכירה כמו פליאה אלבק, לא נותנים אפשרות להתקדם בתחום התמחותה - זה מעיד על כשל המערכת המשפטית הישראלית, אשר מצרה את צעדי החרדיות אל כס המשפט, ולא על העדפותיה האישיות (הדתיות או המוסריות).
הצרת צעדי החרדיות 233417
כלומר, מהשילוב של התגובה לעיל ומסוף תגובה 233234 אנחנו אמורים להבין שאתה מסכים שנשים יהודיות ראויות לכהן כדייניות?
הצרת צעדי החרדיות 233423
אם זוהי המסקנה שתסיקו - אתם יכולים רק לטעות.
וכי אינך יודע שבישראל יש מערכת משפט ממלכתית-ציונית-חילונית ומערכת משפט יהודית-היסטורית-תורנית?
דבריי התייחסו בפירוש למערכת הממלכתית, בה אכן מותר להיות עורכת דין, שופטת וכו'. ואף פרטתי מדוע ולמה. מה שאין כן, במערכת התורנית-ההיסטורית, ששם לאישה מותר להיות עדה לסיפור או טוענת רבנית, וכאלה יש לרוב ומאז ומעולם היו, אך לא דיינת.

מה שמזכיר לי את שאמרה לי פעם סטודנטית לתואר שני למשפטים: "אבל אני רוצה להיות דיינת". השבתי לה: "אבל אני רוצה להיות אישה...".
ללא כותרת 233245
מה עניין מנגינה אצל הגייה?
מתי שמעת לאחרונה קריאת התורה בבית כנסת אורתודוקסי? 233253
בשבת 233255
בשבת 233426
אם מותר לי לשאול, באיזה בית כנסת שמעת קריאת התורה: אשכנזי, תימני או ספרדי (ואיזה ספרדי, אם כן)?
(הבהרה: לא שאלתי לשמו של בית הכנסת או לעיר הימצאו, אלא מהו נוסח התפילה שבו.)
בשבת 233473
בשבת האחרונה: שמעתי פרשת "פנחס", בבית כנסת בו נאנק רוב אשכנזי תחת עולם של שלושה ספרדים. אחד קרא באופן בינוני מינוס, אחד גרוע ואחד מזעזע. ניתן היה לזהות שאריות נוסח טריפולטאי אצל שלושתם.

בשבת שלפניה: שמעתי פרשת "בלק", בנוסח אשכנזי-ישראלי.

לפני שבועיים: שמעתי חצי מפרשת "חוקת" ואת פרשת "בלק", בנוסח תימני.
בין היגוי למנגינה, בין שניהם לבין טעמי המקרא 233883
אכן, אין זה משנה שאתה מכיר את כל סוגי המניינים לעדותיהם. משום שצורת ההיגוי, כמו גם המנגינה, אינה פוגמת כלל במשמעות ובהבנה ולכן לא נבנו סביבה אותם מנגנוני הגנה שנבנו סביב המערכות הנוגעות להבנה, כמו ''טעמי המקרא'' מבחינת הפיסוק שבהם.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים