בתשובה להאייל האלמוני, 13/11/04 8:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגוף העניין (סיכום דברים שנאמרו): 1.א. אאל"ט, אמנת ג'נבה (שהיא המקור לעניין זה) מתייחסת להגנה על מה שמכונה "אוכלוסיות מוגנות" (Protected person). אחת האוכלוסיות מסוג זה הם האזרחים המצויים בשטח כבוש. מאחר שהשטחים נכבשו, הרי לצורך העניין הפכו באותו רגע תושביהם לאזרחים מוגנים תחת האמנה. מאותה נקודה, אנשים אלו נותרים "אזרחים מוגנים", גם אם השטח עצמו הוא no man's land. ב. אתה חוזר אחורה לועידת סן-רמו, אבל יש החלטת או"ם מאוחרת יותר על השטח, והיא החלטת החלוקה, ולפי החלטה זו השטח מיועד למדינה פלסטינית. 2. אני עצמי התחבטתי בשאלה הזו ארוכות, אך בתגובה מאוחרת יותר בפתיל זה (אני לא מצליח למצוא אותה) ציטט מישהו פרשנות של גורמי או"ם לסעיף הנ"ל באמנת ג'נבה, פרשנות שקבעה במפורש שגם עידוד ממשלתי להתיישבות נחשב אסור. באותה פרשנות נמתחה ביקורת על הניסוח המעורפל של הסעיף המקורי. הנקודה היא שזו פרשנות רשמית של האו"ם, שנכתבה *בשנות ה- 50*, לפני כיבוש השטחים בידי ישראל, ולכן אין ספק שאינה מוטה פוליטית. 3. מסכים, אבל איך השתחלו ביילין ושריד לכאן? הם מעולם לא היו ראשי ממשלה או שרים במשרדים שעודדו התיישבות בשטחים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1א. לא מדובר כאן על אוכלוסיות אלא על השטח. היישובים היהודיים ביש"ע לא קמו על אדמות האוכלוסיות המוגנות (ונשאלת שאלה נוספת, האם התקוממות עממית כמו האינתיפאדה הראשונה לא שוללת מהם את הפריבילגיה הזו, אבל זה כבר נושא לדיון אחר) - חלקם קמו על חורבות יישובים יהודיים שנכבשו ב48', חלקם על אדמות מדינה של הכח הכובש, וחלקם על אדמות שנרכשו כחוק ע"י אנשים פרטיים מהאוכלוסיה המוגנת, תוך תשלום מחיר הוגן (כלומר ללא ניצול הכח הצבאי של ישראל). ב. הערבים הכריזו שאינם מכירים בהחלטה, ואף פלשו (בהזמנת ובעידוד המנהיגות של ערביי א"י) לארץ כדי לבטלה. (בהערת אגב, בעקבות פלישה זו חזרו בהן רבות ממדינות האו"ם, כולל ארה"ב, מתמיכתן בהחלטת החלוקה). התוצאה היחידה של ההחלטה היתה נסיגת הבריטים, ואילו הקמת מדינת ישראל היתה בזכות כוחו של צה"ל, ולא בזכות ההחלטה ההיא. אי לכך, לא הערבים ולא מדינות המערב יכולים לבוא בידיים נקיות ולבקש הכרה של ישראל בהחלטה זו. 2. ראיתי את התגובה שאתה מדבר עליה, וכבר עניתי שהביקורת הנ"ל נמתחה ע"י ועדה בשנות ה90, אשר מונתה (קרוב לודאי) אד-הוק להרשיע את ישראל, ולצורך כך גם הועמד בראשה משפטן ירדני (ולכן גם יש סיכוי של 70% שהוא "פלשתיני"), היא אכן מבקרת את הניסוח, ומציעה ניסוח חלופי שמרשיע את ישראל (ואת מי שבחר להתגורר ביש"ע בעצמו). השואת הניסוח של הועדה עם הניסוח המקורי מחדדת את ההבדלים בין החוק הקיים, לבין החוק כפי שאוייבי ישראל היו רוצים לראותו. 3. עקרון האחריות הקולקטיבית קובע שכל שר אחראי למדיניות הממשלה כולה, לכן גם שר המשפטים וגם שר החינוך אחראים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |