בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 27/11/04 15:07
"? What if god was one of us" 265252
אם אני מבינה אותך נכון הרי אתה טוען שיש בעצם שתי אפשרויות : 1. הבחירה שלנו היא אקראית- במקרה כזה אי אפשר לקרוא לתהליך הזה בחירה מכוונת או רצונית. 2. הבחירה שלנו היא לפי קריטריונים מסויימים, פנימיים ו/או חיצוניים -ולפיכך גם במקרה זה היא אינה בחירה חופשית אלא תוצאה הכרחית של הקריטריונים הללו.

בתוך הקריטריונים לפיהם אנו מקבלים החלטה, מצוי גם קריטריון מוסרי. כלומר כמה טוב או רע המעשה הזה בעינינו. בקריטריון הזה יש לנו חופש בחירה. משמעות הדבר היא שבענייני טוב ורע, חוק האינרציה אינו פועל על האדם. כלומר פעילות מסויימת יכולה להיות אוטונומית, ולא חייבת לנבוע ממשהו שהוא חיצוני לרצון האדם עצמו.

אם אקח את דוגמאת האוטובוס, בתוך בליל האינפורמציה שזורמת אל תודעתי לפני ההחלטה לקום או לא לקום, יש גם אינפורמציה על היות המעשה "טוב" או "רע", בהתאם לסולם הערכים הספציפי שלי. *בתוך מרווח מסויים* של "טוב" ו"רע", יש לי אפשרות לבחור באופן אוטונומי. אין שום אילוץ פיזיקלי, חינוכי, או נפשי המכריח אותי לעשות זאת- מעבר להחלטה שלי לרצות טוב או לא. החינוך שקבלתי, ניסיון החיים, והאישיות שלי אמנם מגדירים לי את מרווח הבחירה, אבל לא מאלצים אותי לבחור בחירה זו או אחרת במקרה שנמצא בתוך המרווח הזה.
אמנם יש מצבים בהם ההבדל בין טוב ורע כל כך ברורים לאדם שבעצם אין שם בחירה ממשית. אבל לכל אדם יש מרווח של טוב ורע שבו הוא מתלבט. עצם קיומו של מרווח כזה מאפשר לאנשים להשתנות לטוב או לרע. אם הגבול בין טוב ורע אצל האדם היה צר והכרחי, הרי האדם לא היה יכול לשנות אותו, ולהשתנות בעצמו.

כאשר אדם מגדיל מבחירתו את שאיפת הטוב שבו, הוא משנה את מרווח הבחירה שלו למצבים עדינים יותר, ואפשר גם להפך, אם אדם מקטין את שאיפת הטוב שבו, הוא מדרדר את מרווח הבחירה שלו, והופך להיות מסוגל לעשות דברים שפעם לא היה מעלה בדעתו.
מה שעומד בבסיס מה שאני כותבת כאן היא הנחת היסוד שלאדם יש ישות נפרדת, והוא אינו רק סך כל האטומים והמולקולות שלו, והתהליכים המתרחשים בהם. רק במקרה כזה יש משמעות לאמירה שיש רצון שהוא אוטונומי, ואינו נובע מתהליכים שקדמו לו, כאשר הוא תוצאה הכרחית שלהם.

בקיצור- לאדם יש רצון, (אולי אפשר להוסיף שברצון הזה מוטבעת המודעות המוסרית) שהוא ראשוני ומודע לעצמו, ואינו דורש סיבה חיצונית לו כדי להיות מסוגל לבחור. הרצון הזה אמנם מצוי בתוך הקשר פיזי ורוחני המגבילים את האפשרות שלו לבחור למרווח מסויים, אולם כל עוד מרווח כזה קיים- חופש הבחירה קיים, ומאוד משפיע על התנהגות האדם החברה. אולי אפילו מגדיר אותן.
"? What if god was one of us" 265372
"כאשר אדם מגדיל *מבחירתו* את שאיפת הטוב שבו" (הדגשה שלי) - הנה, חזרנו לאותה נקודה עצמה, כמו שקורה תמיד בדיונים כאלה, רק שהזזנו את ה"חופש" לאיזו רמה אחרת, מסתורית ובלתי ברורה לי כקודמתה. איך הוא יכול להגדיל אותה *מבחירתו*?

הנה הרשימה המתוקנת:

1. במציאות הנתונה האדם בוחר להגדיל את שאיפת הטוב שבו כי זה נגזר באופן הכרחי מהקלט החושי וממצבו הפנימי של המוח שלו (שם טמונים החינוך שקיבל, הספרים שקרא, האנשים ששמע, החיווט הסינפטי, המצב ההורמונלי ועוד שבעים שומונה אלף גורמים, כמו גם המחשבות שהתעוררו בו בעבר (בהכרח!) בעקבות זה וכל השאר).

2. במציאות הנתונה האדם מגדיל, מקטין או משאיר ללא שינוי את שאיפת הטוב שלו בהסתברות זאת וזאת בהתאם לאיזה תהליך אקראי שחל במוח שלו.

3. צרוף של 2 ו 3 - לא מעניין כרגיל.

4. אדם בוחר להגדיל את שאיפת הטוב באופן "חופשי": <הכניסי הסבר כאן>
"? What if god was one of us" 265510
התשובה לעניין זה בתגובה שלי הוא המשפט: "משמעות הדבר היא שבענייני טוב ורע, חוק האינרציה אינו פועל על האדם. כלומר פעילות מסויימת יכולה להיות אוטונומית, ולא חייבת לנבוע ממשהו שהוא חיצוני לרצון האדם עצמו.". אבל טוב שאתה חוזר על השאלה, זה נותן לי הזדמנות לנסות להסביר את העניין ביותר פירוט.

ההנחה היסודית בשאלה שלך היא שה"רצון" כפוף לחוקים פיזיקליים. כלומר ההכרעה של האדם לכיוון החלטה מסויימת היא תוצאה של סיכום הכוחות הפועלים עליו, כמו בתנועה של חלקיק. לכן אתה חוזר ושואל מהם הכוחות הגורמים להכרעה הספציפית הזאת. מה שאני מנסה לומר הוא שלחלקיק הזה יש שרירים. (בפרפראזה - כנמלה בין גרגירי החול, כן הרצון המוסרי בין שאר דחפים). כלומר התנועה שלו נובעת מתוכו, ולא מכוחות חיצוניים לו.
כדי לסבר את האוזן, אשתמש בעניין המפץ הגדול. כפי שלמדתי מהאיילים המלומדים כאן, אין אפשרות לדעת מה קרה לפני, ובדיוק בעת המפץ הזה, משום שרק בנקודה זו החלו הזמן וחוקי הפיזיקה להיות תקפים. לכן לא שייך לשאול מהם הכוחות הפיזיקליים שהביאו לתהליך הזה.
(אני מודה שכדי להבין את זה אני יותר משתמשת ברציונליות שלי מאשר באינטואיציה, משום שמשהו שהוא מחוץ לזמן ולפיזיקה, הוא גם מחוץ ליכולת שלי להבין זאת בחושי). מזה שהיה "המפץ הגדול", והמציאות התחילה בנקודה מסויימת, המסקנה המתבקשת היא שהעולם הפיזיקלי שלנו מוגבל, ויש מציאות שהיא מחוצה לו, עליה אין לנו מושג. אין לנו שום דרך להבין את ה"בעיטה" שגרמה למפץ ההוא להתרחש, אבל ברור שהיה מעבר ממצב של "אין זמן ואין פיזיקה" אל מצב של "יש זמן וחוקי פיזיקה". אני חושבת שבהשלכה קטנה ניתן לקבל שאפשרי שגם בקיום העכשווי של האדם, יש זעיר אנפין של התהליך, של מעבר מה"אין פיזיקה" ל"יש פיזיקה". אין סיבה לחשוב שזה לא אפשרי.

אם אגיד אותו הדבר במילים יהודיות- אלוקים ברא את העולם. הוא זה שיצר את היש מאין, כלומר נתן את ה"בעיטה", הוא זה שנמצא מחוץ לחוקי הזמן והפיזיקה, עליו אין אפשרות לשאול לסיבת היותו, משום שהוא סיבת הסיבות ועילת העילות.
האדם נברא ב"צלם אלוקים". כמו שנאמר: "ויפח באפיו רוח חיים", וחז"ל דורשים: "כל הנופח, משלו נופח" כאילו שהאלוקים הכניס קצת מעצמו באדם, כאשר הוא נפח בו רוח חיים. במילים אחרות הוא הכניס בו מהות שאינה כפופה לפיזיקה ולזמן, ויכולה להפוך "אין" ל"יש" בזעיר אנפין. כלומר ה"רצון" יכול להפוך להתרחשות נוירונלית פיזיקלית בלי צורך בסיבה פיזיקלית מקדימה.
אמנם "הכליאה" של הניצוץ האלקי הזה בגוף פיזיקלי, מגבילה את החופש שלו במידה רבה מאוד, אבל עדיין משאירה מרווח מסויים של בחירה, שמאפשרת לו לנוע בתוך הסקלה של הטוב והרע לפי רצונו ומאמציו של האדם.

הסקאלה המוסרית היא המבטאת את הניצוץ האלוקי בעולם הזה. אם תשים לב, בפיתוי הנחש את חוה, הוא אומר לה על עץ הדעת: "כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלוקים *יודעי טוב ורע*" לכן בענייני הטוב והרע לאדם יש בחירה חופשית הנובעת מרצונו האוטונומי, כמו שנאמר "הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים". הכל נקבע מחוץ לאדם בתהליכים פיזיקליים של סיבה ומסובב מלבד הרצון לעשות טוב, שהוא אוטונומי לאדם.
יש עוד הרבה להרחיב בעניין, אבל אני מקווה שהבהרתי את הנקודה העקרית.
"? What if god was one of us" 265637
צר לי אבל לא הבהרת את הנקודה העיקרית, והיא נשארה סתומה בעיני כמו שהיתה מלכתחילה.

בשלב זה אני מנסה לדחות הצידה את השאלות המטפיזיות של קיום נשמה, ואפילו שאלות פיזיקליות של שימור האנרגיה‏1 ולהבין משהו הרבה יותר פשוט: איך אותו אפאראט "חופשי", נשמה, נפש, אלקטרון או נוירון, בוחר באופן חופשי מתוך רשימה בת שני פריטים. גם אם השתחררת מכבלי הפיזיקה, אותה נשמה צריכה להחליט אם עלי לקום באוטובוס או להמשיך להעמיד פני ישן, ואני עדיין לא מצליח להבין איך בוחרים משהו באופן "חופשי". במלים אחרות, סעיף 4 ברשימה עדיין מחכה למילוי.

רק אחרי שנעבור את המשוכה הזאת יהיה טעם לשאול את עצמנו אם אנחנו באמת זקוקים להיפותזה המטאפיזית של קיום הנשמה, או שכמו לאפלאס גם אנחנו יכולים להסתדר בלעדיה, אבל עוד לא הגענו לשם.
_______________
1- אגב, מוצא חן בעיני שאת רצונו של אלוהים אפשר ליישב עם שימור האנרגיה דרך עקרון אי הוודאות. זה נותן פרוש חדש למשפט "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". ועוד אגב: בספר [Consciousness explained [2 דניאל דנט דוחה את כל עניין הרצון החופשי כלאחר יד מנימוקים של שימור האנרגיה. אתמהה - הוא לא שמע על אפקט המנהרה, למשל?

2 - לבושתי אני מודה שלא קראתי אותו עד הסוף. אולי אביב יכתוב עליו משהו?
"? What if god was one of us" 265695
4. אני יודעת שלקום זה מעשה טוב (ולא נוח, במקרה הזה) ולהשאר לשבת זה מעשה לא טוב (ונוח במקרה הזה). עכשיו אני שואלת את עצמי: האם אני רוצה לעשות טוב, על אף שזה לא נוח? ועצמי עונה לי תשובה לפי רצונה החופשי.

נכון שחינכו אותי כל חיי לעשות טוב, אבל זה כל כך נוח לשבת עכשיו, והרגליים שלי כבר עייפות מההתרוצצות כל היום ובכלל, ההיא, על אף שהיא בהריון נראית לי רעננה כאילו שהיא עכשיו קמה משינה, ולא יזיק לה לעמוד קצת. בקיצור החינוך אין בכוחו להכריח אותי כעת לקום, אם כי הוא בוודאי זה שגורם לי להתלבטות הזאת לכתחילה. (אולי אנשים עם חינוך טוב יותר, כלל לא היו מתלבטים במקרה הספציפי הזה. הם יתלבטו במצבים עדינים יותר). גם הלחץ החברתי לא מחייב אותי, כי אף אחד שאני מכירה לא נמצא כאן, וגם שום שיקול אחר, מלבד ההכרה שזה טוב. למען האמת גם ההכרה הזאת אינה מחייבת אותי, אם אני לא נותנת לה לחייב אותי. שום מכשיר, ושום אדם לא יודע למפרע אם אני אקום בסופו של דבר או לא. גם אני לא, כל עוד אני מתלבטת. וזה לא משום שחסרה לי אינפורמציה חיצונית, אלא מפני שלא החלטתי עדיין אם אני רוצה להתאמץ את המאמץ הנדרש כדי לעשות טוב או לא. ההחלטה הזאת, במרחב המסויים הזה, היא אוטונומית לי.

האם עכשיו זה יותר ברור? אם לא, תנסה לשאול את השאלה ביותר מילים כדי שאוכל לקלוט מה בדיוק חסר לך בתשובה.
"? What if god was one of us" 265699
אם אחד משניכם יצליח להסביר לי את הקשר בין התגובות שלכם, אני אודה לו מאוד.
"? What if god was one of us" 265715
אלוהים אדירים, עוד אני מתייסר בנסיונות סרק להסביר דבר פעוט אחד וכבר אתה רוצה שאסביר עוד משהו? מה אתה לא מבין?
"? What if god was one of us" 265723
את הקשר בין השאלות שלך לתשובות של ניצה.

מצד שני עושה רושם שאתה מזהה קשר בינהן, אז כנראה שהבעיה אצלי.
"? What if god was one of us" 265727
לא, אני לא מזהה. אני שמח ללמוד שגם אתה לא, שכן התופעה הזאת מלווה אותי לא רק בקשר לניצה אלא בכל פעם שעולה הנושא החופשי הזה, ואני אפילו לא מצליח להסביר לחופשיסטים (הה!) מה הקושי שלי.
"? What if god was one of us" 265742
זה בדיוק מה שקרה לי עם הטרנסצנדנטליות.

הבעיה היא שאתם משתמשים במערך של מושגים ורעיונות מופשטים שהפירוש שאתם נותנים להם שונה. מעבר לכך קורה לפעמים שכדי להתגבר על בעייה כלשהי בטיעון, או לסתור טענה של הצד השני, ניתן פתאום פירוש שונה למושג או רעיון שנעשה בו שימוש עד לאותו רגע. לפעמים באופן מובלע. התוצאה אחרי מספיק תגובות היא אבסורד מוחלט, ודו-שיח של חירשים.

בדיון על הטרנסצנדנטליות ניסיתי לעצור ולהגדיר בצורה מדוייקת עד כמה שיכולתי כל מושג או רעיון שנעשה בו שימוש לשביעות רצון שני הצדדים לפני שעשיתי בו שימוש.

גם זה לא עזר.

אני לא בטוח מה להסיק מזה.
"? What if god was one of us" 265714
אנחנו סובבים על עקבותינו כאילו היינו פו וחזרזיר בעקבות התועל. איפה כריסטופר רובין-בוכבינדר כשצריכים אותו?

דטרמיניזם אינו הכרחי. מצידי ההחלטה יכולה להיות אקראית עם הסתברויות שונות ובלתי ניתנת לחיזוי. "ההחלטה הזאת, במרחב המסויים הזה, היא אוטונומית לי" - מקבל בהחלט, כיוון שללא ספק המוח שלי הוא חלק ממני ויש לו חלק נכבד בקבלת ההחלטה. "עונה לי תשובה לפי רצונה החופשי" - לא מבין. אין לי כוח לרשום שוב את הרשימה המפורסמת בת ארבעה הסעיפים, ורק אחזור ואומר שעדיין אין לי מושג קלוש איך למלא את הסעיף הרביעי, לבחור משהו באופן "חופשי".

שוב יצא השוטה לטיול ואיבד את הרצון החופשי. ואתם, ילדים, הביטו ברשימה בת ארבעה הסעיפים, מצאו את החופש שנעלם, צבעו אותו בצבעים נאים ושלחו למערכת. בין הפותרים יוגרל טיול לאתר "חופש" בהדרכת אבי רצון.
"? What if god was one of us" 265760
אנסה שוב, אפילו אם יצאת לטיול, כי אולי תרצה בכל זאת לשמוע על זה כשתחזור.
חופשי זה ההפך מכבול או הכרחי. לכן אם אין שום דבר פיזיקלי, כימי, ביוכימי, נוירונלי, או מה שלא תרצה, שמאלץ אותי לקום, ההחלטה שלי לעשות זאת חופשית. עד כאן ברור?
אתה שואל - אז מה כן גורם לנוירונים במוח שלך לשלוח פולסים לשרירי הרגלים וגורם להם להרים אותך ממקומך? אני עונה- משהו מטפיזי שאני קוראת לו "הרצון שלי". על בעיות בעניין חוק שימור האנרגיה, או עניינים פיזיקליים כאלה, אם ישנן, התשובה היא שהרצון המטפיזי הזה, הוא מחוץ לחוקים הללו וכבר היו דברים מעולם.

השאלה במה שונה ה"רצון" המטפיזי שלי, מאקראיות קוונטית (שאני לא לגמרי מבינה את זה, אבל נניח שמצב פיזיקלי של אקראיות אמיתית, שאינה נובעת רק ממוגבלות הידיעה שלנו, אמנם קיים) התשובה שלי היא שהוא שונה, משום שיש לו כוונה. כלומר הבחירה בפעולה מסויימת נעשית עם כוונה להגיע למטרה ספציפית. במקרה שקמתי, המטרה היא לעשות טוב. אבל קיומה של המטרה הזאת אינה אילוץ לגבי הרצון שלי, זו אינה *סיבה* שגורמת למעשה שעשיתי להיות הכרחי, אלא מטרה שבחרתי להגיע אליה, כפי שיכולתי להחליט להיות רעה, לא לקום, ולעזאזל המטרה של לעשות טוב.
מה לא ברור?
"? What if god was one of us" 266169
הטיול היה רק קריצה ל"ציור השבועי לילד" שהוא המדור החביב עלי בידיעות של שבת.

בפעם המי-יודע-כמה לא עזרת לי להבין. איך אותו "משהו מטפיזי שאני קוראת לו "הרצון שלי"' בוחר מתוך רשימה בת שני פריטים באופן *חופשי*? אני לא מתעניין כרגע בסוכן שמבצע את הבחירה, שיהיה מטאפיזי, מטאכימי, מטאלורגי או מטאטא. אני שואל שאלה במישור התיאורטי של ביצוע בחירה בכלל, ומבקש פעם אחר פעם תשובה לשאלה פשוטה שבאופן די מתמיה אינני מוצא עליה תשובה (לא רק אצלך. בשום מקום לא נתקלתי בשאלה‏1 ובתשובה עליה, כולם מדברים על "רצון חופשי" כאילו זה ברור מאליו שניתן לבצע בחירה באופן הזה): איך בוחרים מתוך רשימה בת שני פריטים באופן חופשי? למרות שאמרתי את זה שוב ושוב ושוב ושוב, הנה שוב: אני יודע איך בוחרים באופן דטרמיניסטי, אני יודע איך בוחרים באופן אקראי, ואני יודע איך בוחרים בשילוב שין שתי השיטות הקודמות. אין לי שום מושג איך בוחרים באיזושהי דרך אחרת, ובפרט בדרך "חופשית".

אולי איזה מתמטיקאי פליט אכסיומת הבחירה יכול להושיט לנו עזרה? או לוגיקאי, אם יש בקהל, או מי ממאות הפילוסופים שפוקדים את האתר הזה, או כל אחד אחר‏2 שיש לו מה לתרום.

רק אחרי שנעבור את המכשול הזה יהיה טעם להתייחס (בבוז!) למשפט "על בעיות בעניין חוק שימור האנרגיה, או עניינים פיזיקליים כאלה, אם ישנן, התשובה היא שהרצון המטפיזי הזה, הוא מחוץ לחוקים הללו וכבר היו דברים מעולם." אני מקווה שאם מישהו במעבדה שלך היה טוען שמיון תאי העוברים של האפרוחים שאת חוקרת נעשה בגלל שאיזה רצון מטפיזי שנמצא מחוץ לחוקי הטבע גורם להם להתמיין כך, היית זורקת אותו לכל הרוחות. אבל תתעלמי מהפסקה הזאת, אני לא רוצה ללכת לשם כרגע, ואני מזכיר את זה רק כדי שלא יובן כאילו אני מקבל את האפשרות הדפיטיסטית הזאת כלגיטימית בתאור העולם.
___________
1- משונה, לא? אבל האמת היא שלא קראתי על זה הרבה.
2- דווקא נהניתי מכך שהדיאלוג שלנו התנהל כמעט ללא קריאות ביניים מהקהל, מה שגורם להרבה פתילים להתפצל ולהסתבך עד כדי אבדן הקוהרנטיות. אבל נראה לי שהגענו למבוי סתום.
"? What if god was one of us" 266528
אנסה שוב.
הבחירה בין שני הפריטים נעשית לפי הרצון.
לפי מה ה"רצון" מחליט? לפי כמה הוא רוצה להיות טוב.
איך הוא מחליט את זה? זה אוטונומי.
מה זה אוטונומי? זה חופשי מגורמים חיצוניים לו.
מה הם הגורמים "הפנימיים לו" שמשפיעים על הרצון לבחור כך? אפשר לפרק את הרצון לגורמים, אבל בסופו של דבר יש לרצון "חלקיק" יסודי שאינו ניתן לפירוק. ואין לו גורמים.
יש בנו חלקיק אוטונומי שבוחר בכל רגע ב "טוב" או "רע", באופן בלתי תלוי בכלום, מלבד בעצמו, הבלתי ניתן לפירוק. זהו ה"אני" היסודי ביותר.
זה לא מתאים לראש הפיזיקלי שלנו- נכון,זה מטאפיזי. (נראה לי שגם החלקיקים היסודיים הפיזיקליים שלנו, הדועכים לקראת אפס מסה, אינם לגמרי מתאימים לראש הפיזיקלי שלי לפחות).
אבל זה מאוד מתאים לתחושה האינטואיטיבית שלנו. זה גם מאוד מתאים למודעות שלנו, ולאחריות שאנחנו דורשים מעצמנו ומזולתנו.
בקיצור, התשובה היא בערך שהמילה "חופשי" (במשמעות העמוקה שלה, שאינה אקראיות), אינה לקוחה מהעולם הפיזיקלי ההכרחי, אלא מהעולם המטאפיזי. זה יכול להראות לך כמו "לא תשובה" אבל זה ברור שה"חופש" אינו אלגוריתם שניתן לתכנת לפיו רובוט. זו סתירה מהותית, כפי שאתה בעצמך טוען. לכן התשובה אינה יכולה להיות פיזיקלית.

אם אתה רוצה לטעון שאין דבר כזה מטאפיזיקה- הרי המטלה של להסביר "חופשי" בדרך אחרת מוטלת עליך. אם הטענה היא שאין דבר כזה "חופשי", אלא שזו בעצם קונספירציה אדירת מימדים של האבולוציה, שכדי לשכנע אותנו לשרוד, הכניסה לנו את תחושת ה"חופש" (והמודעות העצמית, שזה נראה לי נגררת מחוייבת של החופש הזה), אני אומרת שזה דורש הוכחה רבתי.
"? What if god was one of us" 266684
ובכן, הזזנו את סוכן הבחירה עוד צעד, ועכשיו אנחנו קוראים לו "חלקיק אוטונומי". אין בעיה. אותו חלקיק בוחר "טוב" או "רע"? בסדר. הוא עושה את זה "באופן בלתי תלוי בכלום, מלבד בעצמו" - גם זה יפה. עכשיו רק תסבירי לי את השלב האחרון. הנה הרשימה:

1. טוב.
2. רע.

ואת צריכה להסביר לי איך בוחרים ממנה פריט באופן חופשי. זה יכול להיות בעולם המטאפיזי אם יש צורך, או בכל עולם אחר, וההסבר צריך פשוט לתאר את אופן הבחירה (משהו שיקביל לתאור אופן בחירה דטרמיניסטי כ"בוחרים תמיד את בפריט הראשון" למשל).

אם את מרגישה נואשת מכך שאנחנו שוב נמצאים באותו מקום ממנו התחלנו, אני את שלי עשיתי. אני טוען שאין שום משמעות למושג "חופשי" בהקשר שלנו, כי אי אפשר לתאר בכלל תהליך בחירה חופשי. ה"חופש" שאנחנו מדברים עליו מתבטא תמיד בכך שאנחנו מעבירים את הבחירה לרמה אחרת, או לסוכן חדש, אבל ברמה החדשה אנחנו נשארים עם אותו קושי.

ובכך פתר השוטה אחת ולתמיד את שאלת הרצון החופשי. אין רצון חופשי מאותה סיבה שאין משולש בעל ארבע צלעות. הידד.
________________
על הקונספירציה של האבולוציה אני לא רוצה לדבר יותר מדי. גם תחושת הזמן החולף היא קונספירציה, כפי שפיזיקאים יוכלו לאשר, שכן בפיזיקה הזמן אינו "עובר" ואינו "חולף" - הוא פשוט שם. מי הבטיח לנו שהאבולוציה צפתח תודעה שיודעת *הכל*? אם תחושת הרצון החופשי עוזרת לקיומנו, או נגררת מקיום תודע שעוזרת לקיומנו, זה מה שנקבל.
"? What if god was one of us" 266742
הבנתי את הקטע של הזזת הסוכן, כבר לפני שני סוכנים. מה שאני מנסה להסביר הוא שבסופו של דבר, תהליך הבחירה אינו ניתן לתיאור במובן שאתה רוצה אותו. יש "אני רוצה טוב", או "אני רוצה רע" ואין סיבה לכך מעבר ל"אני רוצה".
אמנם, מצד אחד אין שום אפשרות לתת אלגוריתם של בחירה חופשית, אלא רק של בחירה דטרמיניסטית. אבל מצד שני התחושה של בחירה שתלויה אך ורק ברצון שלך, היא חוויה מוכרת לרובנו, אם לא לכולנו. גם אם תטען שזו אשליה, אתה צריך להסביר אשליה של מה? הרי כפי שאתה אומר בעולם פיזיקלי, שהוא סיבתי בהגדרה, אין משמעות למילה "חופשי". כשם שאין משמעות למילה מודעות, כשם שאין משמעות למטרתיות, אחריות, אשמה, רשעות ולעוד הרבה מילים שמשמשות אותנו.
מכל מקום, זה שמושג אינו ניתן לתיאור בדרך פיזיקלית, אלא בדרך של חוויה סובייקטיבית, אינו אומר שהוא אינו קיים. למשל התודעה שאתה מתעקש לומר שיש לך, על אף שהיא תחושה סובייקטיבית, ואינה ניתנת לתיאור כאלגוריתם. כך שהאמירה: "אני טוען שאין שום משמעות למושג "חופשי" בהקשר שלנו, כי אי אפשר לתאר בכלל תהליך בחירה חופשי." בעייתית, משום שהעובדה שדבר אינו ניתן לתיאור, אינה אומרת שהוא אינו קיים.

יש הרבה מה לומר לגבי מיהו ה"אני" הזה מהם הכוחות הקיימים בתוכו והדרך בה הוא פועל, אבל זה באמת העברת סוכנים. לכן אני לא נכנסת לפירוט הזה, ביסודו של דבר, קיים ה"אני רוצה".

לומר שאשלית הרצון החופשי עוזרת לנו לשרוד, זה מן טיעון מעגלי של האבולוציוניסטים, שלא מסוגלים לראות את העולם מלבד דרך המשקפיים הללו.
למה יש לנו תודעה?- כי זה עוזר לנו לשרוד,
איך אתה יודע שזה עוזר לנו לשרוד? -מהעובדה שלאדם ששרד, יש תודעה.
"? What if god was one of us" 266772
מישהו שאני מעריך רמז לי בעדינות שאני הופך להיות טרחן כפייתי בעניין הזה, ואני מלקק את פצעי ומסיים כאן את הדיון הזה. ממילא כל מה שיש לי להגיד הוא רק וריאציות על הנושא.

תודה שעזרת לי לנסח את המחשבות שהיו לי בעניין, ותודה על הקלט שלך.

(אגב, לא כל האבולוציונים מסכימים שתודעה עוזרת לנו לשרוד, או ליתר דיוק שהתודעה הכרחית כדי שנשרוד, וזה באמת מתקשר גם לשאלת ההרגשה שיש לנו רצון חופשי, אבל על זה אולי בפעם אחרת, כשהאגו החבוט שלי יחלים)
"? What if god was one of us" 267041
האמת היא שגם אני ביליתי את זמנן של כמה נסיעות באוטובוס, הכנת ארוחות ערב וכו' במחשבה מאומצת כדי לנסח את הדברים. היה כיף. אז תודה גם לך.
"? What if god was one of us" 265697
עוד משהו, מה זה אפקט המנהרה שגם אני לא שמעתי עליו?
בנוסף- אם תסביר איך אלוקים מסתדר לך עם הקוונטים אולי אני סוף סוף אדפיס את הסידרה של ירדן בנושא, ואקרא אותה בנחת בשבת (ואולי אפילו אבין)- הרי מדובר בכתבי קודש!!
"? What if god was one of us" 265710
על זה קל לי לענות.

בעולם ניוטוני, תמונת העולם שלך טוענת בפשטות שחוק שימור האנרגיה לא נשמר. הנשמה הבלתי פיזיקלית שלך גורמת לאיזה תהליך פיזיקלי שבסופו כמה נוירונים יורים את יריות "קום כבר, יא מאניאק לא מחונך שכמותך" ועבדך הנאמן נאנח בשקט ומפנה את מקומו למטרוניתא עם הסלים. כל הפעילויות של הנוירונים והשרירים שומרות, כמובן, על חוק שימור האנרגיה, אבל תחילת השרשרת, אותו חלקיק זעיר שנדחף ע"י הנשמה כדי להתחיל את התהליך לא נשמע לחוקי הפיזיקה הקלאסית, עברה שדינה מחיקה מספר האפשרויות. במקום שהנסים האלוהיים יהיו מאורעות נדירים, הם מתרחשים לפי התסריט הזה בכל פעם שאיזה שוטה מחליט אם לחבר כמה חרוזים לברקת או לעסוק באיזה עניין פחות ערך כמו להעלות על הכתב את ההוכחה המופלאה שמצא להשערות גולדבך ורימן (תאמיני או לא: מסתבר שהן אקויולנטיות, לומשנה). בעולם ניוטוני, אם כן, רצון חופשי פשוט עומד בסתירה לחוק שימור האנרגיה, וזה לא חוק שכדאי לוותר עליו רק בגלל תחושת בטן חזקה ככל שתהיה שאנחנו בעלי רצון חופשי. אין צורך להזכיר שבמשך אלפי שנים אנשים חשו תחושות חזקות ביותר לגבי סיבוב השמש סביב הארץ או לגבי נטייתם של גופים לעצור אם לא דוחפים אותם ועוד ועוד.

אבל מה עושה הדיבוק? תמונת העולם הקוואנטית אכן מרשה לאנרגיה לא להישמר כל זמן שהסטיה היא לפרק זמן קצר מספיק. פרק הזמן הזה נותן לחוסר-דטרמיניסטיות את החריץ הקט שבו היא יכולה להניח את רגלה ולחדור אל העולם הפיזיקלי. אפקט המנהרה הוא יישום אחד של העקרון: אלקטרון אחד קטן יכול "לקפוץ" בעזרתו מעבר למחסום פוטנציאל כאילו נחפרה בו לרגע קט מנהרה, ולנחות בצידו השני כשהוא מוחה את האבק מדש בגדו, מביט סביב במבוכה קלה, ואז מתעשת ומכריז: הנני כאן! מרגע שנחת שם האנרגיה של המערכת כבר חזרה למה שהיתה קודם, אבל הפלא ופלא: מצב המערכת השתנה. התחלנו עם אלקטרון בנקודה A, ולפי תורת הקוואנטים הוא יכול היה לעבור (או לא, אולי עפ"י רצונה ה"חופשי" של הנשמה) לנקודה B, ושם הוא כבר מעיק על כמה משכניו וביחד הם גורמים לנוירון ההליכות הטובות שלי לירות את יריית האזהרה שלו, ועם קצת מזל מצטרפים אליו חבריו הטובים כאילו היו עדת כלבים ששמעו נביחה באישון ליל, ותוך כמה מילישניות אני כבר עומד על רגלי הדוויות ומקלל את הגב הדפוק שלי.

לפיזיקה אין שום דבר להגיד על האפשרות שהנשמה היא זאת שדחפה את האלקטרון, כי לנשמה אין ייצוג במשוואת שרדינגר (או בעקרון אי הוודאות. חי נפשי, גם שני אלה אקוויולנטיים), ואם רק אבין איך הנשמה המסתורית הזאת בחרה באופן *חופשי* לדחוף את האלקטרון, אני מסודר.

הרשימה המעודכנת:

1. הנשמה הפעילה אלגוריתם החלטה דטרמיניסטי (משלה, לא פיזיקלי)...

2. ... אקראי...

3. ... שילוב ... (לא מעניין)

4. ... חופשי <הכניסי הסבר כאן>
"? What if god was one of us" 265712
מצטער לחצתי על "אשר" בטעות לפני ההגהה. בטח עוד אצטער על כך.

ועיקר שכחתי: את סדרת המאמרים של ירדן אסור להחמיץ.
"? What if god was one of us" 266755
תודה רבה על ההסבר. משום מה ראיתי את התגובה שלך רק היום, כשנכנסתי למאמר, הדוור שכח אותי.
לא החמצתי את הסדרה. קראתי, אבל לא הצלחתי להבין אותה עד הסוף. בשביל זה אני צריכה קצת נחת של שבת (ושבתות קצת יותר ארוכות. איך מסתדרים עם זה שאין אפילו שעתיים הגונות להניח את הראש על הכרית בין סעודה ראשונה לסעודה שלישית?), ולא לנסות להפנים את זה בין אחת לשלוש בלילה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים