בתשובה לדור לוי, 15/01/05 1:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לגבי עודד שחר ורותי סיני, לא התכוונתי להציע שהם יפסיקו להתבטא בתקשורת המרכזית. הם יכולים להמשיך לעשות זאת, במסגרת שהעורכים שלהם קובעים, ואם יש להם עוד מה לומר, שאיננו מתאים למסגרת של בעלי העתונים המרכזיים, הם יכולים להתבטא במסגרות אחרות. חופש הביטוי איננו אומר ש"הארץ" חייב לתת פלטפורמה לכל אחד, אלא שכל אחד יכול לבנות לעצמו פלטפורמה ולממש את חופש הביטוי - כמו שאתה עשית. העובדה שזה יוצא "גטו" איננה נובעת ממגבלות שהטילו עליך או עליהם, אלא רק מהעובדה שיש מעט (יחסית) אנשים שמתענינים. בקרתי גם באתר שלך ושמתי לב שגם אתה מחפש שיטה אחרת. אתה כותב "אבל אומרים שאי אפשר אחרת?". לדעתי, גם אם אינך מודע לכך, מה שאתה מחפש זו "שיטה במובן הפילוסופי" אבל כנראה עוד לא מצאת. אני מברך אותך על היוזמה בקהילת רפורמה, תופעה שמסתבר לי לאחרונה שהיא הולכת וגואה. יש יותר ויותר פורומים שבהם אפשר לדבר על עשייה - מה שכולנו אוהבים - אבל לא ממש לעשות. לפני האינטרנט אנשים היא נפגשים ל"שיחות סלון" ביום שישי ומקטרים על המצב. היום עושים זאת בפורומים (כמו האייל ותפוז ועוד אלף) עם יותר אנשים וביתר נוחיות. זה כיף לקטר ולהתבטא אבל אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה עשייה. לדעתי, מי שרוצה ל*עשות* יכול להתנדב לאחד הארגונים או התנועות הקיימות (למשל "איכות השילטון"). מי שרוצה לקטר ולהתבטא (כמוני למשל) יכול לעשות זאת באלף פורומים קימים. ומי שרוצה *להוביל* צריך קודם לקבוע לאן - וזה מצריך אידאולוגיה או "שיטה פילוסופית". יש באתר שלך משל יפה (של דרור האזרח) על שתי סירות. אם אנחנו מרגישים שבסירה שלנו יש סדקים אז יש לנו שלוש אפשרויות: א. לנסות לסתום אותם (עבודה קשה אבל עשויה למנוע טביעה) ב. לבנות סירה אחרת (שזה אומר "שיטה פילוסופית" יותר טובה) ג. להטביע את הסירה שלנו לפני שהיא תטבע בעצמה נראה לי שברוב הפורומים ה"חברתיים" (שמשום מה הם מרקסיסטיים או רדיקליים) בוחרים באפשרות השלישית. מה זה "לסתום סדקים"? - אפשר (וצריך) להלחם למען איכות הסביבה ואת זה אפשר לעשות בתוך השיטה הליברלית-קפיטליסטית וגם בתוך השיטה הסוציאליסטית אם היא עדיפה (לדעתי היא לא). - אפשר (וצריך) להלחם בשחיתות - גם של הון-שילטון - גם בתוך השיטות הנ"ל - אפשר לפקח על ניגוד האינטרסים (הטיבעי) שיש לפרטים ולתאגידים מול החברה, בלי לפגוע בזכויות שלהם ובאינטרסים המשותפים של החברה ושל התאגידים ושל בעלי ההון. לסיכום, אפשר לעשות. אבל רובינו אוהבים לשבת בסלון הוירטואלי ולקטר גם על שרון, גם על פרס, גם על פואד, גם על עמיר פרץ וגם על בן-גוריון. זה כיף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. כתבת>> מהעובדה שיש מעט (יחסית) אנשים שמתענינים. לדעתי לכאורה יש כאן בעיה של ביצה ותרנגולת - כשאנשים לא יודעים על קיומו של משהו, קשה להם גם להתעניין בנושא. למרות זאת, אני בהחלט יכול לראות סיבה שלא ירצו שאנשים ידעו על נושא זה או אחר. ב. לגבי "איכות השילטון" יש לי בעיה קשה עם התנועה הזו, בנסיונות שהיו לי לפעול איתם. כשנודע לי שאת פרס אביר איכות השלטון הם נתנו לאוריאל לין הבנתי למה... חפש ב google אוריאל לין הון שלטון ותגיע לקישור להסבר בפורום ... לדעתי הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר למה שנשאר ממדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. חפש אזכור גם בשרשור הנוכחי. ג. לגבי כל האמירות על "הדיבור והמעשה" - האורינציה של פורום רפורמה כלכלית היא בפרוש כלי עבודה לצורך המעשה. מבין כל פורומי הדיונים למיניהם, אני מנסה לנתב את הפורום לכיוון הזה, עד כה היתה הצלחה משמעותית אחת. והצלחה אחת - אם תיקח בחשבון מי הצד שכנגד זה הרבה... תוכל לקרוא על הנושא בקישור המצורף: ד. בהמשך לנקודה הקודמת, ראוי לבאר שלפעמים יש צורך בדיבור לשם העברת מידע וככלי למעשה... אם תסתכל בכל השרשור בכתובת ההיא, מדובר בריכוז מידע על 'מתנות' שחברות הדלק מקבלות על חשבוננו. חשיפת ואזכור המידע, חשוב בבחינת הידיעה שאולי מי שקורא בפורום יוכל להשתמש בו - כפי שמסרתי את המידע הידוע לי לחברה להגנת הטבע שהשתמשו בו לצרכי המאבק שלהם. לפעמים הדיבור כדיבור חשוב כדי לשמור על עניין, ולוודא שיגיעו אנשים שיכולים לסייע או להאבק למטרות כאלו. ד. הבעיה המשמעותית ביותר היא אכן גיוס אנשים למעשה. פרסמתי מודעות שאני זקוק למתנדבים במגוון תחומים - אכן רבים אוהבים לדבר ופחות לעשות. בודדים יודו שהם פוחדים! רובם, גם אלו הפעילים בנושאי כלכלה וחברה יתחמקו מעשיה בתרוצים שונים כמו: "אני תאורטיקאי", "אין לי זמן", "אני לא מבין בזה" , "אוי זה רעיון גאוני - שלח לי פקס" ואז נעלמים ועוד כהנה וכהנה... עם היד על הלב - האם תהיה מוכן לסייע במעשה? (- ואל תגיד שאין שום דבר שאתה יכול לעשות. תאמין לי שאתה יכול... ) השאלה הזו מופנית לכל הגולשים... ה. לגבי האמירה: "לדעתי, גם אם אינך מודע לכך, מה שאתה מחפש זו "שיטה במובן הפילוסופי" אבל כנראה עוד לא מצאת." פחות מעניינת אותי ההגדרה המילולית פילוסופית במובן של "נאו...", קיינס או מרקסיזם מצורה זו או אחרת. אני יכול להגדיר היטב את תפיסת עולמי: א - כולנו מכירים את תרבות ה'סמוך', 'יהיה בסדר' והחפיף. ב - כל אחד מאיתנו נטל חלק בקומבינה זו או אחרת. ג - גודל הקומבינה כחוק המעורבים בה. אנשים רגילים/קטנים קומבינות קטנות, משפחת מיליארדרים קומבינות גדולות. לגדולות שבקומבינות קוראים 'קשר הון-שלטון'. ד - אם נבין, שמהקומבינות בסופו של דבר כמעט כולנו מפסידים, ונוכל להתאחד אד-הוק לצורך העניין (ולא להזניח, אבל לרגע להשאיר בצד מחלוקות אחרות) נוכל לשנות ולשפר הרבה. ה - וכשכמעט כולם מרויחים אפשר לצאת מהחשיבה התקציבית שבבסיסה עומד משחק סכום 0 , ושעומדת בבסיס האמירות שאם ניתן לזה נצטרך לקחת מההוא, ולהגיע למצבי win-win (כשהיחידים המפסידים הם הקומבינטורים הגדולים באמת). דוגמא: נניח שייושם ויופעל סוף סוף החוק בנוגע לדלקן האוניברסלי, מחירי הדלק יוכלו לרדת באופן משמעותי לטובת כולנו. עדיין אין זה אומר שצריך להוריד את מחירי הדלק - ייתכן שאפשר יהיה לגבות מס נוסף בשיעור הירידה במחירי הדלק, ובכספים לממן סיוע ועידוד לתחבורה הציבורית. ו - הפתרון הטוב ביותר היה לשפר את ההקפדה על איכות, ולצאת מהתרבות של ה'סמוך' ו'יהיה בסדר' - כי משם נובע הכל. אני לא מומחה לאיכות, ולא יודע באופן אולטימטיבי כיצד לשפר (פה ושם יש לי הצעות...)רק שכאן יש לי בעיה למשל עם איך שמכון התקנים מתנהל - אבל זה כבר סיפור אחר... אז שוב, חוזר על השאלה: האם אתה מוכן להצטרף ולעזור? דור לוי קהילת רפורמה כלכלית בתפוז http://forums.tapuz.co.il/reforma |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מי שעקב אחר ההתנהלות שלי באייל יודע שיש לי רגישות כמעט ניאורוטית להתחמקות משאלות ישירות. כדי להסיר מעלי את העול הזה, הייתי חייב לפתוח בתשובה ישירה לשאלתך: לא. אני לא מוכן להצטרף ולעזור לך. אני יכול לספק רשימה של נימוקים/תרוצים מהסוג שאתה מרבה לקבל ושעליהם אתה ואני יודעים שאפשר להתגבר. הסיבה העקרית, שעליה יותר קשה להתגבר, היא שאני, כנראה, לא מסכים עם תפיסת העולם שהצגת (מה שהכי קרוב ל"שיטה פילוסופית"). גם אני לא ממש מתעניין בתורות כלכליות ובדקויות שבין נאיו-... אחד למשנהו. אבל את העקרים נדמה לי שאני מבין מספיק כדי לדעת שאני לא בניאו-... שלך. רק אל תניח לי לרפות את ידך. למרות שאינני מסכים עם הכיוון שלך, הפעילות עצמה מבורכת. אז אני מאחל לך הצלחה. לגבי הנקודות שרשמת: א. ----- לדעתי הסיבה שיש מעט מתעניינים היא שמרבית האנשים עסוקים בטרדות החיים ואין להם זמן (וחשק) ללמוד את כל הנושאים לעומקם. העתונים הגדולים פועלים למטרות רווח ומכסים מה שמוכר את העיתון ואת הפרסומות. מאחר שעודד שחר ורותי סיני (סתם לדוגמה) עוסקים במקצוע כדי להתפרנס, גם השיקולים שלהם הם מסחריים ולכן הם מתעלים את עצמם לגבולות המדיניות שנקבעת עלידי הארגונים שבהם הם עובדים. אם עודד ורותי היו פועלים מתוך אלטרואיזם ולא למטרות רווח אישי, הם היו תורמים את זמנם וכישוריהם, כמוך, למגזינים ופורומים שאינם למטרות רווח אלא רק למה שנראה להם כטובת הציבור. אבל הם לא. ואני לא יכול להאשים אותם. הדרך להתגבר על הבעיה הזו היא שאנשים שאיכפת להם (עתונאים, ח"כים, אזרחים כמוך) יתרכזו כל אחד בנושאים שקרובים לליבו (דלק, זיהום אוויר, זכויות יוצרים וכו') וכשהם מזהים שחיתות *בעליל*, הם יחשפו אותה בתקשורת המרכזית - שתשמח לפרסם זאת כי זה משרת גם את אינטרסים המסחריים שלה (כמו שהיה עם דרעי, פריצקי, סולל-בונה ועוד). יש עוד היבט, שאנשי "תרבות החינם" מתעלמים ממנו. והוא ה*אחריות*. דור לוי (וגם נ&ב) יכול לכתוב שיש חשד, משמועה, שבן-גוריון התמזמז עם אחותו של הרב קוק, אבל הוא לא ממש בטוח. אם "הארץ" יפרסם משפט כזה, בלי הוכחה חד משמעית, זה יעלה לו מיליונים. ואני חושב שזה דווקא טוב. לכן, התקווה לפרסם חלקי עובדות או חשדות לקונספירציה בערוצים המרכזיים, היא טעות טקטית ואם תבין אותה היא תפריע לך פחות. ב. ---- את "איכות השילטון" הבאתי רק לדוגמה אבל מתגובתך אני למד על חוסר ההסכמה הבסיסי בינינו (בו נגעתי בפתיח). אני לא עקבתי אחרי פעילותו של אוריאל לין ולא ידוע לי למה התנועה העניקה לו פרס. מסריקה מהירה למדתי שח"כ לין היה/הנו יו"ר אגוד לשכות המסחר. ככזה אני מבין שהוא מייצג קבוצת אוכלוסיה אחרת מזו שאתה חפץ בייקרה. ממה שאתה כותב משתמע, להבנתי, ש"אם לא לנו, אז לצרינו הוא" וזו לדעתי גישה לא דמוקרטית ולא בריאה. יש מקום לנציגים של קבוצות שונות בכנסת (גם אלו שאינני מסכים איתם) וכל זמן שהם פועלים ביושר ובשקיפות אין מקום להאשים אותם בשחיתות. (אני לא שם קצוץ על אוריאל לין, אבל זו סיבה אחת לזה שאינני מצטרף אליך). ג. ---- אני מברך אותך על ההצלחה ומאחל לך רבות כמותה. כמו שאמרתי, אל תניח לפטפטן משועמם כמוני לרפות את ידיך. ד. ו-ד. ---- נכון. דיבורים גם עוזרים, אבל אם תיקח את כל המילים שנאמרות בפורומים (עזוב, כך רק ת'אייל) ותחלק בהם את מספר המעשים שהם הניבו, חוששני שתקבל יחס עלות/תועלת שואף לאפס. זה לא כל-כך יעיל. מצד שני, איסוף מידע מעמיק ומפורט בנושאים ספציפיים יכול, בסופו של דבר, להניב תוצאות יפות. כשיש בידך חבילת מידע מהימנה ומגובשת, גם הערוצים המרכזיים ימצאו בה עניין (תוכל למכור אותה, למימון ההוצאות כמובן). אבל איסוף כזה דורש התמחות. אם מותר לי להציע (שוב אני מנדב מילים), יתכן שתטיב לעשות אם במקום להלחם בקשר הכללי של הון-שילטון, תתמחה בנושא אחד או שניים (נגיד תחבורה) ותקדיש את האתר להתמחות ולאיסוף מידע על שחיתות בתחום זה. מבחינה נהולית, זה נראה לי יותר יעיל וזה יקל עליך למצוא יותר שותפים ולהניב יותר פירות מעמלך. (מי שאוהב להוויח כסף יודע שזה מצריך התמחות והתמקדות במטרה ברורה. גם אם המטרות שלך אחרות, אפשר שהשיטות של ההם מתאימות) ה. ------ כאן ניתן למצוא עוד סיבה לזה שאינני מצטרף אליך. לדעתי אתה בוחר את האויבים הלא נכונים כשאתה מדבר בהכללה על "בעלי ההון". אני, לצערי, אינני נמנה עליהם (למרות שהרווחתי כמה גרושים בבורסה בחודשים האחרונים) אבל אני לא חושב שכל אדם עשיר (בעל הון כבד) הוא אויבי וכל אדם עני הוא חברי. אם היית מציב לך כמטרה את השחיתות (ולא את העושר) היו לי פחות תירוצים להתחמק מהזמנתך. להשקפתי, כל אדם מושחת הוא מטרה וכל אדם ישר הוא בעל ברית. לפיכך, דודי אפל, דרעי, פריצקי, הנגבי עוזי כהן, עמיר פרץ וכל מי שגונב קיצבאות מהביטח הלאומי - הם מטרות. וכל מי שאיננו מושחת (גם אם יש או אין לו מיליארדים) - הוא בעל ברית. ו. ---- זו עוד דוגמה לחוסר התמחות שמביאה לחוסר יעילות. הדרך היעילה לשפר איכות (גם במכון התקנים, אם צריך) היא להתמחות ולאסוף מידע ייחודי שיאפשר לך לחשוף ליקויים. כי כל זמן שהם יודעים יותר ממך הם יכולים לעבוד עליך. אם תתרכז בתחום מסויים (כמו תחבורה או בנקאות, או בניין ותכנון ערים) תוכל לגייס מומחים ומהנדסים שיעזרו לך לרדת לפרטים ולהבינם. כי כמו שאומרים "השטן נמצא בפרטים". עלה והצלח! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |