 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן, נפסטר היתה ה P2P הראשונה, אבל היא היתה שונה בשגיאה הבאה: היא הכילה *קטלוג* של כל השירים הזמינים על שרת נפסטר בעצמו, ועל כך ההרשעה (להבדיל מיורשיה שהיו זהירים הרבה יותר): לגבי התמודדות בהפרת זכויות יוצרים: בתגובה לאביב התייחסתי גם לתוכנות רגילות, ולא רק משחקים, שדורשות רישום לצורך אפשור פונקציות נוספות בהן, כולל עדכון שוטף של בסיס הנתונים. לגבי העברת קבצי מסמכים ומוזיקה ב P2P ההגנה נראית בעייתית יותר, ונראה שהתביעות לא משיגות את יעדן. מנסים למצוא פתרונות אחרים, כמו אחד שמצאתי באתר הבא: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נערוך השוואה קטנה בין Napster (הישנה) ל Emule. בקבצי MP3, כידוע קיימים שני סטנדרטים לאחסון של מידע נוסף בתוך הקובץ, כגון שם האמן, שם השיר, ז'אנר וכד'. מה שמוכר בשמות IDtagV1 ו IDtagV2. כלומר למען הנוחות, גוש הבתים שהוא קובץ MP3 יכול להכיל בתוכו מידע המזהה את השיר, כדי לחסוך את הצורך לשמור מידע זה בנפרד. השוואה בין תכונותיהן של Napster ו Emule: נפסטר - טכניקת P2P. - אינדקס נשמר על השרת. - מטפלת בקבצי MP3 בלבד. - תהליך האינדוקס בוחן את המידע ב ID tags. אימיול - טכניקת P2P. - אינדקס נשמר על השרת. - מטפלת בכל סוגי הקבצים. - תהליך האינדוקס מתייחס לשם הקובץ בלבד ולחתימה שלו. כלומר ההבדל ה"מהותי" בין Napster ל Emule בהקשר של הבסיס לתביעה, הוא הבתים עצמם בקובץ שאותו בוחן תהליך האינדוקס1. האינדקס של Napster יכול להראות כמו טבלה עם שם האומן ושם השיר. האינדקס של Emule נראה כמו טבלה עם חתימה ושם קובץ. הערכים שמופיעים באינדקס, בשני המקרים, מוזנים לתוכו עפ"י הערכים שבוחר המשתמש להכניס לקובץ שהוא משתף1. ב Napster אני אערוך את ה ID tag ואכתוב אומן: "לא חרדי", וחיפוש על "לא חרדי" יעלה את הקובץ. ב Emule אני פשוט אקרא לקובץ "לא חרדי.mp3", ואותו חיפוש יעלה את הקובץ2. בשני המקרים התוכן של הקובץ, כמו גם התוכן של האינדקס, תלויים במשתמש ולא בתוכנה או בשרת. כלומר אין הבדל מהותי. או ליתר דיוק, הטענה כי הפער העצום בין ההתייחסות אליהן (תביעה משפטית בומבסטית לעומת חוקי לגמרי ו"התוכנות לא אשמות"), נובע מההבדל הזניח הזה בינהן, היא אבסורדית. _______ העיקרון של נעילת פיצ'רים ופתיחתם לאחר תשלום לא נמצא בסביבה מהיום. זו צורת ההגנה הישנה ביותר בספר, והקלה ביותר לפריצה. מעולם לא קרה לי שהשיטה הזאת עצרה מבעדי להשתמש בתוכנה כלשהי. תמיד מצאתי פריצה או עותק פרוץ איפשהו באינטרנט (ולפני זה ב BBS-ים). ישנן עשרות קבוצות של האקרים שם בחוץ, תחת מגוון מעניין של שמות, שעוסקות בפריצות מהסוג הזה ללא תשלום ובקצב מסחרר. זמן ההמתנה לפריצה או לעותק פרוץ של תוכנה פופולרית עומד על שעות. זמן ההמתנה עולה עד שבועות. אבל דבר אחד בטוח: שיטת ההגנה הזאת לא הייתה מעולם ולא תהייה לעולם כלי יעיל להגנה על זכויות יוצרים. _______ בוקר טוב ווטסון ידידי, הלינק השני שלך מתאר בדיוק את מה שמתואר בידיעה שלרגל פרסומה התכנסנו כאן היום. אני שמח לבשר לך שבמהלכם של שני ימי דיון ובערך עשר תגובות עברת את התהליך ההתפכחותי שעברו חברות התקליטים בעולם. אני גם מרשה לעצמי להסיק מכך שאתה זונח את הטענה שתביעות יכולות למגר את תופעת הP2P. מעבר לכך קל להווכח שבעתיד אמצעי ההפצה העיקרי של קניין רוחני, או לפחות חלק מסוגי הקניין הרוחני (קרי: שירים) יהיה האינטרנט (לא בהכרח ע"י P2P). השאלה היחידה שנותרת היא האם תצליח הטלת המס לאכוף את זכויות הקניין. אני טוען שהכל עומד ביחס ישר לתמחור של חברות התקליטים. המאבק התחיל מהניסיון שלהם לסחוט כמה שיותר כסף משירים ע"י הפקעת מחירים, והוא יימשך כל עוד הם יישארו בגישה הזאת. הניחוש שלי הוא שהמס יהיה זניח בהתחלה, וחברות התקליטים תנסנה להעלות אותו לאט לאט, או להוסיף לו כל מיני סעיפים דרקוניים. _______ 1 טוב שם הקובץ נאגר במיקום שונה על הדיסק, אבל זה זניח. 2 את החתימה למעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''התהליך ההתפכחותי שלחברות התקליטים בעולם לקח כמה שנים לעבור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינדקס של נאפסטר נשמר על שרת של חברת נאפסטר. האינדקס של אימיול נשמר במאות ואלפי שרתים פרטיים ברחבי העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההבדל בין Napster לEmule מהבחינה הזו הוא שEmule הוסיפה למודל של Napster "עמוד שידרה" של שרתים לפי המודל שהיה כבר קיים בפרוטוקול ה-IRC. ביחד עם העובדה שEmule פתוחה ולא שייכת לאיזושהי חברה ספציפית. ההבדל הזה לדעתך אמור להסביר את הפער בין התביעה שספגה Napster, לבין התפיסה כי "התוכנות לא אשמות" שמופנית כלפי Emule ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |