בתשובה לXslf, 09/01/05 4:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(לכתוב ספרים זה עבודה או פנאי? אני לא בטוח שאנחנו מסוכרנים על המושגים). האם עבודה היא ערך? לדעתי כן. בתרבות המערבית העבודה היא חלק חשוב מהבניית הזהות האישית, כך שעבודה היא ערך במובן הזה. יש גם מובן חזק יותר של "חובה" (למשל, בתרבות הגרמנית), אבל אולי הוא קיים רק אצל חלק מהאנשים. אז נדמה לי שהעבודה היא "ערך אמפירי". ז"א, אנשים מייחסים לה חשיבות מרכזית בחייהם ומכאן ערכה. האם גם ראוי שהיא תהיה ערך? אני לא יודע, וזה לא נראה לי כל כך פשוט. פעמים רבות דווקא מסגרות חיצוניות ומחויבויות הן אלו שיוצרות חירות נפשית, בעוד שמחסור בהן מגביל את האדם. האם עבודה כערך חיונית ליעילות? כנראה שלא. אבל נראה לי שהעבודה כערך עדיפה: הערך יוצר מניע פנימי לעשייה, ופעולה מתוך מניעים פנימיים נחשבת לחופשית ומעוררת הזדהות שלנו עם מעשינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"לכתוב ספרים זה עבודה או פנאי? אני לא בטוח שאנחנו מסוכרנים על המושגים." אם משלמים לך- עבודה. אם לא- פנאי. שם לב שעבודה ועשייה אינן מילים נרדפות- לפחות לפי ההגדרה שלי, עבודה היא עשיית מטלה מסויימת תמורת תשלום. כך שבהחלט יכולה להיות עבודה ללא הרבה עשייה (למשל, בזמנים כשעבדתי בתמיכה טכנית במשמרות לילה, רוב העבודה שלי הייתה פשוט *להיות* שם במקרה שלקוח יתקשר. חלק ניכר מהמשמרת הטלפון היה דומם), או לחלופין עשייה שאיננה עבודה (למשל הכתיבה כאן באייל, אם אתה מוכן לקרוא לזה "עשייה" <g> ). האם העובדה שאנחנו עובדים כיום רק 8 שעות ביום, ואילו פעם עבדו 12 שעות ביום, אומרת שהעבודה היא פחות "ערך" כיום? שאנחנו פחות יעילים? באחד הדיונים באייל, מישהו (שכ"ג? או שאני מתבלבלת עם מישהו אחר?) הציע אוטופיה בה אין צורך לרוב האוכלוסיה לעבוד רוב הזמן. אני לא חושבת שנראה בחברה כזו בהכרח פחות עשייה. זה לא אומר שעבודה ועשייה אינן יכולות לבוא ביחד, רק שהעבודה כשלעצמה אינה ערך בעיני (אגב, גם לא עשייה. אני רואה עשייה ככלי למימוש דברים אחרים, וככזו, היא אינה יכולה להיות ערך בפני עצמה). "בתרבות המערבית העבודה היא חלק חשוב מהבניית הזהות האישית, כך שעבודה היא ערך במובן הזה." לא הבנתי. כל מה שהוא חלק (חשוב או לא, על זה ניתן להתווכח) מהבניית הזהות האישית הוא ערך? חלק חשוב מהזהות האישית שלי בנוייה על כך שאני אשה. האם היותי אשה הופכת להיות ערך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שקצת התחרבשתי כי לא היה לי כוח לקרוא את ההודעה המקורית שלי, שאליה הגבת. בהודעה ההיא, "ערך מרכזי" היה ערך תרבותי. כוונתי הייתה שאי אפשר לצפות מאנשים שבאו מתרבויות לא קפיטליסטיות בערכיהן לאמץ ערכים כאלה, ושעדיין צריך לאפשר להם לחיות בכבוד. לנושא שהגענו אליו. כן, לדעתי כל מה שהוא חלק מהבניית הזהות האישית הוא ערך, אם כי ערך *מכשירני* ל"חיים הטובים". הטיעון הוא כזה: בתנאים הסוציו-היסטוריים הנוכחיים עבודה בכבוד היא תנאי הכרחי לזהות אישית; זהות אישית היא תנאי הכרחי ל"חיים הטובים"; המבנה החברתי צריך לאפשר לבני-החברה להגיע ל"חיים הטובים"; לכן, המבנה החברתי צריך לאפשר לבני-החברה עבודה בכבוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |