בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/07/01 16:52
כלומר . . . 27058
פרשנותך לדברי בן-עמי ("השמאל טועה, הימין צודק") שגויה, ולראיה העובדה שבן-עמי לא פורש ממפלגתו ובוודאי שאיננו מצטרף לשורות הימין. בכלל, הדיון מי צודק ומי טועה חסר ערך כאשר רק אחד מן הצדדים מציע פתרון מעשי בעוד השני עוסק רק במציאת פגמים בפתרון אך משחרר את עצמו מהצורך להציג פתרון אלטרנטיבי. ידוע לי שלך, דב, דווקא יש פתרון אלטרנטיבי לבעיה שיש לנו עם הפלסטינאים, אלא שמחנה הימין מעולם לא הציג את דרך פתרונך (או כל פתרון אחר לצורך העניין) כאלטרנטיבה למאמצים להגיע להסכם שלום שדוחף השמאל. זהו החלק השני והמשמעותי בדבריו של בן-עמי, ומשום מה בחרת שלא להתייחס אליו כלל ולעסוק רק בשאלת "מי צדק" הילדותית-משהו וחסרת הפרגמטיות.

לשחק בכאילו גם אנחנו יודעים. בדיוק באותו אופן שבו יכולים אנשי ימין לטעון שהסכם אוסלו היה טעות משום ששבע שנים לאחר החתימה עליו נטרפו כל הקלפים, יכולים אנשי השמאל לטעון שהקלפים נטרפו למרות הסכם אוסלו ולא בגללו, ובמיוחד עקב העובדה שגם ישראל לא בדיוק התאמצה לקיים את חלקה בהתחייבויות שלקחה על עצמה. גם אלה וגם אלה טועים כשהם מסיקים מסקנות בשיטת "אם אחרי X הגיע Y, משמע שללא X לא היה מגיע Y". יתכן שללא הסכמי אוסלו היה האזור מתלקח כבר לפני שש או שבע שנים והיום היינו כבר אחרי מלחמה כוללת שמי יודע מה היו תוצאותיה. יתכן גם שלא. כך או כך, זה שבן-עמי כשמאלני ותיק מכה על חטא ומודה שטעה בתפיסתו את המצב, עוד לא קובע דבר וחצי דבר לגבי תקפות הקונספציה של הימין, אם יש כזאת, ולגבי הישימות והכדאיות של מה שמציעים מנהיגיו כאלטרנטיבה לדרכו של השמאל.
כלומר . . . 27075
איני חושב שהבנת את דבריי.
אתה כותב שהתעלמתי מדבריו של בן עמי שלימין אין פתרונות. בדיוק ההפך. המניע לכתיבת הודעתי היה בדיוק פסקה זאת .
אני חושב שאת יחסי למילה "פתרון", בהקשר לסכסוך הישראלי ערבי כבר הבעתי כאן בעבר, ובתגובה האחרונה ניסתי להוכיח שהדברים האלה כלל אינם רלוונטיים, והייתי שמח לו קרא בן עמי את דבריי שהיו בעצם ויכוח עמו.
הרי השמאל בדרכים שונות יפות יותר ויפות פחות (מיצ'ובישים וכדומה. כדאי גם לזכור שעליית רבין ותחילת אסון אוסלו באו עקב אי יכולתו של הימין להתארגן, ותבוסתו בידי חוק אחוז החסימה. לא היה כאן רצון ברור וחד משמעי של הציבור.), הצליח למחוק את חלומות הימין עד כדי כך שהיה יכול להגיד בגאווה: "חלום ארץ ישראל השלימה מת.".
מה שנשאר לנו היה רק לבקש ולהתחנן: בסדר. פשרה. אבל לא כך. אל תתנו להם רובים. ברובים האלה הם לא יירו על החמס אלא יהרגו אותנו. אל תתנו להם מתנות. המתנות האלה יחסלו את הסיכוי להגיע להסדר אפילו עם תוצאה כזאת שאתם קוראים לה "פתרון". ראה את כל הדברים שאני כתבתי עוד לפני העידן שלי ב"אייל הקורא". זה היה הנושא. את "הפתרון" שלנו כבר הרגתם קודם, ולא היה טעם לדון בחלב שנשפך. על כך היה הויכוח. ובויכוח הזה צדקנו. חשוב שתכירו בכך כדי שלא תעשו שטויות נמהרות בעתיד.
אשר להערכתך שבדרך אחרת היינו מגיעים לתוצאה חמורה יותר. (זה דבר שכמובן אי אפשר לנסותו, ולכן בלתי ניתן להוכחה חד משמעית.), הויכוח שלי היה עם בן עמי. הוא לא אמר זאת. אני בטוח שהוא גם לא חושב כך. אני בטוח שגם רוב הציבור בארץ ואולי אפילו רוב משתתפי האייל לא חושבים כך. ואתה יודע מה ? אני לא לגמרי בטוח שאפילו אתה חושב כך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים