בתשובה לניצה, 24/12/04 0:39
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 270821
מטרות מעשיות לא נמדדות ברמה האישית. האבסטרקציה הבלבניסטית לא נכנסת לנבכי הפסיכולוגיה של האדם ("אריאל שרון יעשה הכל כדי להציל את עורו") אלא בוחנת מטרות פוליטיות לאורך זמן ומסדרת פוליטיקאים לפי מחנות סביב סוגיות פוליטיות, לא סוגיות אישיות. אני יכול להעיד שעדיין לא הבנתי לגמרי מה תכליתה של תוכנית ההתנתקות והאם היא בכלל מיועדת להתבצע, מה היא אמורה להשיג, ומהן האלטרנטיבות והשלכותיהן. בלי לענות לשאלות אלו אני לא רואה טעם להתייחסות עניינית לתוכנית ההתנתקות (ולדעתי אין לי עד עכשיו באייל אף תגובה שהתייחסה לדעתי על התוכנית עם הסבר מפורט מה תכליתה ומהן האלטרנטיבות) שכן בלי להבין את האלטרנטיבות אי אפשר להבין את התוכנית עצמה, ואילו מטרות היא באה להשיג‏1. עם זאת, ברור לי שבסופו של דבר מדובר בשאלת דמותו העתידית של המזרח התיכון. ברור מתגובתך שאת חלוקה עלי, אך בכל מקרה איני מתכוון לפתח את הנושא מעבר לתגובה זו, שכן כמו שאמרתי, אין לי תשובות עדיין.

"לשאת את שמו לשווא" היה כמובן סוג של הומור, שכנראה לא עבר.

1 או כמו שעודד בלבן אמר מספר פעמים: "עד שאתה לא מבין למה אתה מתנגד, אתה לא מבין בעצם במה אתה תומך".
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 270835
"פוליטיקלי קורקט" הריץ שתי תיאוריות מנוגדות‏1, שתיהן מפורטות למדי; ושתיהן לא רק במסגרת הפרדיגמה הבלבניסטית (מטרות מעשיות, חלוקה למחנות וכו') אלא גם במסגרת התיאוריה הבלבניסטית (שרון הוא משתלב, ובאופן כללי צפוי להיות בעד התנחלויות ונגד דברים כמו התנתקות חד-צדדית). תחילה הוא הציע‏2 ששרון רוצה לבצע את ההתנתקות בעזה, כדי לפנות משאבים (צבאיים?) להמשך המאבק המתיש בגדה. לי זו נראתה השערה מאוד מפוקפקת, לפחות במסגרת התיאוריה; נימוק יינתן על-פי דרישה. מאז הכישלון (הוסף מרכאות לפי הטעם) במשאל המתפקדים, טוען פ"ק ששרון לא רוצה ולא מתכוון לבצע את ההתנתקות; שהיוזמה היא דרך לשחרר לחץ אמריקאי להתקדמות מדינית, באופן המושהה והממוסמס ביותר האפשרי. אני לא יכול לומר שהתיאוריה הזו *מאוד* משכנעת אותי, אבל גם לא מאוד לא.

1 לגיטימי לחלוטין.
2 מחוסר סבלנות לחפש, אני כותב מהזיכרון; התנצלותי לפניו אם אני מסלף. לפרטים, נדמה לי שמספיק לחפש תגובות שלו.
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 270973
נחמד לראות שמישהו עוקב...

כן, אפשר להגיד ששרון הצליח לבלבל אותי ברצינות שלו בתחילת הדרך, והינחתי שהוא מעדיף את ההתנתקות, המנוגדת מאוד למדיניותו, לאור לחץ מפות הדרכים למיניהן. אבל לא לאורך זמן.

עם התרבות "הכשלונות" שלו (שכיום ברור לי יותר שהיו מכוונים על ידו לאחר הצלחתו הסוחפת האחרונה במרכז הליכוד), וגרירת רגליים היסטרית בכל הקשור לחקיקת פיצויים אמיתיים והתקדמות לצעדים אופרטיביים כלשהם, הבנתי שהוא בעצם מחפש דרכים להשהות ולמסמס אותה.

גם התנגדותו בתואנות שונות למשאל עם, בו ברורות התוצאות (ולא תעזור האופטימיות כאן, ניצה), היוותה "רמז" נוסף.

בנובמבר קרו שני דברים בעלי השפעה רבה על התוכנית: בוש נבחר בשנית, ואיתו ה"איום" של חידוש מפת הדרכים והצהרת מחוייבותו להקמת מדינה פלסטינית, דבר שהיה גורם לשרון להאיץ את תוכנית ההתנתקות (או להפיל הממשלה), אם לא היה מתלווה אליו הארוע השני - מותו של ערפאת. זה טרף את הקלפים ללחץ הארופאי-אמריקני: עכשיו מגיע אבו מאזן, איתו אפשר לנהל תהליך *דו צדדי* ולא *חד צדדי*. מותו של ערפאת די חיסל סופית לדעתי את הסיכוי של התוכנית להתממש.

אלמנט נוסף שאני מכניס לשקלול של "התנתקות - תבוצע או לא?" הוא התאריך לבחירות הפנימיות במפלגת העבודה: יוני 2005. למה דווקא שם? אין קשר לתוכנית ההתנתקות? האם מישהו מכין שם תסריט של הפלה אפשרית של הממשלה ע"י שרון, במקרה שלא יצליח להשתחרר מהלחץ האמריקני, או להמיר את ההתוכנית החד צדדית בדו צדדית?

אלמנט נוסף הוא תהליך בניית דעת הקהל: מייד לאחר מותו של ערפאת כבר התחילו גורמים "מקורבים" ללשכת הרה"מ לדבר על פינוי בהסכמה, כהכנה לשינוי נוסף מהותי, ובקיע נוסף זה בתוכנית, ביחד עם תמיכה מסיבית של העם בשינוי זה (כך עפ"י סקרי דחף), ביחד עם השארת הפיצויים ברמתם הנמוכה והפרדת חוק פינוי-פיצוי מחוק התקציב, מראה שהכל מכוון להמרדת המתיישבים, ולתת להם הרגשה שאפשר אחרת, והעם איתם, ויש לגיטימציה להתנגד במשנה עוז לפינוי, דבר שאמור להוביל ללחץ פנימי גדול על שרון, בו הוא יתקפל לקראת יוני "כדי למנוע מלחמת אחים, וכי קמה ברשות הפלסטינית מנהיגות אלטרנטיבית איתה אפשר להגיע להסדר קבע בהסכמה".
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 271051
אני חושבת שיש לך טעות בהבנת הדינמיקה של התהליכים בליכוד. שרון בשום אופן לא התכוון להפסיד במרכז בפעמים הקודמות. כדי לנצח בפעמים האחרונות, הוא הטיל את כל כובד משקלו, ועשה מאמצים כבירים. זה גם דרש הכנות פוליטיות מדוקדקות קודם (שבירת הקואליציה עם שינוי).
ההתנגדות שלו למשאל עם היא *משום* החשש שהוא יפסיד. הוא יודע שהדינמיקה של משאל מתפקדי הליכוד היתה חוזרת על עצמה. זה לא עניין לאופטימיות שלי. תכנית ההתנתקות היא בלתי ניתנת להסברה אמיתית. אין בה הגיון ממשי. אלו שבעדה ממש, הם בדרך כלל אנשי שמאל מסורתי, שמתנגדים לכל עניין ההתנחלות לכתחילה, וללא תלות בשום דבר. אותם אמנם לא צריך לשכנע, אבל הם רחוקים מלהיות רוב בעם. רוב העם לא שונא מתנחלים לתיאבון. אולי בסקר, כאשר הנשאל יודע שהוא אינו משפיע ממש על הדברים, הוא יענה כלאחר יד, כמו הדבר האחרון שהוא שמע בתקשורת. אבל אם יעמידו את השאלה להכרעה ממשית, האנשים יתחילו לשאול את עצמם: מה בעד? ומה נגד?. ומזה מפחד שרון. ערן בילינסקי הוא לא היחיד שלא מבין בשביל מה ולמה. הוא גם לא יבין, כי אין למה. היום, התקשורת שברובה מאוד רוצה את ההתנתקות, מצליחה להסיט את נושא הדיון מ"למה מתנתקים" לשאלה "מה יעשו המתנחלים בעת ההתנתקות". אבל אם יהיה משאל, כל אדם ישאל את עצמו את השאלה הזאת, והתשובה תהיה דומה לזאת של מתפקדי הליכוד.

לגבי הלחץ האמריקאי, לא נראה לי שברור להם מה הם רוצים מאתנו, או מעצמם. כך שלא ברור לי אם זה משפיע בדרך כלשהי.
לדעתי, הדבר היחיד שיכול לעצור את ההתנתקות היום, זה אי אפשרות טכנית להוציא אותה לפועל. כלומר התנגדות של המתיישבים ותומכיהם בכל הארץ, וגרירת רגליים של הצבא והמשטרה. שרון, להערכתי, סוחב את הקטר הזה עד הסוף, ובכל הכוח. היום, הוא יודע שברגע שהתכנית תפול, גם הוא ייפול. הוא שרף יותר מידי גשרים עם הציבור הליכודי הימני, מכדי לחזור בו.
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 271486
ייתכן שיש לי טעות.
ייתכן שהאמריקאים שמעורבים עמוק בתהליך (עד כדי המצאת מפת הדרכים ולחץ למימושה) אינם בעצם כה מעורבים, ולא יודעים מה הם רוצים. עושה רושם שגם את האיחוד לא כל כך מעניין מה קורה כאן. אנחנו עצמאיים לחלוטין - וטוב לשמוע זאת ממך.
שרון הפסיד בכל פעם במרכז ואצל המתפקדים, ולא נראה לי שהפעם הוא עשה מאמץ שונה. הפעם פשוט נרתמו אנשים כמו ישראל כץ, שכנראה מבינים מתי ה Money Time, ומשום מה, גם המתנגדים היו פחות קולניים.
אני די חושב שאת משלה את עצמך חזק לגבי תוצאות המשאל בכלל העם, במיוחד לאור הסקרים החד משמעיים האחרונים. נכון, יש הבדל בין סקר להצבעה אמיתי, אבל בהצבעה בה *שני* הצדדים מבצעים קמפיין, התוצאות לא משתנות כל כך (ולא כמו בהצבעה ההיא, בה שרון באמת לא עשה דבר מול האינטנסיביות של השכנוע של המתיישבים, כפי שאת בוודאי יודעת). את נמצאת גם כל כך עמוק בהלך החשיבה האופייני למה שמזוהה כימין קיצוני, שקשה לך לראות איך ניתן להסביר התנתקות, אבל אם תלכי לאישיות בכירה במחנה הלאומי-ימני - איווט ליברמן - תגלי (להפתעתך?) שהוא "מריח" את הרצון הגורף בעם להתנתק ולהיפרד, ואף מנסח תוכנית חדשה ברוח זו.
לעומת זאת, אם תביטי שוב בבמהלכי שרון מהימים האחרונים, תגלי שעוד אחד מאלה שמזוהים מאוד איתו - גדעון סער, אותו מינה למזכיר הממשלה, מחליט לצאת "פתאום" נגדו - שוב במה שקשור לפיצויים - והודף את חוק פינוי פיצוי:
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 271574
אתה כנראה ממש לא מתמצא במה שקורה בליכוד. אם תרצה, אני יכולה להדגים לך במה התבטאו מאמציו של ראש הממשלה בהצבעות האחרונות. אל (תשכח שאני חברת ליכוד פעילה, וקרובה ממש לכל הברחשת). גם לגבי גדעון סער אתה טועה. הוא היה ממתנגדי ההתנתקות לאורך כל הדרך, והוא לא מזוהה מאוד עם ראש הממשלה.
תכנית מפת הדרכים מנותקת לגמרי מההתנתקות. גם היחס בין שתי התוכניות לא ממש ברור, ו''מתקנים'' אותו לפי הצורך. בהתחלה שרון הכריז שההתנתקות היא במקום מפת הדרכים, והוא יפעיל אותה אם הערבים לא יעמדו בתנאי המפה, אחרי שבוש הרים גבה נזעמת אחרי הראיון של וייסגלס, אז ההתנתקות היא חלק אינטגרלי מהמפה. ההתנתקות נולדה במוחו של ראש הממשלה (או במוחם של מי שרוה''מ שפוט שלהם). הוא היה צריך להשקיע מאמצים לא קטנים כדי לשכנע את האמריקאים לתמוך בתכנית. תזכור את מסעו החפוז לארה''ב, לפני משאל המתפקדים, כדי לשכנע אותם לשתף עמו פעולה בעניין (לא בהצלחה רבה). כך שעם כל הביקורת שיש לי כלפי היחס של האמריקאים והאירופים כלפינו, את הדייסה הזאת בישלנו לגמרי לבד.
היכולת של הוגי התכנית ומצדדיה לשכנע אחרים בהגיון שלה כל כך מוגבל, שהם לא מעיזים לעשות זאת בפומבי. במשאל המתפקדים התקשורת נתנה במה פתוחה למצדדי ההתנתקות, כדי להסביר מה שהם רוצים, וכמה שהם רוצים. הם לא עשו זאת, ותאמין לי, הקשבתי. הם דיברו על מנהיגות, ושזה טוב למדינה, (בלי פירוט), ושזה נגד שרון להתנגד לתכנית וכו', שום הסבר לתכנית עצמה. אם אז לא היו הסברים, היום יש עוד פחות, כך שקמפיין נגדי במשאל עם, יהיה דל עד מאוד. מכל מקום, אין טעם בויכוח תיאורטי על מה יהיה במשאל- העובדה הקיימת היום היא, שאני מוכנה למשאל עם על אף ההפסד הבטוח שלי בו לדעתך, כמו רבים ממתנגדי התכנית, ודווקא המצדדים בה, לא רוצים משאל כזה.
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 271714
טוב, מאחר ואני מחוץ למביני העניין, כי איני במרכז, אני לא בטוח שהויכוח יכול להיות פורה (רק חבל שעם כל הידע אין לך הסבר לפעולתו של ליברמן).
איך מסיימים דיונים לפעמים? "ימים יגידו"?
אז מה שאני מציע הוא התבוננות ב 2005 (אפילו עד יולי, כנראה): אני מהמר שהתנתקות זו לא תבוצע בכל מקרה (גם במקרה של שרידת הממשלה). אריק ידאג למסמס אותה, או "להפעיל" את המתנגדים שהם לא ניצה וחבריה, אלא כאלה ששולטים בנתחים יותר גדולים במרכז הליכוד, ומצביעים עפ"י הנחיות אריק.
(מגלגלי העינים מתבקשים לשבת) 270846
עם כל הכבוד לבלבניזם, קשה להתנער מהאפשרות שאדם פועל למען עצמו; בעיקר כשמופיעים שיקולים כמו "איך אזכר כשארד מבמת ההיסטוריה". ההתנתקות בהחלט הובילה את התקשורת ואת השמאל למצב בו הם מגוננים בפועל על שרון, או כך לפחות נדמה לי, כצופה מן הצד.
אבל מדוע בכלל לזכור,איש כמוני מפחד 270954
מירון ח. איזקסון הביע משאלה שבכל חדר של פוליטיקאי יהיה תלוי שלט:

"שלוש הטעויות הגדולות שעשיתי"

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים