בתשובה להמסביר לצרכן, 27/01/05 20:46
על תרופות וערכים 277944
התמונה שתיארת היא יפה, ברורה ונכונה מאוד. אני רק לא חושב שהיא עובדת במישור החומרני. אני מאמין גדול באי-נפרדות הטוב (מונח שהמצאתי הרגע), כלומר הטענה שלא קיימים שני "טובים" נפרדים - הכללי והפרטי, אלא קיים פשוט *טוב*. אם אתה עושה משהו טוב, ממילא זה טוב לך וטוב לכלל - אין הבדל. רק שהטוב הזה, לא ניתן לעשות לו רדוקציה לחומר. לפעמים יותר רווח זה טוב, אולי אפילו בדרך כלל, אבל לא תמיד. לפעמים מלהרוויח יותר מפסידים. לא תמיד אבל זה יכול לקרות. בכל מקרה הרווח החומרי לא צריך להיות שיקול אלא ככפוף לרווח האמיתי. רק שזו בעיה גדולה מאוד להגדיר את ה*טוב* האמיתי. כנראה שלא ניתן בכלל. לכן אנשים הולכים לפי מה שקל לראות, לפי מה שנראה אובייקטיבי - חומר, כסף. גם יש קורלציה לא רעה בין טוב חומרי לבין *טוב*, בד"ך כשיש לך יותר מאשר מקודם אז גם יותר טוב לך מאשר מקודם. בעיקר אם הרווחת את זה ביושר ובעבודה קשה. אבל אם מצאת דרך להרוויח את זה מהר בלי לתת משהו בתמורה, אז בד"ך הוא יהיה לרעתך. ואז גם הוא יהיה לרעת הכלל. ההצמדות לרווח חומרי מאפשרת את המצב הזה.
על תרופות וערכים 277950
אני מאוד מסכים איתך.
אני באמת חושב שיש רק טוב אחד שהוא גם כללי וגם פרטי. ומי שדואג "רק" לעצמו אבל עושה זאת ביושר, יוצא לו לתרום לכלל אפילו בלי להתכוון ובלי להתאמץ.

יתר על כן, מי שדואג "רק" לכלל יכול לתרום מעט מאוד, אם בכלל. דוגמה טובה לכך היא אמא תרזה. היא הקדישה את כל חייה לנתינה לאחרים ולא עשתה לעצמה דבר. אבל אם תנסה לבחון את תרומתה לאנושות מול תרומתם של גייטס, סורוס, טרנר ואחרים שעשו קודם לעצמם, תראה שהתרומה של תרזה היתה אפסית. כמובן אפשר לומר שתרומתה הייתה "רוחנית" אבל אני לא רואה כמה חיים זה הציל או שיפר. באופן דומה, שמעתי (אבל לא עקבתי) שהמדינות שהגישו את העזרה הגדולה ביותר לנפגעי הצונמי, היו ארה"ב, גרמניה, יפן ואוסטרליה. זה לא נראה לי מקרה שהמדינות שתורמות הן אלו שכביכול מרוכזות ברווח אישי. הן היחידות שיכולות לתרום. הרוסים והסינים לא תרמו, לא מפני שהם קמצנים, אלא מפני שאין להם מספיק לעצמם. וזה בגלל ששנים רבות מדי הם היו מרוכזים בהספקת הצרכים הבסיסיים בלבד. אז אלו הצרכים המסופקים היחידים.

ולגבי רוחניות וחומריות, גם כאן אני חושב שאין להפריד. מה שאנחנו עושים באייל זה רוחני (אלוי טיפשי אבל בטח לא חומרני). אבל אפילו את זה לא היינו יכולים לעשות אם לא היו מפתחים מחשבים ואינטרנט - ואת זה עשו בשביל כסף. אני גם חושב שלעשות כסף (מעבר לצרכים הבסיסיים) זה עניין רוחני שמצריך מחשבה ושאר רוח. אם תבחן את זה תראה שלעשות (ביושר) מיליון דולר מצריך הרבה יותר מאמץ מנטלי מלעשות תואר Phd.
על תרופות וערכים 278049
לא עשיתי מליון דולר ולא עשיתי Ph.D, אבל לפחות לעשות (ביושר) מליון שקל מצריך פחות מאמץ מנטלי מאשר לעשות תואר M.Sc.
על תרופות וערכים 278087
סימן שהיחס בין Ph.D ל- M.Sc הוא בערך 4.35 ל-‏1.
על תרופות וערכים 278281
בא לך להסביר קצת על היושר הזה? אתה מרבה להשתמש במונח הזה ובהתחלה לא חשבתי שהוא דורש הסבר או הגדרה, ולא נראה היה לי שהוא קשור לקפיטליזם. אבל עכשיו אני חושד שהוא נהיה יותר מרכזי לדיוננו, ושלקפיטליזם יש איזשהי השלכה עליו (איזו? זאת נגלה בע"ה בקרוב)
על תרופות וערכים 278814
בתגובה אחרת ביקשתי ממך להסביר לי קצת על יושר. אני משער שלא ענית כי השאלה נראתה לך מגוחכת (היא נראית ככה באמת) או כי היא הייתה קצרה ואנחנו עכשיו בעונת התגובות הארוכות (שאין לי כוח לקרוא, ובטח שלא לכתוב). זה בסדר.

אבל אני אשאל שוב והפעם אני אבאר לך למה אני שואל. תהיתי בקשר למנגנון השיווק והפרסום שהוא חלק מאוד מרכזי בתוך תרבות הצריכה, שהיא בעצמה נראית לי חלק אינטגרלי מקפיטליזם (או שמא?). אם באמת אנשים פשוט עושים מה שטוב להם ואז הכל מסתדר, למה צריך לשכנע אותם? הרי תכלית הפרסומות כבר מזמן אינה יידוע בלבד (האם היא הייתה אי פעם?). יש ענף שלם בפסיכולוגיה שמתעסק עם שיווק, והפסיכולוגיה כידוע עוסקת בחקר (ומניפולציה) של ההחלטות הלא רציונליות שלנו. האם מישהו שמשתמש באמצעים פסיכולוגיים כדי לגרום לאחרים לצרוך את מרכולתו ביתר שאת הוא ישר בעיניך?
על פרסומת וערכים 278871
סליחה אם דילגתי על השאלה. לא זוכר שראיתי שאלה מגוככת. זכורות לי כמה תשובות מגוככות.
(אני מקווה שזאת לא ארוכה מדי)

קודם על הקשר בין תרבות הצריכה לקפיטליזם:
אם תחזור לעיין ב"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, שפירסמתי קודם, לא תמצא דבר שמחייב או קשור לצריכה. לא שאסור לצרוך ולא שמותר או מומלץ לצרוך. מאחר ושם כתובה כל התורה כולה, התשובה הפורמלית היא שאין קשר.
אלא מה? השיטה הקפיטליסטית נותנת לחברה (כמו שאמרתי, חינם, כמוצר לוואי) יותר אפשרויות ויותר מוצרים. יש אנשים, שלדעתי הם קצת חמורים, שצורכים יתר ממה שהם רוצים (אני מניח שהם רוצים מה שטוב להם). ויש גרועים מהם, שצורכים יותר ממה שהם מייצרים. אבל כאמור, אין לזה ולא כלום עם הקפיטליזם אלא רק עם חוסר היכולת של אנשים לכלכל את מעשיהם.
משל למה הדבר דומה, ליהודי ששותה לשכרה כל יום בגלל שכתוב "יין ישמח לבב אנוש". היעלה על הדעת לומר שהיהדות מעודדת אלכוהוליזם?!

ולעניין היושר בפרסומת (ובמכירות בכלל):
שוב, מבחינה פורמלית פרסום מטעה הוא לא רק אי-יושר אלא גם לא חוקי. זה שיש אנשים שמוכרים ערלה של יתוש, שאמורה להביא לך גאולה, ודורשים תמורתה כסף או טובת הנאה (נגיד פוליטיות) אחרת, זה רק מראה שיש אנשים לא ישרים. אז מה? יש גם צונאמי. רצוי להלחם בהם.
להערכתי אין עסק שמייצר דברים שאף אחד לא צריך ולא רוצה ואחר כך מנסה למכור את זה על ידי פרסומת אגרסבית. הפרסומת נועדה לידע אותך שהמוצר קיים וגם להראות שיש לי מוצר יותר טוב משל המתחרה. ואם היא לא מטעה אלא רק מושכת תשומת לב ומסבירה למה המוצר עונה על *רצונותיך*, אז אין בה אי-יושר.
אל תתפס כאן למילים "לא צריך ולא רוצה". מה שבאמת צריך כבר אמרנו - קש. אבל ברור שאנשים רוצים עוד דברים, בינהם דברים מוזרים כמו "דימוי עצמי". לרצון הזה מכוונות, לדעתי, רוב הפירסומות. מבחינה זו הפרסומת היא חלק מהסחורה כי אם אתה קונה "עתון לאנשים חושבים" אתה מקבל (חוץ מנייר לניקוי חלונות) גם דימוי עצמי של "איש חושב" וזה מה שבאמת רצית.
יש במקצוע המכירות והפרסומת גם נסיון "לעורר צורך", כלומר לגרום לך לרצות *עכשיו* מה שמניחים שתרצה אחרכך בגלל ,נגיד, שמתחילה אופנה מסויימת שבסוף כולם ירצו. אני לא חושב שזה, אי יושר - כל זמן שזה לא מופעל על ילדים (או חמורים) שאין להם שיקול דעת.

הבעיה העקרית, אם כן, היא שהרבה מדי אנשים מסירים מעצמם את האחריות לשיקול דעת ומתלוננים על אלו ש"גרמו להם לרצות".

אם אתה שואל אותי אישית מה דעתי על פרסומת, אז תשובתי היא חרא!. זה לא אי-יושר אבל זו תופעת לואי של הקפיטליזם שהייתי שמח לוותר עליה. אבל לוותר על כל הקפיטליזם בגלל התופעה הזו, נראה לי כמו לוותר על הקרנות נגד סרטן בגלל שהן גורמות לבחילה.

בגלל זה, ולמי שחושב שמדובר על "טוב מוחלט", על הכריכה ל"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, יש לכתוב גם "אף פעם לא הבטחתי לך גן של שושנים".

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים