בתשובה להמסביר לצרכן, 24/01/05 23:54
על תרופות וערכים 277361
אבל כמובן ש"לא תרצח" הוא תלוי נסיבות בדיוק כמו כל דבר אחר. כדי שהוא יאבד מערכיותו צריך שיהיו נסיבות קיצוניות למדי. אני מעולם, תודה לאל, לא הייתי בנסיבות כאלה ובע"ה גם לא אהיה. אבל הוא ערך רק בקירוב.

בקשר לשאלות שלך (אני די נהנה מהמשחק הזה)

1. ערכיי שלי לא יכולים להכתיב לך מה לעשות במצב הזה. אני יכול להציע לך להימנע מאפשרות (ב) מטעמים פרקטיים, אבל חוץ מזה זו בחירתך.

2. סחטיין עליך, אחי. אם אתה נותן הכל לצדקה זה קצת תמוה בעיניי, אבל מי אני?

3. נראה לי שלייצר תרופה שתעזור למיליון אנשים זה משהו שהייתי שמח לעשות גם אם הייתי יוצא ממנו בהפסד כספי. אתה מדבר איתי על 10 פעמים הממוצע. נתפשר על 5 פעמים הממוצע?
על תרופות וערכים 277565
"(אני די נהנה מהמשחק הזה)"
אני לא בטוח שאפשר כבר לקרוא לזה משחק. אולי אימון.
אם הייתי מדריך הטניס שלך, הייתי מציע שתשקיע יותר כוח בהגשות (סרבים) ותדאג שהכדור יעבור את הרשת.

הנה, אני אגיש במקומך (להדגמה):
1. הכסף שלך. ואם תתרום לצדקה - תבורך.

2. כנ"ל

3. (יפה! חבטה נאה) אני מאמין לך.
הצרה היא שרוב אלו שמסתפקים בפי 5 לא מקימים חברות שמשקיעות 10 שנים ומיליוני דולרים לפני שהן רואות רווח. בד"כ, מי שרוצה רק פי 5, רוצה את זה עכשיו! ומי שמוכן לחכות 10 שנים, בד"כ רוצה יותר. אני לא יודע למה. אני אפילו לא אומר שזה צריך להיות ככה. אבל נראה לי שזה המצב. ולך?
על תרופות וערכים 277611
נראה לי שאתה קושר קפיטליזם עם התקדמות טכנולוגית מואצת דרך תגמול כספי. התקדמות טכנולוגית מואצת אתה קושר עם הטוב הכללי, וכך נקשר זה האחרון עם קפיטליזם. זה נכון? אני חוטא, קרוב לוודאי, בפשטנות, והייתי שמח אם תעמיד דברים על דיוקם.
על תרופות וערכים 277639
כן. לדעתי הטוב הכללי הוא בהחלט אחד האספקטים של הקפיטליזם. טענה נפוצה נגד הקפיטליזם היא שזו אידאולוגיה בה כל אחד דואג רק לעצמו. וזה נכון. אבל אחרי שהבאת את הדוגמה על התאגיד שגונז תרופות כדי להגדיל את רוחיו, רציתי להראות שבשוק חופשי גם החברה ככלל מרויחה. זה לא שמנהלי החברות הופכים אלטרואיסאטים ורק דואגים לכלל. הם ממשיכים לדאוג לעצמם אבל, בגלל השיטה, החברה כולה מרויחה.

אם תעיין בשרשרת הפיתוחים של מחשבים ב40 השנה האחרונות, תראה שאולי נוצרו שם 1000-10,000 מיליונרים וכמה מיליארדרים. אבל כשתשים לב כמה מיליוני אנשים (כמונו) נהנים מהפיתוחים הללו וכמה פיתוחים נוספים, לטובת החברה (כמו אתרי רפורמה כלכלית נגד בעלי הון, למשל) נשענים על פיתוחים אלו, יהיה איכפת לך פחות מ10,000 המיליונרים.

זה מתקשר גם לטענת ה"משחק סכום אפס" שהועלתה קודם. בשיטה הזו, לא לקחו כלום (עקרונית) מהמיליונרים ההם וכולנו קיבלנו כלכך הרבה - ממש יש מאין.

לסיכום, תאגיד שגונז את הפיתוחים שלו, לא רק זמנית - לצרכים טקטיים, אלא כאסטרטגיה, הוא אולי חוקי אבל הוא לא קפיטליסט. הוא מתאבד שיעי.
על תרופות וערכים 277721
אם כך השיטה הקפיטליסטית קושרת את האינטרס האישי עם זה הכללי וכך מקדמת את כולנו. זה מה שאתה אומר? ואם קם מנהל חברה ומתנהג בצורה שלכאורה מקדמת את עצמו על חשבון הכלל אז הוא פשוט טועה ובסופו של דבר מזיק לעצמו גם. זה נכון?

תוכל לפרש לי את המכאניקה שדרכה איחוד האינטרסים הזה מתבצע? כלומר, צריכה להיות קורלציה די חזקה ועקבית בין רווח אישי לבין תרומה לכלל, נכון? (ואנחנו מדברים על כסף, כמובן)
על תרופות וערכים 277855
כן. זה מה שאני אומר אבל אני לא בטוח שהבנת למה אני מתכוון. אז אני מסביר.

אני לא מתכוון שיש איזה "שולחן ערוך" קפיטליסטי שבו כתוב שהקפיטליסט האדוק צריך לקשור את האינטרס שלו עם האינטרס החברתי. עד כמה שידוע לי אין כזה ספר. אבל אם היו מבקשים ממני לכתוב אותו, הוא היה יוצא מאוד קצר:

----> יתגבר כארי לקום בבוקר ולפעול אך ורק למען האינטרסים שלו, מבלי לפגוע בזולת.

ולמטה, בכתב רש"י: לא לפגוע בזולת מטעמים אנוכיים - כדי שהזולת לא יפגע בך.

זה כל הספר. יש הרבה שיקראו אותו ויגידו "הרי זה אנטי חברתי בעליל". אני חושב וניסיתי להראות שזה מאוד חברתי.

תראה, זה רק מילים שמסבירות מניעים שמשקפות השקפת עולם:

דוד, נגיד נגר, מיצר כיסא עבור המסביר. למה הוא עושה זאת? כי המסביר *צריך* לשבת כשהוא כותב באייל.
המסביר, נגיד סנדלר, מייצר נעליים. למה הוא עושה זאת? כי דוד הנגר *צריך* להגן על רגליו.
ד.ק., נגיד מנהל מלון, למה מלון? כי דוד הנגר והמסביר הסנדלר *צריכים* לנוח עם המשפחה באילת פעם בשנה.

עכשיו אחזור על ציטוט שאהוב עלי מפי ישעיהו ליבוביץ: "להשתין צריך - את כל השאר אנו עושים כי אנחנו רוצים", ולאורו אחזור על הסיפור:

דוד הנגר מיצר כסאות כי *הוא רוצה* נעליים וגם לסוע למלון באילת.
המסביר הסנדלר מיצר נעליים כי *הוא רוצה* לכתוב באייל בישיבה וגם לסוע למלון באילת.
ד.ק מנהל את המלון כי *הוא רוצה* נעליים וכסאות וכו'.

שים לב, שבשני הסיפורים החברה קיבלה מה שהיא *צריכה* ואנחנו רק שיחקנו במילים. אבל האמת שבני אדם (בניגןד לחמורים) רוצים הרבה יותר ממה שהם צריכים. לכן, לדעתי, אם יש לך חברה שמעדיפה להסתכל על הצורך, החברים בה יעשו מה שחמורים עושים: אוכלים קש כי צריך ופולטים גללים כי צריך. אבל אם תהיה לך חברה שמתבססת על *רוצה* במקום צריך, החברים בה יקבלו גם מחשבים ומכוניות וטלויזיות ואוניברסיטאות ותרופות וכו'. שאת כל אלה לא באמת צריך אבל הם קיימים כי מישהו *רצה*.

ואם קם מנהל חברה שמשרת רק את עצמו? בעיקרון זה כמו שדוד הנגר ייצר כסאות רק לעצמו - מה יצא לו מזה? כמה הוא יכול לשבת?

לפיכך אני מאמין שאיחוד האינטרסים, כל עוד איננו כפוי, הוא תוצאה בילתי נמנעת. זה הדבר היחיד שלא צריך לרצות. זה בא לבד.

וכן, אנחנו מדברים על כסף. שאפשר לראות בו חתיכות נייר לניגוב אחרי פליטת הגללים (בחברה שבה צריך), או אפשר להבין שזה כלי מדידה למה שאנשים רוצים (בחברה שבה הם כן רוצים).
על תרופות וערכים 277944
התמונה שתיארת היא יפה, ברורה ונכונה מאוד. אני רק לא חושב שהיא עובדת במישור החומרני. אני מאמין גדול באי-נפרדות הטוב (מונח שהמצאתי הרגע), כלומר הטענה שלא קיימים שני "טובים" נפרדים - הכללי והפרטי, אלא קיים פשוט *טוב*. אם אתה עושה משהו טוב, ממילא זה טוב לך וטוב לכלל - אין הבדל. רק שהטוב הזה, לא ניתן לעשות לו רדוקציה לחומר. לפעמים יותר רווח זה טוב, אולי אפילו בדרך כלל, אבל לא תמיד. לפעמים מלהרוויח יותר מפסידים. לא תמיד אבל זה יכול לקרות. בכל מקרה הרווח החומרי לא צריך להיות שיקול אלא ככפוף לרווח האמיתי. רק שזו בעיה גדולה מאוד להגדיר את ה*טוב* האמיתי. כנראה שלא ניתן בכלל. לכן אנשים הולכים לפי מה שקל לראות, לפי מה שנראה אובייקטיבי - חומר, כסף. גם יש קורלציה לא רעה בין טוב חומרי לבין *טוב*, בד"ך כשיש לך יותר מאשר מקודם אז גם יותר טוב לך מאשר מקודם. בעיקר אם הרווחת את זה ביושר ובעבודה קשה. אבל אם מצאת דרך להרוויח את זה מהר בלי לתת משהו בתמורה, אז בד"ך הוא יהיה לרעתך. ואז גם הוא יהיה לרעת הכלל. ההצמדות לרווח חומרי מאפשרת את המצב הזה.
על תרופות וערכים 277950
אני מאוד מסכים איתך.
אני באמת חושב שיש רק טוב אחד שהוא גם כללי וגם פרטי. ומי שדואג "רק" לעצמו אבל עושה זאת ביושר, יוצא לו לתרום לכלל אפילו בלי להתכוון ובלי להתאמץ.

יתר על כן, מי שדואג "רק" לכלל יכול לתרום מעט מאוד, אם בכלל. דוגמה טובה לכך היא אמא תרזה. היא הקדישה את כל חייה לנתינה לאחרים ולא עשתה לעצמה דבר. אבל אם תנסה לבחון את תרומתה לאנושות מול תרומתם של גייטס, סורוס, טרנר ואחרים שעשו קודם לעצמם, תראה שהתרומה של תרזה היתה אפסית. כמובן אפשר לומר שתרומתה הייתה "רוחנית" אבל אני לא רואה כמה חיים זה הציל או שיפר. באופן דומה, שמעתי (אבל לא עקבתי) שהמדינות שהגישו את העזרה הגדולה ביותר לנפגעי הצונמי, היו ארה"ב, גרמניה, יפן ואוסטרליה. זה לא נראה לי מקרה שהמדינות שתורמות הן אלו שכביכול מרוכזות ברווח אישי. הן היחידות שיכולות לתרום. הרוסים והסינים לא תרמו, לא מפני שהם קמצנים, אלא מפני שאין להם מספיק לעצמם. וזה בגלל ששנים רבות מדי הם היו מרוכזים בהספקת הצרכים הבסיסיים בלבד. אז אלו הצרכים המסופקים היחידים.

ולגבי רוחניות וחומריות, גם כאן אני חושב שאין להפריד. מה שאנחנו עושים באייל זה רוחני (אלוי טיפשי אבל בטח לא חומרני). אבל אפילו את זה לא היינו יכולים לעשות אם לא היו מפתחים מחשבים ואינטרנט - ואת זה עשו בשביל כסף. אני גם חושב שלעשות כסף (מעבר לצרכים הבסיסיים) זה עניין רוחני שמצריך מחשבה ושאר רוח. אם תבחן את זה תראה שלעשות (ביושר) מיליון דולר מצריך הרבה יותר מאמץ מנטלי מלעשות תואר Phd.
על תרופות וערכים 278049
לא עשיתי מליון דולר ולא עשיתי Ph.D, אבל לפחות לעשות (ביושר) מליון שקל מצריך פחות מאמץ מנטלי מאשר לעשות תואר M.Sc.
על תרופות וערכים 278087
סימן שהיחס בין Ph.D ל- M.Sc הוא בערך 4.35 ל-‏1.
על תרופות וערכים 278281
בא לך להסביר קצת על היושר הזה? אתה מרבה להשתמש במונח הזה ובהתחלה לא חשבתי שהוא דורש הסבר או הגדרה, ולא נראה היה לי שהוא קשור לקפיטליזם. אבל עכשיו אני חושד שהוא נהיה יותר מרכזי לדיוננו, ושלקפיטליזם יש איזשהי השלכה עליו (איזו? זאת נגלה בע"ה בקרוב)
על תרופות וערכים 278814
בתגובה אחרת ביקשתי ממך להסביר לי קצת על יושר. אני משער שלא ענית כי השאלה נראתה לך מגוחכת (היא נראית ככה באמת) או כי היא הייתה קצרה ואנחנו עכשיו בעונת התגובות הארוכות (שאין לי כוח לקרוא, ובטח שלא לכתוב). זה בסדר.

אבל אני אשאל שוב והפעם אני אבאר לך למה אני שואל. תהיתי בקשר למנגנון השיווק והפרסום שהוא חלק מאוד מרכזי בתוך תרבות הצריכה, שהיא בעצמה נראית לי חלק אינטגרלי מקפיטליזם (או שמא?). אם באמת אנשים פשוט עושים מה שטוב להם ואז הכל מסתדר, למה צריך לשכנע אותם? הרי תכלית הפרסומות כבר מזמן אינה יידוע בלבד (האם היא הייתה אי פעם?). יש ענף שלם בפסיכולוגיה שמתעסק עם שיווק, והפסיכולוגיה כידוע עוסקת בחקר (ומניפולציה) של ההחלטות הלא רציונליות שלנו. האם מישהו שמשתמש באמצעים פסיכולוגיים כדי לגרום לאחרים לצרוך את מרכולתו ביתר שאת הוא ישר בעיניך?
על פרסומת וערכים 278871
סליחה אם דילגתי על השאלה. לא זוכר שראיתי שאלה מגוככת. זכורות לי כמה תשובות מגוככות.
(אני מקווה שזאת לא ארוכה מדי)

קודם על הקשר בין תרבות הצריכה לקפיטליזם:
אם תחזור לעיין ב"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, שפירסמתי קודם, לא תמצא דבר שמחייב או קשור לצריכה. לא שאסור לצרוך ולא שמותר או מומלץ לצרוך. מאחר ושם כתובה כל התורה כולה, התשובה הפורמלית היא שאין קשר.
אלא מה? השיטה הקפיטליסטית נותנת לחברה (כמו שאמרתי, חינם, כמוצר לוואי) יותר אפשרויות ויותר מוצרים. יש אנשים, שלדעתי הם קצת חמורים, שצורכים יתר ממה שהם רוצים (אני מניח שהם רוצים מה שטוב להם). ויש גרועים מהם, שצורכים יותר ממה שהם מייצרים. אבל כאמור, אין לזה ולא כלום עם הקפיטליזם אלא רק עם חוסר היכולת של אנשים לכלכל את מעשיהם.
משל למה הדבר דומה, ליהודי ששותה לשכרה כל יום בגלל שכתוב "יין ישמח לבב אנוש". היעלה על הדעת לומר שהיהדות מעודדת אלכוהוליזם?!

ולעניין היושר בפרסומת (ובמכירות בכלל):
שוב, מבחינה פורמלית פרסום מטעה הוא לא רק אי-יושר אלא גם לא חוקי. זה שיש אנשים שמוכרים ערלה של יתוש, שאמורה להביא לך גאולה, ודורשים תמורתה כסף או טובת הנאה (נגיד פוליטיות) אחרת, זה רק מראה שיש אנשים לא ישרים. אז מה? יש גם צונאמי. רצוי להלחם בהם.
להערכתי אין עסק שמייצר דברים שאף אחד לא צריך ולא רוצה ואחר כך מנסה למכור את זה על ידי פרסומת אגרסבית. הפרסומת נועדה לידע אותך שהמוצר קיים וגם להראות שיש לי מוצר יותר טוב משל המתחרה. ואם היא לא מטעה אלא רק מושכת תשומת לב ומסבירה למה המוצר עונה על *רצונותיך*, אז אין בה אי-יושר.
אל תתפס כאן למילים "לא צריך ולא רוצה". מה שבאמת צריך כבר אמרנו - קש. אבל ברור שאנשים רוצים עוד דברים, בינהם דברים מוזרים כמו "דימוי עצמי". לרצון הזה מכוונות, לדעתי, רוב הפירסומות. מבחינה זו הפרסומת היא חלק מהסחורה כי אם אתה קונה "עתון לאנשים חושבים" אתה מקבל (חוץ מנייר לניקוי חלונות) גם דימוי עצמי של "איש חושב" וזה מה שבאמת רצית.
יש במקצוע המכירות והפרסומת גם נסיון "לעורר צורך", כלומר לגרום לך לרצות *עכשיו* מה שמניחים שתרצה אחרכך בגלל ,נגיד, שמתחילה אופנה מסויימת שבסוף כולם ירצו. אני לא חושב שזה, אי יושר - כל זמן שזה לא מופעל על ילדים (או חמורים) שאין להם שיקול דעת.

הבעיה העקרית, אם כן, היא שהרבה מדי אנשים מסירים מעצמם את האחריות לשיקול דעת ומתלוננים על אלו ש"גרמו להם לרצות".

אם אתה שואל אותי אישית מה דעתי על פרסומת, אז תשובתי היא חרא!. זה לא אי-יושר אבל זו תופעת לואי של הקפיטליזם שהייתי שמח לוותר עליה. אבל לוותר על כל הקפיטליזם בגלל התופעה הזו, נראה לי כמו לוותר על הקרנות נגד סרטן בגלל שהן גורמות לבחילה.

בגלל זה, ולמי שחושב שמדובר על "טוב מוחלט", על הכריכה ל"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, יש לכתוב גם "אף פעם לא הבטחתי לך גן של שושנים".

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים