בתשובה לרועי, 20/06/01 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני ערה לחלוטין למבדקי האיבחון, גם אלה הנערכים בניצן. ועדיין א.המונחים ''דיסלקט'' ו''דיסגרף'' שגורים וידועים היום, יותר מדי לטעמי. לכן ילדים רבים לא מגיעים כלל לאיבחון - המורים וההורים ''מאבחנים'' את הבעיה לבד ומשננים אותה לילד. (הוא לא אשם, יש לו בעיה אוביקטיבית. הוא דיסלקט. הם יותר חכמים, זה ידוע, אינטילגנטים כאלה. בבית ספר לא מבינים אותו אבל הוא עוד יראה להם). ב. חלק מהאיבחונים הם טיפשיים, וה-ראיה היא עשרות מוציאי הקלות בפסיכומטרי כי הם לא מספיקים (נו, באמת). יש הבדל בין איבחון מקצועי, בגיל צעיר, שבודק בעיות מוטוריות ואחרות ומתודד איתן, לבין לבדוק אם ילד כותב בשגיאות ולהסיק שהוא דיסלקט. יפה אמרת- אין כזה דבר, שגיאות כתיב בלתי ניתנות לשיפור. הכתיב משתפר עם אימון- לכן צריך להתאמן. כנ''ל דיסגרפיה- בין אם זו עצלות ובין אם באמת דיסגרפיה- זה לא מצב בלתי הפיך. אין קשר (סמיילי) בין ליקויי למידה לנכות- לו היתה אפשרות, ולו זעירה, שנכה שיתאמן יוכל ללכת, לא היה הורה אחד שיסתתר מאחורי הנכות ולא ירדה בילדו אימונים בלתי פוסקים. אני תוהה מדוע בלמידה שהיא דיני נפשות זה לא כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב אחרת ממך. אני מאמין כי אכן לחלק גדול מהאוכלוסיה יש ליקויים כאילו או אחרים שקשורים לנושא זה. האם הם גדולים יותר או קטנים יותר לא צריך להשפיע על העובדה כי הם קיימים. בעוד שהיום מטפלים בהם או לפחות מנסים על ידי זה שנותנים להם הקלות מסוגים שונים דבר שיוצר פיתרון רק מועיל. הערכות זמן במבחנים הם ההוכחה הטובה ביותר. הבדיקה במבחן בדרך כלל היא על ידע ולא על כמות ידע ששניתן להוציא בפרק זמן מוגבל. הרעיוןם שנתינת זמן מכסימום הוא על מנת שמי שעושה את המבחן גם יסיים אותו אי פעם ולא ימשיך אותו לעד. אבל כאשר נותנים לאדם כל שהוא עוד 25% זמן או לפעמים יותר מה שנותן לו את האופציה לסיים את המבחן בצורה נורמלית (בשבילו) רק מוסיף ולא מזיק כלל. בהחלט יתכן ורוב גדול בציבור זקוק לזמן גדול יותר סבמיבחנים ללא קשר לדיסגרפיה או דיסלקציה אבל נתון זה כלל לא מוריד את הצורך לתת את ה"הקלות" הללו למי שכן זקוק להם. אני לא יודע על אילו איבחונים את מדברת אבל בתור אחד שעבר שלוש פעמים בחייו אם לא יותר אבחונים מסוגים אילו האיבחונים ארוכים והניתוח שלהם ארוך גם כן בדרך כלל. אני מאמין ומקווה שמי שבנה אותם ידע מה הוא עושה. בנוגע לשגיאות כתיב? השיפור בנושא זה משתנה מאדם לאדם, יש כאילו שלמרות שיכתבו או יקראו שנים עדיין לא תשתפר איכות הכתיבה שלהם. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שאני כותב המון יחסית לפעם ועל אף שהאיכות של הכתיבה שלי בזיהוי שגיאות עלתה עדיין כמות השגיאות גדולה מאוד ולעיתים כלל לא מובחנת על ידי. וכן יש קשר לנכות כיוון שגם זו היא בעיית נכות שונה מהנורמל אשר לא תמיד אפשר לשפר אותה. אגב גם נכה יכול להשתפר תלוי איזו נכות יש לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לשים מגבלת זמן קשיחה? מדוע לא להעניק פרק זמן בלתי מוגבל גם לנו, פשוטי העם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניסיון שהיה לי בנושא בחינות גיליתי שיש אנשים שאם תיתן להם גם 10 שעות הם ישארו בכיתה למרות שהם יכולים לסיים מבחן גם בשלוש. אולם אני לא רואה סיבה למה זמן המבחן צריך להיות קצר כל כך בדרך כלל אלא להפיך הרעיון בבחינה הוא להראות ישע ולא זיכרון קצר ועל כן אני בהחלט תומך בהגדלת זמן הבחינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמטפל 10 שעות במבחן שהוא גמר לענות עליו ב3 שעות, בהכרח מקלקל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתך, אולם אותו אחד גם יכול להזכר בדבר נוסף אחרי חמש שעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין טעם במגבלת זמן במבחנים באופן כללי. אם המורה לא מבין את החומר אותו הוא מלמד, הוא יכול לתת ציונים טובים למי שלמד אותו בעל פה ולמי שעונה מהר על השאלות הפשוטות. אני גם לא מבין למה המבחנים נערכים בלי כל חומר עזר. בוחן שמבין הייטב את החומר יכול לחבר שאלה שאינה מופיעה בספר הלימוד. המרצה שלי לסטטיסטיקה, פרופ' עוזי מוטרו, נותן מבחנים עם חומר פתוח, בלי בחירה ועם זמן מספיק. הוא אומר שלעולם לא ידפקו על דלת משרדו של סטטיסטיקאי ויבקשו ממנו לפתור תוך שעה ארבע בעיות מתוך חמש בלי להביט באף ספר. אני מזמין את אוהדי החינוך הקיים להצדיק את שיטת הבחינות הקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגמרי. אני אדם קצת סנילי, וקשה לי לזכור כמויות של חומר לבחינה. בחינות בחומר סגור הן בחינות של שינון. הרעיון הוא מגוחך. לעולם לא אתבקש להביע דעתי על משהו מתוך זכרון. להפך. כל פעם שאכתוב מאמר, בתור חוקר, אני אהיה חייב להביא מראה מקום מדוייק. אז מה זה משנה אם למבחן זה או אחר אני זוכר את הפרטים בעל-פה? חסר מטרה לגמרי, ומראה, לדעתי, על עצלנות של המרצה מצד אחד, ועל חוסר אמון ביכולת המחשבה של הסטודנטים מצד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי גם להוסיף שאני מקירה אדם הפעיל באוניברסיטה העיברית שלוקח טרופות העוזרות לו בדיסלקציה והדיסקלקוליטיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמנתי, לקחתי חלק מהן שבעה ימים בשבוע במקום חמישה כי הייתי לחוץ מאוד על שיפור המצב, אחת מהן הפסקתי למצוא בארץ ו... ופתאום, אחרי שש שנות טיפול מוצלחות נשרתי מכל הקורסים. לא הייתה לי בעיה לסגור את התואר ולהרשם לתואר שני. אבל נרשמתי לתואר שני במה שהצלחתי ללמוד. כמו כן התפקחתי מהאשליה שאני אישית יכול להיות מסודר כשאני שייך לציבור כל כך מקופח. אי אפשר להיות מטופל ביעילות אצל נוירולוג שגר בצידו השני של העולם. כעת המצב טוב יותר אבל רחוק מלהשביע רצון. הפחד שכל תקציב המשפחה יוצא לנצח על העזרה לי, לא נוטש אותי. אני מפחד שמסיבה זו הבן יהיה ילד מוזנח כמו שאחיותי היו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגיאות *לא אמורות* להיות מובחנות על ידיך, אחרת לא היית דיסגרף. הלא כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקן כן חלקן לא, בדיסגרפיה יש גם את החלק של שגיאות הכתיב, למעשה לא פעם לאחר שאני קורא דבר שרשמתי ותיקנתי אני מזהה שגיאות נוספות, הסיבה היא שאני מאומן במילים שלמות, מעין צילום מילים שכאשר אני רואה מילה שכתובה לא נכון הדבר בדרך כלל מפריע לי בעין, מצד שני אני קורא מהר ואפילו מהר מאוד יחסית בצורה שבה הראש משלים חלק מהמילים שבמשפט שכבר רשמתי ולכן אני כלל לא קורא את המילה אלא מביט בה מה שגורם לי לפספוסים מידי פעם. בכל מקרה הטריק של הדיסגרפיה הוא שהיא משתפרת אם הזמן, אם וכאשר פעם רוב המילים שלי היו מלאות בשגיאות כמות המילים היום ירדה פלאים בעיברית אולם נשארה גדולה עד גדולה מאוד באנגלית. ומה שעוד יותר אולי מפתיע הוא שלי מאוד מפריע לקרוא קטע כתוב אם שגיאות אפילו אם הוא שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, סוף סוף אפשר לפתח דיון עינייני. התפיסה השגוייה שלך לגבי ליקויי למידה אופינית בעיקר לבעלי ליקויי ראיה. לרוב הם לא מבינים למה אני כותב מודעות עבור מי שלא קורא. זה לא כך. לקות למידה היא תקלה לסרוגין. בדיוק כמו שנורה של פנס יכולה לדלוק לפעמים בגלל מגע רופף. אם דיסגרף יקרא עשר פעמים כל מה שכתב, יתכן שהוא יעלה על חלק קטן מהשגיאות שלו ויתכן שהוא יעלה על חלק גדול מהן. זה תלוי ברמת הדיסגרפיה, ברמת הריכוז, זה תלוי בהוראה המתקנת שהוא קיבל ובאסטרטגיות למידה שהוא מפעיל וגם בתרופות שהוא לוקח. אחת הסיבות שיש לאנשים דיעה קדומה לגבי בעיתינו היא חוסר העיקביות שלה. הם לא יחשדו בפנס שדולק לפעמים שהוא שקרן או לא שפוי, אבל בנו כן. הם לא טופסים איזו אומללות זו לא להצליח לחשב בלי שגיאות ולא לכתוב בלי שגיאות. הם בטוחים שאם אנחנו לפעמים מצליחים סימן שאנחנו נהנים להיכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושב שאתה סובל מפראנויה. מי אמר לך לאחרונה שאתה שקרן או לא שפוי. המגננה שלך היא כל-כך קיצונית, עד כי אני באמת מתחיל לחשוד שאתה מסתיר משהו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Please, do lay off. Get off his back
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי שפיות מופיעה במודלים פסאדו-פסיכולוגים מיושנים. לא בדיון הזה. לגבי האשמה בשקרים, אתם מתעקשים שרוב המאובחנים מתחזים. אם מתחזים אינם שקרנים בעינך, אז אין לי מושג על מה אתה מדבר. אל תשאל אותי איך אני מסיק שזו דעתכם על רוב המאובחנים. אתם בטוחים שיש הרבה מאובחנים בגלל המתחזים. מכאן, שאינכם חושבים שזו קבוצת מיעוט קטנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזרי לי להבין. האם שנה בשרות לאומי ועבודה בלשכת הרווחה נתנה לך ידע נרחב וכלי ביקורת טובים כל כך שאת יכולה לקבוע בנחרצות כזו שהאיבחונים הם טיפשיים? הקביעה שלך שלפעמים קל יותר להשליך על דיסלקציה או דיסגרפיה בעיה פשוטה של תירגולת, כללית ושטחית ואינני משוכנע שהיא מיתמכת בממצעים כלשהם. מזכיר לי את הצורה בה ניסו" להילחם "באיטרות על ידי מכות או קשירת ידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני לא מוסמכת לקבוע קביעות נחרצות פחות או יותר מכל אחד אחר כאן. הבעתי את דעתי. דעתי מבוססת על מה שראיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי גילית, נכון את באמת לא מוסמכת. סבבא אם הדעות, אבל קחי בחשבון שדעות כאלה פוגעות בהרבה ילדים, ממררות את חייהם למעשה, אז אולי בכל זאת כדאי לחשוב עוד רגע לפחות על הנחרצות. א- לא היו פחות ליקויי למידה פעם, היתה הרבה יותר נשירה מבית ספר, רבים מהנושרים היו עם ליקויים כאלה ואחרים. ב- ליקויי למידה כוללים ליקויים שונים, דיסלקציה היא קטגוריה של ליקויים ברמות חומרה שונות. בד"כ אימון לא עוזר ג- ברמות בינוניות ומטה של חומרה, לימוד על ידי אסטרטגיות שונות (שפה כמכלול למשל הזכירו פה או בשיטה "הרגילה" של אות אות וכו') עשויה לעזור - רוב האנשים משתמשים באסטרטגיות שונות על מנת לקרוא (אנחנו למשל קוראים באופן שונה מילה מוכרת ומילה מוחגרנקית.... לא מוכרת) אחת הבעיות יכולה למשל להיות שאחת הדרכים חסומה. ניתן לפצות על ידי שיפור דרכים אחרות ואז באמת רואים שיפור. ד- חלק מהעניין הוא שלילדים שונים מתאימות אסטרטגיות שונות ולכן תמיד התעקשות על אסטרטגיה אחת היא בעייתית, רצויה גמישות ה- מן הסתם יש ילדים או הורים ש "עובדים " על המערכת, אבל מהניסיון שלי (פסיכולית של בית ספר במשך שנה, ועוד כמה שנים פה ושם) ילדים לא במיוחד נהנים מהדימוי הזה , במיוחד לא בגיל צעיר. ובכל מקרה יש המון ילדים במערכת שלא מקבלים עזרה המגיעה להם, הם מקבלים בעיקר זלזול מהמורים, תחושת כשלון מההורים, והמון בקורת. כשרואים ילד כזה מקרוב, זה מאד עצוב. אני באופן אישי מעדיפה לתת הקלה לכמה ילדים למרות שאולי לא מגיע להם ולהניח שאלו שכן זקוקים לעזרה יקבלו אותה. ו- קשה לי לענות לגבי הדייקנות של ניצן, זה דורש באמת בקיאות גבוהה, אני מכירה רק את חלק מהמבחנים, זה נכון שאין מספיק גיבוי מחקרי עדיין לפעמים, אבל ניצן כמו גופים אחרים עושים כדי לשפר זאת. בד"כ לא מסתמכים רק על ניצן, גם ממבחנים פסיכולגיים נוספים ניתן לקבל "רמזים" על קיומם של קשיים. אה וגם, נכון לשנה שעברה, מבחן בניצן עלה 600 ש"ח לא אלפי שקלים. לפחות בב"ס יסודי ניתן לבצע מבחנים גם דרך בית הספר ואז הם בחינם (אבל מלווים את התלמיד).... החלטה לבצע מבחן מתקבלת על ידי הצוות בב"ס לא ההורים! ז- ריטלין , לפחות בשנים האחרונות, חייב במרשם רופא, אבל נכון שגם הם לא פעם ממהרים לרשום. ההורים צריכים להפעיל שיקול דעת ולהתיעץ, יש עוד דרכי טיפול. אבל לגבי החבר מהכנרת... לא לעשות כלום זה לא תמיד לטובת הילד, למרות שנכון כמובן שלפעמים המורים הם סתם חסרי סבלנות ונכונות! ואז עדיף להתעלם מהם... פיספסתי משהו? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני מזמינה אותך לבדוק את מערכת החינוך החרדית. (לא "אל המעיין"). כמעט אפס אחוז נשירה וכמעט אפס אחוז ילדים שלא יודעים לקרוא. כמעט ואין דבר כזה, יש מודעות עצומה לקריאה מסיבות ידועות, בבית ובביה"ס, והתוצאות בהתאם. אין "יותר" או "פחות" ליקויי למידה, יש מוגדרים בעייתים יותר ומוגדרים פחות. אני מעדיפה לא להגדיר ילד בעייתי בקלות רבה מדי, צר לי שאת רואה בכך פגיעה בו. ב. אימון עוזר גם עוזר, קראי את הבחור הדיסלקט שמעיד על כך כאן ממש. ג.סבבה. אמרתי- ללמד, לא לעשות חיים קלים "הילד דיסלקט". ד.כנ"ל ה. . קראי תגובת מקבל ההקלות המתחזה כאן ממש. שיחק אותה, ובושה למערכת. אין מספר מסויים נתון של ילדים עם בעיות, צריך להגדיר כל ילד. לא אמור להיות שום ילד בעייתי שמתעלמים ממנו או שום ילד ש"מרוויח". ו. האם לא זה מה שאמרתי? שיש לבדוק ולאבחן כמה שיותר ולהגיע לשורש העניין אצל כל ילד ולא להתמכר לדיסלקציה גורפת? גם הורים יכולים להחליט על איבחון. ז.ריטלין מחייב מרשם רופא כמו שאני הייתי חייבת אישור רפואי לפני שיעורי נהיגה. יכולתי להגיע בלי יד- הרופא לא הרים את הראש מהפתק. הורים שמו לב לתופעות הלוואי של הריטלין, ויש כיום עמותה נגד סימום ילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה לחזק את מה שאת אומרת, גם בקשר לסעיף ה, רק שאני רוצה להבהיר משהו. אני לא ביקשתי את ההקלות - אפשר לומר שהן כמעט נכפו עלי. במשך שבועות ארוכים המחנכת שלי נידנדה לי ללכת ליועצת, ומאחר שזה לא עניין אותי ושזה לא היה חשוב לי, לא התייחסתי. בהתקרב הבחינות הלחץ נעשה תקיף יותר, ולבסוף היא כמעט צעקה עלי. נו טוב, הלכתי, ובלי שום בדיקה *חיכה* לי שם אישור. מה גם שלבסוף לא השתמשתי במלוא הפריווילגיות, ולדעתי במקרים שכן השתמשתי ניזוקתי. מעבר לכך, אמצעים אחרים שבהן השתמשו המורות כדי להעלות את הממוצע הכיתתי היו כמעט לא מוסווים, ורובם "לא אתיים", אם יש קוד אתי למסדר האחיות הפדגוגי. נ.ב. הייתי עשוי להרגיש אשם על מעללי, אבל הלימודים התיכוניים שלי היו פיאסקו מתמשך, וזכאותי לשיכתוב היא בפירוש לא הנלעגת שבהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמלא המדיום הזה הייתי משתמשת במילים כל כך בוטות כנגד ההצרה המטופשת והמעליבה הזאת שכתבת את בכלל יודעת מה ריטלין עושה לילדים היפראקטיבים שאת מעיזה לכתוב את המשפט האידיוטי הזה? את בכלל יודעת מה זה לא להיות מסוגל לשבת לרגע אחד ולהקשיב כשפתאום יש דרך? את בכלל יודעת איך ריטלין עובד ומה המשמעויות של השימוש בו? את יודעת את פוטנציאל ההתמכרות אליו או את ההרכב הכימי שלו? מה את בכלל יודעת שאת מרשה לעצמך להעביר ביקורת כל כך בוטה שתסלחי לי אבל את פשוט מזבלת בשכל (ורציתי לכתוב משהו אחר!) לפני שאת ממציאה המצאות ומדברת על סימום ילדים שבי תפתחי את האינטרנט שאת יודעת להשתמש בו כל כך יפה ותכנסי למדליין שם תוכלי למצוא כמות מכובדת של מאמרים בכל הנוגע לריטלין ואולי תוכלי להשכיל וללמוד משהו אדם בור ולא נאור שכמותך! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל , הרשי לי לציין, שאם את בעצמך קראת כל כך הרבה מאמרים, היתכן שפרט אחד נשמט מהמידע שכה צברת? הריטאלין אכן שייך לסם ממשפחת הקוקאיןוהוא ממכר! נכון, התרופה יכולה לעזור אבל היא ממכרת ולעניין זה את לא יכולה להתכחש.... וחוצמזה ,אולי כדאי שתרגיעי במצב הרוח הקרבי שלך?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת? אמת חייבת להתייחס גם לכמות! בטח שאימון עוזר. את כל הילדות שלי הוצאתי על אימונים בקריאה מהירה וכתיבה בלי שגיאות. האמיני לי שכמעט שלא עשיתי שום דבר אחר בילדותי ובנעורי. ברור שזה עזר. כעת יש לי פי עשר פוחת שגיאות כתיב ממה שהיה לי בכיתה ה'. רוב חברי כתבו בכיתה ה' בלי שגיאות בכלל ואני עדיין כותב בשגיאות. הקריאה העברית שלי הפכל לקלה ומהירה יותר בזכות האימון- עבל עדיין היא היתה מספיק איטית בשביל לזכות אותי בתוספות זמן. לפני תחילת לימודי באוניברסיטה התחלתי לקחת טיפול רפואי חדשני בארה"ב. הצלחת הטיפול מנעה ממני את ההתאמות כששפת המבחן היא עברית. את הקריאה האנגלית שלי הטיפול הפך לחסרת שגיאות וללא מעייפת אבל היא עדיין איטית מאוד. היא משתפרת אבל כניארה שעד סוף חיי המחשב יקריא לי את הספרות האנגלית בקול רם לתוך האוזניות. האימון עוזר. טוב שהתעמנתי. אבל הוא לא עוזר מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום חינוך לא בא במקום טיפול רפואי. אבחון של ילד כדיסלקט אמור להפנות אותו לטיפול רפואי לצד הלמידה. הבעיה היא שהמערכת הרפואית מתייחסת אלינו הרבה יותר גרוע מאשר המערכת החינוכית. אישית, אני טס עד לניו יורק, פעם בשנה כדי לקבל טיפול בשיטה שקיימת כבר עשרים שנה (זה מעט זמן בקנה מידה רפואי. הריטלין למשל מוכרת לחלק מהחוקרים כבר שישים שנה). אם את מתעלמת מדיסלקסיה והמורה להתעמלות מתעלם משבר ברגל, אתם לא עושים את תפקידכם טוב יותר. אני משוכנע שיש לך רק כוונות טובות. פשוט כדאי שתקחי דעה זאת בחשבון. אל האתר של הרופא שלי: www.dyslexiaonline.com
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדו, וגם אחרים: אם תקפידו להתיל קישורים ב: //:http, ניתן יהיה ללחוץ עליהם ולהגיע מיד לאתר. דוגמא: http://www.dyslexiaonline.com |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבדקים דרך ניצן לפני שנתיים עלו לי 1200 שקל בשביל האוניברסיטה. אני כבר לא זוכר כמה עלו לי לי מבדקים לבגרויות וכנ"ל בכיתה ג, אבל בכל פעם נידרשתי לעשות מחדש. (מי יודע אולי הילד "נירפא") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני כמוך שרתתי בשרות בכיתה "קטנה" וגם אני הייתי עדה לכך שכל תלמיד שהיה להם בעיה איתו (היה מפריע בכיתה בצורה עלימה) האיפו לכיתה שאני מכנה "המיזבלה" של הב"ס. לא שאני חס ושלום חושבת שהילדים האלה הם זבל הקוונה שלי בקינוי היא ביחס של המערכת לכיתה ולילדים. נכון היו שם ילדים שלא היו צריכים להיות שם וגם הטיפול באלה שהיו היה מגוחך. אך לדעתי ההתקפה שלך (כמו גם של דובי) נגד כל הנושא של קשיי למידה מותעת. מכוון שזה בבסיסו דבר קיים והפק' הוא במערכת. נ.ב אני מעוד מקווה שהאבחונים הם לא שטויות. כי אני אישית תרמתי להם (במלו הרצינות) לפחות עסר שעות מחיי. מה שגם אם הם מפגרות זה אומר עלי שאני אצלנית או/ומטומטמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתך מבוססת על מה שראית? את מצליחה לראות שמערכת העצבים תקינה? את יכולה לראות שאין פגמים עיצביים באיזורי מוח שונים? אם את פשוט 'רואה' איפה יש ואיפה אין בעיות, איך זה שהמומחים הדגולים ביותר צריכים לערוך איבחונים מדוקדקים במשך שעות ארוכות? איך זה שהם צריכים להשתמש במיכשור וערכות מבחן שאת פשוט מסתדרת בלעדיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, המלחמה באיטרות בשיטה זו הצליחה. היא רק חסרת טעם וממררת את חיי הילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנה הגדר ''הצליחה''. הילדים הללו אכן למדו לכתוב ביד ימין. אבל הם עדיין עשו פעולות אחרות (כגון צחצוח שיניים) ביד שמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתב היד של שמאליים שהורגלו לכתוב ביד ימין הוא בלתי קריא, והבנתי שהם מפתחים בעיות קורדינציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דברי, דברי, שכולם יבינו מי בדיוק מציק לנו במערכת החינוך. שכולם יבינו כמה טיפש צריך להיות בכדי להחזיק בדעות כשלך למרות 'הכרות' עם העניין. גם אם תכירי אלף מאובחנים, את עדיין תחשבי שחינוך טוב מרפא בעיות נוירולוגיות ושרודנות היא חינוך טוב. אסור לתת לך להתקרב לילדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |