בתשובה לגיל לדרמן, 30/01/05 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ועוד לגבי הבורסה. להבנתי ובקונטקסט שאני רגיל ומוגבל לחשוב בו, מי שרכש מניה בבורסה רכש *בדיוק* אמצעי ייצור. חלק בחברה שמייצרת רווח הוא אמצעי ייצור. בניגוד לשוק הכרמל בו ניסחרים תפוזים ובננות, הבורסה היא שוק שבו נסחרים אמצעי ייצור (וניגזרותיהם). אם תלך לשוק הכרמל ביום שישי אחה"צ תראה מה קורה בשוק כשהמחירים יורדים - כל הסחורה מאבדת את ערכה וניזרקת לריצפה. היא לא מושמדת (יש אנשים שאוספים ירקות מהריצפה) אבל היא חסרת ערך כלכלי ואי אפשר למכור אותה. זה מה שקורה כשיש נפילה בבורסה. אמצעי הייצור (שהם הסחורה בשוק הזה) מאבדים מערכם. הם לא מושמדים (אותו בניין ומכשירים עומדים במקומם) אבל אף אחד לא רוצה לשלם עליהם - כמו ביום שיש אחה"צ. אני יכול להבין את האמירה שזו נקודת מבט אנרכוניסטית. אני עדיין לא מבין את נקודת המבט החדשה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על הזמן הארוך, לסטודנטים שביננו השבועות האחרונים היו לחוצים משהו. למעשה, אתה נוגע מבלי משים בבעיית הגדרת ה"הון" בכלכלה. הנושא לא פשוט, ומאבקים ארוכים למדי ניטשו אודותיו במשך יותר מעשר שנים בין כלכלנים ידועי שם (מה שהיה ידוע בזמנו כמחלוקת קיימברידג'). כבר כתבתי על הנושא בעבר יותר מפעם אחת, ולכן אנסה לתמצת: האבסטרקציה שעושים בניתוח הכלכלי רואה את ה"הון" כסך כל אמצעי הייצור. מאחר ואמצעים פיננסיים אינם מייצרים דבר בעצמם, אחת מההנחות הבסיסיות בתאוריה הנאו-קלאסית היא שקיים שוויון בין הערכים הפיננסיים לבין אמצעי הייצור הפיזיים. קרי, אם הפריון של ההון גדל, המשמעות היא שהפריון התעשייתי גדל, בשל סיבות פיזיקליות (טכנולוגיה, ניהול, שנה טובה לחקלאות, וכדומה). ההון מבחינה זו הינו מדד ל"עושר העמים", עושר פיזי. התאוריה הזו עומדת על יסודות רעועים ביותר כפי שהודגם ע"י מחלוקת קיימברידג', אולם באופן מעשי קל הרבה יותר להבחין בסדקים, ולמעשה אתה כמעט ואומר את זה בעצמך. קנית מניה של חברה שמייצרת עפרונות, ולאחר כחצי שנה הודיעה ממשלת סין כי היא מבטלת את המגבלות על הילודה. מחיר המניה שלך נוסק לשמיים, מאחר וההערכה היא כי בעוד שנים מספר יגדל מספר הלומדים בבתי ספר בסין. מה קרה בעצם? מה בדיוק עלה כאן? המניה שלך, זה ברור. אולם האם העלייה במחיר המניה משקפת עליה בפריון (קרי, בכמות או באיכות של אמצעי הייצור), או עליה בשולי הרווח על אותה התפוקה עצמה? או אולי למעשה העלייה משקפת רווחים נצפים עתידיים? ואם איננו יודעים בעצם, אז מה בדיוק הטעם בהיגד שאדם רוכש "אמצעי ייצור" כאשר הוא קונה מניות? ובמחילה, "חלק בחברה שמייצרת רווח" איננו אמצעי ייצור שמוכר לאנושות. לו היית חס וחלילה נקלע לאי בודד, הייתי מציע לך להסתמך על אמצעי ייצור שיגרתיים מעט יותר - פטיש, מסור, ואיזו פרה או שתיים, אולי גפרורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל, קצת לא ברור למה בדיוק אתה מכוון את דבריך אבל את הטענה שהמניה מייצגת חלק בבעלות על אמצעי ייצור עדיין לא הצלחת לסתור ממש. דומה שאתה מניח מראש (וזו הטעות של התיאוריה הקלאסית) שיש לאמצעי הייצור אישזהו ערך אינהרנטי או שהוא כרוך בהכרח בפריון העבודה. (ובכלל, מדוע שלערך המניה יהיה קשר רק עם פרמטר אחד?) כפי שציין המסביר, הסחורות בשוק מאבדות את ערכן *בעיני המוכרים* (ואולי הקונים) ויש לכך קשר קלוש עם איזושהיא עובדה מציאותית מעבר ליחס סובייקטיבי של אנשים לסחורות. אם, למשל, אני מחזיק במאה אחוז מהבעלות על מפעל כרכרות בשנת 1890, ובשנת 1920 המפעל שווה לתחת בגלל שבנתיים המציאו את המכונית אז באמת שום דבר לא השתנה בפריון אמצעי היצור אבל כרכרות פשוט נראות לאנשים (ובצדק) כמו עסק הרבה פחות טוב משהיו שלושים שנה קודם ומכאן שלא אוכל למכור את המכונות (או התוצר) במחירים של פעם. אז איך זה מפריך את העובדה שאני עדיין הבעלים של מאה אחוז מהמפעל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכלכלה הנאו-קלאסית זנחה את הנסיון למצוא ערך אינהרנטי לעבודה או לתרומתו של גורם ייצור אחר, אולם מכאן הדעה הרווחת ב'אייל' לגבי התאוריה הכלכלית (שאתה מייצג אותה יפה בהודעה הזו) סוטה מהמציאות. בתאוריה הנאו-קלאסית המשק נמצא בשיווי משקל, ואז ניתן בקלות למצוא את תרומתו היחסית של כל גורם ייצור. אם כל השאר נשארים קבועים והוספת עובד אחד, התרומה הנוספת שלו יחסית לחמישים עובדים שכבר יש לך זו התפוקה השולית של עובד במפעל בן חמישים עובדים. הכפל במחיר וחסר את עלות משכורתו, ותקבל את הרווח השולי שתורם העובד למפעל. את אותו הדבר בדיוק אפשר לעשות (מה אפשר? עושים) לגבי הון, והרווח של הקפיטליסט הינו פשוט הפריון השולי של ההון. למי שקצת מכיר מתמטיקה, מדובר למעשה על נגזרת חלקית. מדוע התאוריה הנאו-קלאסית טורחת? משום שכמו שכבר הסברתי, הכלכלה איננה מסתפקת בהסבר מדוע הדברים "יעילים", אלא גם נותנת הצדקה מוסרית לחלוקת ההכנסות בחברה, עפ"י התרומה השולית של כל גורם ייצור. המודל הזה איננו מתנגש עם שינוי קו הביקוש - אם אתה מזיז את הביקושים (הטעם של ה"צרכן" משתנה), אתה מקבל שיווי משקל חדש. המסביר עושה את הטעות הלוגית הנפוצה למדי בדיונים על שוק חופשי, הוא מזהה בעצם בין "פירמה" לבין "אמצעי ייצור". למעשה, מאוחר יותר שמתי לב שהוא אפילו מצהיר על האיזומורפיזם הזה בתחילת ההודעה. זה כמובן שגוי, הקורפורציה איננה "אמצעי ייצור", אלא גוף משפטי. מבחינה כלכלית זו "פירמה", ובתאוריה הכלכלית הפירמה משתמשת בגורמי ייצור שונים - עבודה, מכונות, אדמה, טכנולוגיה, וכו'. הפירמה איננה משתמשת בעצמה כגורם ייצור. כאשר אתה קונה מניה אתה בפרוש קונה בעלות על חלק של קורפורציה, ולא משנה מה תחזית הרווח שלה. הבעייתיות היא כאשר מנסים לתרגם את זה לאמצעי ייצור אמיתיים - והיא נובעת מהבעייתיות הכוללת של הזיהוי הבלתי אפשרי בין הון פיננסי לבין אמצעי ייצור תעשייתיים. בשל כך, אין זה מדויק לטעון כי מה שנסחר בבורסה אלו "אמצעי ייצור". קורפורציה לא מנפיקה עוד מניות בהתאם לכמות המכונות שבשטח המפעלים שלה. הקשר הזה בין כמות ההון לבין ייצור תעשייתי הוא חשוב מאוד, דרך אגב. קיומו או העדרו זהו ההבדל בין תאוריה כמו של ובלן (ושל ביכלר/ניצן) המפרידה בין הייצור התעשייתי לבין הערכים הפיננסיים (היחסיים תמיד!) המייצגים את יחסי השליטה, לבין נקודת המבט הנאו-קלאסית הרואה את הערך הפיננסי של ההון כמייצג בדיוק את התרומה החומרית לעושר העמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדוע אתה צריך להסביר לנו על התפוקה השולית בהתחלה אז נדלג... אתה טוען שבעלות על מניות איננה משולה לבעלות על אמצעי יצור משום שהקורפורציה איננה אמצעי יצור. אבל, כדבריך, הקורפורציה מחזיקה בעלות על אמצעי יצור, ולמיטב ידיעתי, בעלות על מה שמחזיק בבעלות היא כמו בעלות ישירה, לא? השגיאה הלוגית כולה שלך לדעתי. האם מכונת דפוס דיגיטלית היא אמצעי ייצור? רוב האנשים יגידו שכן. אם נפרק מכונת דפוס דיגיטלית נגלה שהיא מורכבת מראש הדפסה ומחשב שמפקח על הראש. לפי ההגיון שלך אני יכול לטעון שהמכונה בכללותה איננה אמצעי ייצור ושרק הראש הוא אמצעי ייצור משום שהמחשב הוא רק בעל השליטה בראש ההדפסה. אבל זאת טענה קצת מוזרה ולא נראה לי שתוכל להפיק ממנה יותר מדי תובנות מעניינות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורם ייצור הוא דבר שיש לו תפוקה שולית בפירמה נתונה. קיוויתי שאם היית מנסה לחשוב על התפוקה השולית של "תאגיד GE" כגורם ייצור ב"תאגיד GE" זה היה עוזר.. בכל אופן, אתה מתפלסף. זה לא רע לכשעצמו, אבל בדיון זה ספציפית אני מעדיף להתמקד בנושאים כלכליים, ובהם נעשו כמה דברים והוגדרו מספר הגדרות במאות שנים האחרונות שאי אפשר לבטל בהבל פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך ברור לי איך מה שאני אומר הוא בגדר התפלספות יותר ממה שאתה אומר אבל ניחא. עדיין לא הצלחתי להבין למה זה צריך להיות רלוונטי לטענה הדי פשוטה שלי שהתייחסה לטענה הדי פשוטה שלך. כנראה שזה עוד מקרה בו חוסר היכולת שלי להבין מושגים לוגיים בסיסיים עומד בעוכרי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא מכיר את מחלוקת קיימברידג' - אם יש למישו לינק להסבר קצר - אחלה!) --->"אולם האם העלייה במחיר המניה משקפת עליה בפריון (קרי, בכמות או באיכות של אמצעי הייצור), או עליה בשולי הרווח על אותה התפוקה עצמה?" תשובתי היא לא. העליה במחיר המניה איננו משקף עליה בפריון וגם לא עליה בשולי הרווח על התפוקה עצמה. היא פשוט משקפת רווח על אחזקת אמצעי הייצור. ונראה כאילו הדבר מטריד אותך בעוד שלי הרווח הזה נראה סביר מאוד. ראה, אתה יכול לסור לטמבוריה הקרובה ולקנות פטיש ב10 שקלים. אין לי מושג מדוע סטודנט למתמטיקה זקוק לפטיש (אולי כיפוף אינטגרלים) אבל לא ממש איכפת לי. מאותו רגע אתה מחזיק באמצעי ייצור. אם אחרי שבוע אתה מצליח למכור את הפטיש ב12 שקלים - למי שבאמת צריך אותו, הרווחת על טרנזקציה באמצעי ייצור. אם זה נראה לך עסק טוב, עזוב את השטויות עם המתמטיקה ופתח טמבוריה. אם אתה ממש נלהב ורוצה לקנות ולמכור אמצעי ייצור גדולים יותר (כמו חלק בGE) אז לך לסחור בבורסה. מה פה לא בסדר? אחרי שקראתי את הביקורת על הקפיטל של מרקס (שאורי הביא למעלה) נראה לי שאולי אני מבין מה מטריד אותך: לדעתי אתה מתעקש לקבוע את ערכם (ההוגן?) של דברים לפי כמות העבודה שהושקעה בהם או לפי התועלת (האוביקטיבית?) שהם מבאים. אבל הרצונות אינם אוביקטביים וערך הדברים איננו קשור רק, וגם לא בעיקר, לעבודה שהושקעה בהם. אין לי מושג למה סטודנט השקיע את עשרת השקלים שבכיסו בפטיש - הוא רצה!. ואין לי מושג למה אבא של הסטודנט השקיע (אולי) 10,000 דולר ביהלום לאישתו (גם הוא רצה!) ולא היה שום קשר, כמעט, בין ההחלטות הללו ובין פיריון או תועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש בוויקיפדיה בקשר למחלוקת קיימברידג'. עניתי כבר לד''ר, אולם אני אחזור על כך. אתה מבצע למעשה זיהוי בין ''אמצעי ייצור'' לבין ''קורפורציה'', ובכך אתה כמובן מונע כל אפשרות לומר דבר מה הגיוני עליהם (מלבד הטאוטולוגיה שסחר בחלקי בעלות של קורפורציות הינו סחר ב''אמצעי ייצור''). קורפורציה איננה פטיש ואיננה מכונה גדולה יותר כמו אסדת נפט. קורפורציה הינה הגוף המשפטי המאפשר (עפ''י התאוריה הכלכלית) שימוש יעיל בגורמי הייצור, לא גורם ייצור בעצמו. זה הבסיס של הבסיס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות הזו של זיהוי התאגיד עם אמצעי ייצור נראית לי עניין קריטי. את הזהות הזו אני עושה אינטואיטיבית - לא קראתי משהו שמבסס אותה. אז אם אתה יכול להסביר מה זה תאגיד למטרות רווח (שאיננו אמצעי ייצור), זה יעזור. את האבסטרקציה כבר עשינו. אנחנו יודעם שאמצעי ייצור אינם רק פטישים. כבר הסכמת בעבר שסוחר שמוכר ירקות בעצם מיעל את הייצור. אני מניח שגם תואר עורך-דין או ידע בשרברבות הם אמצעי ייצור גם בעינך. אז איפה אני נכשל: - פטיש אחד זה אמצעי ייצור (א"י) - מכונה המורכבת מכמה פטישים ומנוע - א"י - מבנה שבו מונחות כמה מכונות כנ"ל - א"י - מהנדסים המתחזקים את המכונות בהתאם לחוקי הטבע - א"י - עורכי-דין המתחזקים את כל הנ"ל בהתאם לחוקי המדינה - א"י - כל הנ"ל ביחד כישות מישפטית נפרדת מהאנשים שבה - איננה אמצעי ייצור? שתבין את הקושי שלי, את התאגיד הקימו (בלי קשר לבורסה) כדי ליעל את הייצור עלידי יתרון הגודל. בכוונה הפרידו אותו מהישות המשפטית של בעלי התאגיד - כדי לעשות ממנו מכשיר נפרד. אין שום סיבה לקייומו של התאגיד, חוץ מייצור או מתן שירותים. אז מה יש בתאגיד העסקי שאיננו אמצעי ייצור? ייתכן שאתה מלין על אנשים שעושים כסף מהונאה ומוכרים מה שנראה כאמצי ייצור אבל איננו אלא גרוטאה. זה בטח קיים. אבל זה לא שונה מאלו שמכרו נוזל ההופך חול לזהב. בכל מקרה אם איש מהפועלים לא יקנה מניות (כי הוא לא מבין בזה) יהיו פחות רמאויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כאן על הגדרות פרטיות שלי, אלא על ההגדרה של מה שקרוי בכלכלה "Factor of production". לא מדובר על פילוסופיה, אלא על פונקצית ייצור התלויה במשתנים שונים (גורמי הייצור) וניתן לגזור אותה. "קורפורציה" איננו אחד מהמשתנים המדידים שנכנסים לפונקצית הייצור. התשומות השונות של פירמות אינן פירמות, אלא התפוקה של פירמות אחרות. אם אתה רוצה דווקא להישאר ברמה של משלים ושל סיפורים, אני מניח שאפשר לומר שהמכונית שלך נוסעת בזכות דלק, גלגלים, הגה, וכיוצא בזאת, אבל היא לא נוסעת בעזרת ה"מכונית". אתה יכול לקרוא קצת על הנושא (כמו גם הפנייה למחלוקת קיימברידג') בוויקיפדיה [1-2]. האבסטרקציה של גורמי ייצור ל"כמות הון" נעשית כמובן, אולם היא בעייתית. הבעייתיות מתחילה בדיוק בנקודה שבה הפילוסופיה בגרוש נגמרת, לאחר שהצלחנו להבין שלפטיש ולחכה יש איזו איכות משותפת. לדיון פילוסופי ההבנה הזו מספיקה, אולם על מנת שהמושג הזה יהיה גם שימושי יש להגדיר אותו במדויק ולכמת אותו. כאן מסתבר שהדברים אינם פשוטים כל כך. אני מקווה שהטקסט על בעיית ההון בוויקיפדיה ישפוך מעט אור על הנושא, אולם אני אבקש את סליחתך ואפרוש כעת מהדיון - לא פשוט להסביר את הנושאים הללו ברמה של "Executive summary" למי שלא מכיר את הבסיס. 1 על פונקציית הייצור. 2 ועל המושגים הבסיסיים ביותר של "ייצור": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את פרישתך ומודה לך על התרומה להשכלתי (החסרה!) אני מבקש לגמול לך בעוד קלישאה שבה אני מאמין ומקוה שתיקח אותה לתשומת ליבך: אומרים שמה שאתה לא יכול להסביר בפשטות כנראה שאינך מבין. מתמטיקאים צעירים נוטים לטעות ולחשוב שמשואות עם הרבה אותיות יווניות מתארות את העולם יותר טוב ממשלים וסיפורים. לדעתי, אין פונקציה או גרף כלכלי אחד שאין מאחוריו סיפור או "מודל" שאפשר להסביר במילים ומי שמדלג (לעצמו) על ההסבר המילולי לא מבין את המודל גם אם הוא מסוגל לגזור את הפונקציה ולחקור אותה. בכל מקרה, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה שלך היא גילום כל מה שיפה ב'אייל'. לא רק שאנחנו מקבלים בחינם במה להחליף בה דעות ולקרוא מאמרים מעניינים, הקורא הממוצע גם מקבל המון עצות, גם הן חינם אין כסף. על כך כמובן, תודתי לך ולחברי המערכת שהביאונו עד הלום. ספציפית לגבי הקלישאה הזו, אני חושב שהיא איננה אלא טעות שנפוצה בקרב מנהלים צעירים אשר בטוחים שאין נושא בעולם שאי אפשר להסביר בדיאגרמה עם ריבועים וחצים והאצלת סמכויות. מכיוון שקהל של מנהלים צעירים זה לא בדיוק דבר מלבב, הטעות הזו מזדחלת לה גם לתחומי עיסוק אחרים לפעמים. וביתר רצינות - בוודאי שאפשר לתרגם כמעט כל דבר מהשפה המתמטית לשפה טבעית. אבל יש לזה מחיר, והמחיר הוא רידוד והשטחה. ורמת ההבנה שמתקבלת בסופו של דבר היא כמידת ההבנה של מי שקרא את "קיצור תולדות הזמן" לגבי תורת המיתרים. ודרך אגב, את הלינקים המצורפים קראת? נהנית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העקיצה במקומה ומתקבלת בברכה. אבל דע לך שאינני צעיר עוד. וחבל שאינך מקבל את עצתי. אני את שלי עשיתי. מאחר שחזרת אחרי פרישה קצרה, אני מוצא לנכון להסביר את מצבי. יש אלפים רבים של דברים שאותם אינני יודע ואינני מבין. אני עושה מאמץ להתמודד אם הבעיה הזו אבל מסתבר שבכל פעם שאני לומד דבר שלא ידעתי, מתגלים לי מיד לפחות שני דברים חדשים שאותם אינני יודע. אני מגיע למסקנה המתסכלת שלעולם לא אדביק את הפער ולא נותר לי אלא לבחור איזה דבר או שניים ללמוד, מתוך אלפי הדברים הנסתרים. כלכלה, ברמה המעמיקה שאתה מבקש ממני לדעת איננה נמצאת אצלי אפילו ברשימת המועמדים ולכן, סביר מאוד להניח שאני אפרד מהעולם הזה בלי ידע מעמיק בכלכלה. זה המצב! עכשיו, אם יש לך טיעון (שמסיבה כלשהי) אתה רוצה שאני אבין, עליך לדבר ברדידות ושיטחיות המתאימה לרמתי. אם תעשה כך ייתכן שאשנה את סדר העדיפויות שלי ואבחר להעמיק בכלכלה. אבל אם לא תעשה זאת, אני לא אבין את טיעונך. הנה כי כן, אלו הן הברירות העומדות בפניך בדיון הזה: 1. להסביר ברדידות ושיטחיות מדוע תאגיד איננו אמצעי ייצור, כדי שאני אבין מה אתה טוען. 2. להמשיך את הדיון עם אילים אחרים העומדים בדרישות הקדם שלך ומעונינים לשוחח איתך (אני לא אפריע). 3. לפרוש שוב. אתה רואה? החיים פשוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיסטוריון הצבאי לידל-הארט כתב פעם ספרון קטן בשם "מדוע איננו לומדים מן ההיסטוריה". נושא הספרון לא קשור כלל לשיחתנו, אלא שזכור לי לטובה איזה חלקיק משפט משם. לידל-הארט מסביר שבעוד בזמנים עברו נסמכו בני האדם על נסיונם ועל נסיון אנשים מבוגרים מהם, כיום בעת המודרנית אין סיבה שאדם אשר יודע לקרוא לא יהיה בן שלושת-אלפים שנה. ועל כן, הנסיון הנצבר עם הגיל הוא טוב לדברים מסויימים. אני אתייעץ דווקא עם אנשים מבוגרים על הצורך בתכנון פנסיוני או על תכנון המשפחה או על פשרות שיש לעשות במסגרת יחסים בין גבר לאישה, משום שנראה לי שבתחומים אלו נסיון החיים חשוב ביותר. בכל הנוגע לפילוסופיה של המדע והשאלה האם אכן כל תחום ידע אנושי ניתן לתמצת בצורה לא מתמטית וכמה הולך לאיבוד בדרך, במחילה, לנסיון החיים ולגיל אין כל רלוונטיות. הפניתי אותך לשני מאמרים לא על מנת לנפנף אותך (שיטה רטורית נפוצה ב'אייל' המאוסה עלי במיוחד), אלא משום שהדיונים ב'אייל' הם בכל זאת לא טוקבק ב YNET. קריאה של שני מאמרים בוויקיפדיה שביחד לוקחים אולי איזה רבע שעה איננה דרישה מוגזמת ממי שההתעניינות שלו היא אכן "סוקרטית" מטבעה ולא סופיסטית. הקריאה של חומר רקע קצר כל כך היא כמעט בגדר נימוס - משום שזה חוסך מבן השיח לסכם עבורך חומר שנחשב לבסיס הפשוט ביותר בתחום בו אתה דן (ואיננו חלק מדעותיו הפרטיות או תאוריות משלו). ולעניין עצמו. הכלכלה המודרנית כשמה כן היא - מודרנית. היא מנסה לפרק את תחום עיסוקה לחלקים ולנתח אותם בנפרד, ועד כמה שאפשר לעשות זאת באופן מדיד. "גורמי ייצור" זו אבסטרקציה מאוד מועילה בהקשר הזה. ניתן לפתח תאוריה שמסבירה מדוע כאשר שכר העבודה עולה והופך את גורם הייצור "עבודה" ליקר יותר, פירמות יעדיפו להפחית את מספר העובדים ולהגדיל את מספר המכונות על מנת לייצר את אותה התפוקה - או להפך במקרה של הוזלת העבודה (למשל, אם פועלי הבניין מאוד מאוד זולים, חבל להשקיע בטכנולוגיה מתקדמת). על מנת לבצע ניתוח שכזה בצורה חישובית עלינו לשים תג מחיר על כל גורם ייצור, ולהבין עד כמה הוא תורם לתפוקה. ההגדרה של התאגיד כגורם ייצור איננה נוחה מהבחינה הטכנית הזו. אין משמעות ל"עלות" של התאגיד. אתה לא יכול להכניס קצת פחות תאגיד לתהליך הייצור שלך וקצת יותר פועלים או טכנולוגיה. מה שנשאר זו סופיסטיקה קדם-מדעית של ימי הביניים. אתה יכול לקרוא לתאגיד "אמצעי ייצור", וזה מקביל בערך ברמת הריגורוזיות שלו או בתרומתו להבנת תהליכים כלכליים להגדרת ה"כוח המניע" של אריסטו. אריסטו היה פנומן בתקופתו, אבל הוא חי לפני המצאת המתודה המדעית. כיום מי שינסה להסביר תהליכים מדידים במציאות ברמת הריגורוזיות של אריסטו עוסק בסופיסטיקה. מעבר לסיבה הטכנית יש גם סיבה "איכותית" שלא להחשיב את התאגיד או (כפי שרמזת בהודעתך הקודמת) את הרווח התאגידי כאמצעי ייצור. ניקח מודל פשוט ביותר (זה חייב להיות פשוט על מנת שניתן יהיה להסביר זאת במילים) של ייצור. נניח שיש לנו שוק של שתי פירמות המייצרות מלט. בשלב מסויים שתי הפירמות מתמזגות, ונוצר לנו מונופול של ייצור מלט. מונופול קובע את רמת הייצור שלו בצורה פשוטה למדי - הוא קובע מחיר, והמחיר שנקבע משפיע על הביקוש (יש גם אלמנט של עלות ייצור כמובן, אבל אני מפשט את העניין). נניח שהמונופול של ייצור המלט יכול להעלות את המחיר כך שהביקוש ירד במקצת, אולם מכפלת הביקוש במחיר עדיין תעלה - כך שהרווח גבוה יותר. הפירמה במצב כזה תמכור מספר מכונות ייצור, תייצר פחות מלט, אולם תמכור אותו במחיר גבוה יותר ותרוויח יותר. אם היא נסחרת בבורסה, מניותיה יעלו על פי צפי הרווחים העתידיים. כעת, אם אנו מנסים לבצע ניתוח כלכלי, היינו רוצים שהמודלים שלנו יוכלו להביע את העובדה שהייצור הכולל של מלט ירד, ויכולת ייצור המלט ירדה גם היא (מכיוון שיש פחות מכונות לייצור מלט). לא נוכל להביע עובדה זו אם נזהה רווח תאגידי עם "גורם ייצור", משום שהרווח התאגידי דווקא עלה. נוכל לומר שהכמות של "תאגיד" ירדה (משום ששני תאגידים הפכו לאחד), אולם למרבה הצער זה לא עוזר הרבה. אם המונופול החדש היה מגלה שדווקא הורדה של המחיר (ועלייה בביקוש) מגדילה את הרווח, הייצור היה גדל בעוד מספר התאגידים היה קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לגינונים, - אני בהחלט מקבל את זכותך לבחור מתי להשמש בנסיונם של אחרים ומתי להעדיף את הבנתך וקריאתך. שתי המתודות נראות לי מועילות. כל מה שאמרתי הוא ש*מנסיוני* (המוגבל, באפן טיבעי), מי שלא יכול להסביר עניין בפשטות בד"כ גם לא מבין אותו. אבל אני מודה שכבר נתקלתי ביוצאים מהכלל. - אני מנומס. קראתי את ההפניות. לא נהנתי. כנראה בעקר בגלל שנכשלתי בהבנת הקשר בינם ובין מה שאני מנסה לברר. אין לי שום עניין ללמוד איך כלכלנים מחשבים תפוקה ואם הם עושים זאת באמצעות פונקציות לינאריות או אקספוננציאליות. נדמה לי שזו הבעיה ביננו: אתה מקבל איזה מודל כלכלי (אולי "כלכלה מודרנית") ומשתמש בפונקציות המתמטיות שלו, בעוד שאני עדיין מנסה להבין את המודל עצמו ולבחון אם הוא מתאים למציאות שאנו מכירים. אתה יכול לקרוא להתעקשות שלי "סוקראטית" או "לא סופיסטית" או כל שם אחר, אבל הבעיה בעינה עומדת, עד שלא אבין את המודל אין לי כל עניין בהצבת מספרים בנוסחאות. - בכל מקרה אני מאוד מעריך את הנכונות שלך לחזור לדיון ולהתמודד עם מגבלותי וגישתי האריסטוטאלית וגם "סוקראטית". אני בטח אלמד משהו. אני מקווה שגם אתה תפיק איזה תועלת או הנאה מהעניין. ====== ולעניין עצמו. נראה שיש לך שתי בעיות עקריות עם נסיוני להציג את התאגיד כאמצעי ייצור. א. קשה לשים על התאגיד תג מחיר שיאפשר לנו "לבצע ניתוח כזה בצורה חישובית". זו נראית לי בעיה טכנית של התאמת המודל המתמטי. אני לא יודע איזה תג מחיר אתה שם על "עבודה" ובטח שאינני יודע לגבי המחיר של "קניין רוחני" או אנרגיה סולארית - כולם קלטים בתהליך הייצור. אבל הקושי שלנו להתאים תופעות כאלו לנוסחא איננה, לדעתי, עדות לאי קייומן של התופעות. יותר סביר בעיני שהנוסחא (המודל) איננו תקף, או האופן שאנו מבינים את המודל או משתמשים בו, לקוי. ב. הרקורסיביות. חוץ מהקשר לפרה היסטוריה, אינני מבין למה רקורסיביות איננה נכנסת למודל הכלכלי שלך. גם ייצור מכונה שמייצרת פטישים היא רקרוסיבית משום שתפוקתה של מכונה זו היא אמצעי ייצור. בטח לא טטען שייצור כלי עבודה הוא רקרוסיה אריסטוטאלית. ממה שאתה כותב אני מקבל את הרושם שהמודל שלך איננו "כלכלה מודרנית" משום שהוא מחשיב "עבודה" כגורם ייצור אבל איינו מחשיב קניין רוחני, חוקי עבודה, אשראי, "יתרון הגודל", שהשפעתם על הייצור המודרני היא קריטית, כאמצעי יצור. אבל הדוגמה ה"איכותית" שנתת מדגישה את ההבדל בנקודות המבט שלנו: אני יכול להסכים (לצורך הדיון במודל מסויים) שהתאגיד עצמו איננו "גורם ייצור" כשמדובר על ייצור מלט, ממש כשם ששפשר לומר שהפירסום והמכירות אינם חלק מהייצור, פשוט כי פירסום לא מייצר עוד מלט. אבל כשבונים מודל לייצירת רווח (גם ממלט), בהחלט יש מקום לכלול גם פירסום וגם התאגדות וגם מונופוליזציה (כשהיא חוקית) ועוד גורמים שמשפיעים על הרווח בכלכלה המודרנית. ולבסוף, אין ספק שהמסחר בבורסה הוא תופעה כלכלית אמיתית. אם המודל שלי - הרואה במפעל או תאגיד אמצעי ייצור - איננו נראה לך, איך אתה מציע להתיחס לתופעה בניתוח כלכלי? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |